וְזֶה מַה שֶּׁכָּתוּב בְּתוֹרָה סב:

וּכְשֶׁהַצַּדִּיק מְבַטֵּל בִּתְפִלָּתוֹ אֵיזֶה חִיּוּב שֶׁל מַעֲרֶכֶת הַמַּזָּלוֹת, אֲזַי נִתְיַדֵּעַ מֵהַגָּלוּי עַל הַסָּתוּם, שֶׁיֵּשׁ אֱלֹקַי נִמְצָא, שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת הַצַּדִּיק, וּמְשַׁדֵּד הַמַּעֲרָכוֹת וּמְשַׁנֶּה הַטֶּבַע. וְכָל זֶה יִהְיֶה לֶעָתִיד, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים ס”ח): ‘עֲתִידִים צַדִּיקִים לְהַחֲיוֹת אֶת הַמֵּתִים’, וּשְׁאָר נִפְלָאוֹת:

וְזֶה: וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָא, דָּא תִּקְרֻבְתָּא דְּמַלְכָּא לְמַלְכָּא. וַיֹּאמֶר אֵלָיו בִּי אֲדוֹנִי, שֶׁהַשְּׁכִינָה מְבַקֶּשֶׁת רַחֲמִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל אֵלּוּ הָרְחוֹקִים: יְדַבֵּר נָא עַבְדְּךָ דָּבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי - וְלא יִשָּׁמַע עוֹד אֶמְצָעִי - וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ, עַל הֶעָבָר. כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה, פַּרְעֹה, לְשׁוֹן הִתְגַּלּוּת כִּי אַתָּה אֵינְךָ יָדוּעַ לִבְנֵי אָדָם אֶלָּא מֵהַגָּלוּי, וּמֵחֲמַת שֶׁאֵינְךָ יָדוּעַ אֶלָּא מֵהַגָּלוּי, לְפִיכָךְ טָעוּ כָּל אֶחָד לְפִי טָעוּתוֹ. אֲבָל כְּשֶׁאַתָּה מְבַטֵּל רְצוֹנְךָ בִּשְׁבִיל רְצוֹן הַצַּדִּיק, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מועד קטן ט”ז:): ‘הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא גּוֹזֵר וְצַדִּיק מְבַטֵּל’ אֲזַי יֵדְעוּ מֵהַגָּלוּי עַל הַסָּתוּם, כְּשֶׁרוֹאִים שֶׁמַּעֲרֶכֶת הַמַּזָּלוֹת מְחַיְּבִים אֵיזֶה גְּזֵרָה, וְצַדִּיק מְבַטֵּל, אֲזַי יֵדְעוּ שֶׁיֵּשׁ אֱלֹקַי נִמְצָא, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה רְצוֹן הַצַּדִּיק. מַה פַּרְעֹה גּוֹזֵר וְאֵינוֹ מְקַיֵּם פַּרְעֹה הַיְנוּ מַעֲרֶכֶת הַמַּזָּלוֹת הַגְּלוּיִים לְכָל גְּזֵרָתָם אַף אַתָּה גּוֹזֵר וְאֵינְךָ מְקַיֵּם, כִּי הַצַּדִּיק מְבַטֵּל.

לָכֵן עִקַּר הָאֱמוּנָה בְּהַשֵּׁם, תְּלוּיָה בַּהִתְקָרְבוּת לַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם כְּלוּלִים בַּהַשֵּׁם בִּשְׁלֵמוּת, וּמִי שֶׁרוֹאֶה צַדִּיק הוּא רוֹאֶה לְמַעֲשֶׂה אֶת הַשֵּׁם. כִּי הַצַּדִּיק כֻּלּוֹ הִתְגַּלּוּת אֱלוֹקוּת, וְלָכֵן כְּשֶׁרוֹאִים אֶת הַצַּדִּיק רוֹאִים אֱלוֹקוּת. וּבִפְרָט בְּעִנְיַן הַתְּפִלָּה, יֶשְׁנָהּ הִתְגַּלּוּת אֱלוֹקוּת גְּדוֹלָה עוֹד יוֹתֵר, שֶׁהַצַּדִּיק מִתְפַּלֵּל - וְרוֹאִים מִיָּד נִסִּים וְנִפְלָאוֹת. וְזֶה מַה שֶּׁמּוּבָא כָּאן בַּמַּעֲשֶׂה, שֶׁלְּיַד בֵּיתוֹ שֶׁל הַבַּעַל שֵׁם, עָמְדוּ אַרְבָּעִים אוֹ חֲמִשִּׁים עֲגָלוֹת עִם חוֹלִים, שֶׁכֻּלָּם בָּאוּ כְּדֵי שֶׁהַצַּדִּיק יִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם וְתִהְיֶה לָהֶם רְפוּאָה שְׁלֵמָה בְּוַדַּאי.

וְזוֹ עוֹד סִבָּה, מַדּוּעַ הָאֱמוּנָה בַּצַּדִּיק מְעוֹרֶרֶת כָּזוֹ הִתְנַגְּדוּת אֵצֶל הֶחָכָם, כִּי הוּא מַרְגִּישׁ הֵיטֵב, שֶׁאִם הוּא לֹא יִכְפֹּר בַּצַּדִּיק, הוּא יִהְיֶה חַיָּב לְהַאֲמִין בַּמֶּלֶךְ, לָכֵן הוּא חַיָּב לְסַלֵּק אֶת הַדָּבָר הַזֶּה מִדַּעְתּוֹ, וְהוּא מִתְחַזֵּק בְּלֵצָנוּת בְּיֶתֶר שְׂאֵת וּבְיֶתֶר עֹז. זֶה דָּבָר מָצוּי מְאֹד בָּעוֹלָם, שֶׁאֲנָשִׁים אוֹמְרִים: מָה?! לְהַאֲמִין בְּצַדִּיק?! בְּבֶן אָדָם?! אִם כְּבָר לְהַאֲמִין, תַּאֲמִין בַּהַשֵּׁם! לָמָּה צָרִיךְ בֶּן אָדָם? וּכְשֶׁמְּדַבְּרִים עִמָּם מִמַּעֲלַת הַהִתְקָרְבוּת לַצַּדִּיקִים וְהַהֲלִיכָה בְּדֶרֶךְ עֲצָתָם, וְכַמָּה חָשׁוּב לָבוֹא וּלְבַקֵּשׁ מֵהֵם שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ בַּעֲדוֹ, וִיבָרְכוּ אוֹתוֹ וכד’, הֵם אוֹמְרִים: אֲנִי חָסִיד שֶׁל הַשֵּׁם. אֲנִי מִסְתַּדֵּר יְשִׁירוֹת עִם הַשֵּׁם. מָה אֲנִי צָרִיךְ אֶת הַצַּדִּיק הַזֶּה, וְאֶת הַצַּדִּיק הַזֶּה, יֵשׁ אֶת הַשֵּׁם...!

אֲבָל בֶּאֱמֶת כָּל דִּבְרֵיהֶם הֶבֶל, כִּי הַבּוֹרֵא בְּעַצְמוֹ מַנְהִיג אֶת עוֹלָמוֹ עַל יְדֵי הַצַּדִּיקִים, הַמּוֹשְׁלִים בִּתְפִלָּתָם בָּעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים, כְּמוֹ שֶׁכּוֹתֵב רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ, בְּלִקּוּטֵי מוהר”ן תִּנְיָנָא, בְּתוֹרָה א’, שֶׁכָּל הָעוֹלָמוֹת כֻּלָּם מְקַבְּלִים כֹּחָם מֵהַבַּעַל תְּפִלָּה, כַּמּוּבָא:

“אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מדרש רבה, בראשית, פרשה י): ‘אֵין לְךָ כָּל עֵשֶׂב וָעֵשֶׂב, שֶׁאֵין לוֹ כּוֹכָב וּמַזָּל, שֶׁמַּכֶּה אוֹתוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: גְּדַל’. וְכָל כּוֹכָב וּמַזָּל מְקַבֵּל כֹּחַ מִכּוֹכָבִים שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ, וְהָעֶלְיוֹן-מֵהָעֶלְיוֹן מִמֶּנּוּ, עַד שֶׁמְּקַבְּלִים כֹּחַ מֵהַשָּׂרִים הָעֶלְיוֹנִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (בתיקוני זוהר, תיקון מ”ד, ע”ט:): ‘כָּל כּוֹכְבַיָּא לָוִין דָּא מִן דָּא, סִהֲרָא לָוֵי מִן שִׁמְשָׁא’ וְכוּ’, “כִּי גָּבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ” וכו’ (קהלת ה’), וְהֵם כֻּלָּם בְּחִינַת לוֹוִים זֶה מִזֶּה וְזֶה מִזֶּה, עַד שֶׁמְּקַבְּלִים וְלוֹוִין מֵהַשָּׂרִים הָעֶלְיוֹנִים, וְהַשָּׂרִים מְקַבְּלִים מֵהָעֶלְיוֹנִים מֵהֶם, גָּבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ, עַד שֶׁכֻּלָּם מְקַבְּלִים מִשּׁרֶשׁ הַכֹּל, שֶׁהוּא דְּבַר ה’, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים לַ”ג): “בִּדְבַר ה’ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם” וְעַל-כֵּן כְּשֶׁזּוֹכִין לִתְפִלָּה, אֵין צְרִיכִין לִרְפוּאַת הָעֲשָׂבִים, כִּי הַתְּפִלָּה הִיא בְּחִינַת דְּבַר ה’, שֶׁהוּא שׁרֶשׁ הַכֹּל!”

נִמְצָא, שֶׁהַצַּדִּיק שֶׁהוּא הַבַּעַל תְּפִלָּה, הוּא לְמַעֲשֶׂה שֹׁרֶשׁ כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת, וּמִמֶּנּוּ מְקַבְּלִים כֻּלָּם.

לְמַעֲשֶׂה, מִי שֶׁכּוֹפֵר בַּצַּדִּיקִים, וְטוֹעֵן שֶׁהוּא מַאֲמִין בַּהַשֵּׁם, הוּא מְשַׁקֵּר, כִּי הוּא בֶּאֱמֶת כּוֹפֵר בַּהַשֵּׁם, כְּמוֹ שֶׁרַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ כּוֹתֵב עַל הַפָּסוּק: “שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ” (תהילים עג-ט):

“כִּי עַכְשָׁו נִתְפַּשֵּׁט הָאֶפִּיקוֹרְסוּת שֶׁהֻתְּרָה הָרְצוּעָה לְדַבֵּר סָרָה עַל כָּל הַצַּדִּיקִים וְעַל כָּל יִרְאֵי ה’, וְהוּא כְּמוֹ מִי שֶׁפּוֹשֵׁט לְשׁוֹנוֹ נֶגֶד כָּל הָעוֹלָם שֶׁאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ עַל כָּל הָעוֹלָם. וּבֶאֱמֶת זֶה הָאֶפִּיקוֹרְסוּת הוּא נֶגֶד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, אַךְ שֶׁהֵם בּוֹשִׁים לְדַבֵּר בְּפִיהֶם עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל כֵּן הֵם מְהַפְּכִין אֶפִּיקוֹרְסוּת שֶׁלָּהֶם לְדַבֵּר עַל הָעוֹלָם. וְזֶהוּ “שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם”, שֶׁבֶּאֱמֶת מַה שֶּׁמְּדַבְּרִים בְּפִיהֶם הוּא בֶּאֱמֶת לְמַעְלָה בַּשָּׁמַיִם, כִּי עִקַּר דִּבְרֵיהֶם נֶגֶד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, אַךְ “לְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ”, שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁבּוֹשִׁים לְדַבֵּר בְּפִיהֶם נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל-כֵּן לְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ שֶׁפּוֹשְׁטִין לְשׁוֹנָם נֶגֶד הָעוֹלָם כַּנַּ”ל, אֲבָל בֶּאֱמֶת “שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם” כַּנַּ”ל: (שיחות הר”ן לח)

ז. הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַתּוֹרָה וְהָאֱמוּנָה הִיא עַל יְדֵי הַצַּדִּיקִים

וּבֶאֱמֶת, זֶהוּ רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּהְיוּ צַדִּיקִים בָּעוֹלָם, וּבְנֵי אָדָם יִתְקָרְבוּ אֶל הַבּוֹרֵא דַּוְקָא דַּרְכָּם, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָא אֶת הָעוֹלָם הָיָה אַךְ וְרַק מִשּׁוּם שֶׁצָּפָה שֶׁיִּהְיוּ צַדִּיקִים כָּאֵלּוּ, הַמּוֹשְׁלִים בִּתְפִלָּתָם, וּמֵהַתַּעֲנוּג שֶׁהָיָה לוֹ מִכָּךְ שֶׁצָּפָה שֶׁיִּהְיוּ אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים, הוּא בָּרָא אֶת כָּל הָעוֹלָמוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “ סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹקִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם” (קהלת), וְאָמְרוּ חֲזַ”ל: לֹא נִבְרָא הָעוֹלָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל “זֶה”, דְּהַיְנוּ הַצַּדִּיק שֶׁיָּרֵא אֶת הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת. בִּפְרָט הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים יְחִידֵי הַדּוֹרוֹת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן לְהִתְקָרֵב אֶל הַשֵּׁם בִּלְעֲדֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת (חו”מ הלכ’ הפקר ונכסי הגר הלכ’ ג):

“שָׁמַעְתִּי מֵרַבֵּינוּ זַ”ל לְעִנְיַן הִתְקָרְבוּת יִשְׂרָאֵל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁקֹּדֶם שֶׁיֵּשׁ צַדִּיק אֲמִתִּי בָּעוֹלָם, אֲזַי כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יָכוֹל לְהִתְקָרֵב. אֲבָל אַחַר שֶׁכְּבָר נִמְצָא צַדִּיק אֲמִתִּי, מַנְהִיג יִשְׂרָאֵל אֲמִתִּי, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר לְשׁוּם אָדָם לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּי אִם עַל יָדוֹ דַּייקָא.”

כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּוַדַּאי נֶאֱמָן לַדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ עָבַר הָאוֹר שֶׁלּוֹ וְהַדַּעַת שֶׁלּוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁהִיא דֶּרֶךְ הַצַּדִּיקִים הַמְגַלִּים אֱמוּנָתוֹ בָּעוֹלָם. לָכֵן הוּא לֹא יִתֵּן שֶׁמִּישֶׁהוּ יַעֲקֹף אֶת שְׁלִיחָיו הַנֶּאֱמָנִים. אִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן לְהִתְחַבֵּר אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, אֶלָּא אַךְ וְרַק אִם מִתְחַבְּרִים לַ”צִּנּוֹר”, שֶׁדַּרְכּוֹ הִשְׁתַּלְשְׁלָה הִתְגַּלּוּת אֱלוֹקוּתוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ וְאוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ. אוֹתָם הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם נֶאֱמָנִים לַקּוֹדְמִים לָהֶם, הֵם הַצִּנּוֹר הַנָּקִי וְהַזַּךְ שֶׁדַּרְכּוֹ עוֹבֵר אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ וּמִתְגַּלֶּה בָּעוֹלָם, וְרַק מִי שֶׁמִּתְחַבֵּר אֲלֵיהֶם וּמִתְבַּטֵּל לְדַעְתָּם, אֲזַי הוּא נַעֲשֶׂה עוֹד חֻלְיָה בַּשַּׁרְשֶׁרֶת הַנֶּאֱמָנָה, וְהַשֵּׁם בּוֹחֵר בּוֹ לְהַמְשִׁיךְ דַּרְכּוֹ אֶת אוֹרוֹ, לְמִי שֶׁמִּתְחַבֵּר אֵלָיו, וְכֵן הָלְאָה וְכֵן הָלְאָה.

וּכְשֶׁרַבֵּינוּ אָמַר “צַדִּיק”, כַּוָּנָתוֹ לְכָל צַדִּיק אֲמִתִּי מִמֹּשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד בִּיאַת מָשִׁיחַ, כּוֹלֵל כָּל הַצַּדִּיקִים, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִבְּלִי לִהְיוֹת מְקֻשָּׁר וּמְבֻטָּל לְכֻלָּם, וּבְעִקָּר צָרִיךְ לִהְיוֹת הַבִּטּוּל לַצַּדִּיקִים יְחִידֵי הַדּוֹרוֹת, מַמְשִׁיכֵי דֶּרֶךְ הַתּוֹרָה וְקִיּוּם הַתּוֹרָה בָּעוֹלָם.

הַמִּלְחָמָה הָעִקָּרִית

וְעַתָּה, אַחֲרֵי שֶׁלָּמַדְנוּ שֶׁכָּל תִּקּוּן הָעוֹלָם וּשְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה וְהָאַהֲבָה וְהַיִּרְאָה וְהָעֲנָוָה וכו’ וכו’ - תְּלוּיִים בְּקִרְבַת הַצַּדִּיקִים, לָכֵן מוּבָן, שֶׁעַל עִנְיָן זֶה מִתְגַּבֵּר הַיֵּצֶר הָרַע יוֹתֵר מִכָּל דָּבָר אַחֵר, וְהוּא מַכְנִיס בָּאָדָם הִתְנַגְּדוּת גְּדוֹלָה, וְאֵינוֹ מַנִּיח לוֹ לְהִתְבַּטֵּל לַצַּדִּיק בִּשְׁלֵמוּת, וְהוּא נִלְחָם בְּכָל מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב לַצַּדִּיק, הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמָּה שֶׁנִּלְחָם בְּמִי שֶׁמַּאֲמִין בַּבּוֹרֵא וּמְקַיֵּם מִצְווֹתָיו, בְּלֹא אֱמוּנָה בַּצַּדִּיק. כִּי מָה אִכְפַּת לוֹ שֶׁיַּאֲמִינוּ בַּבּוֹרֵא, מֵאַחַר וּבְלִי הַצַּדִּיק לֹא תִּהְיֶה זוֹ לְעוֹלָם אֱמוּנָה שְׁלֵמָה וַאֲמִתִּית, וְלֹא תִּהְיֶה זוֹ אֱמוּנָה שֶׁתָּבִיא לַתַּכְלִית שֶׁל הַבְּרִיאָה. לָכֵן רֹב הִתְגַּבְּרוּת הַיֵּצֶר הָרַע עַל הָאָדָם הִיא בִּנְקֻדָּה זוֹ שֶׁל אֱמוּנָה בַּצַּדִּיק, וְשָׁם צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְחַזֵּק בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עֹז, שֶׁלֹּא לִפֹּל בְּרֶשֶׁת הַיֵּצֶר הָרַע, לְהִתְרַשֵּׁל מִלְּהִתְקָרֵב לַצַּדִּיקִים וְלִשְׁמֹעַ בְּקוֹלָם, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יָבוֹא לַחֲלֹק עַל צַדִּיקִים וִיאַבֵּד אֶת עוֹלָמוֹ חָלִילָה.