"כִּי יֵשׁ פָּנִים דִּקְדֻשָּׁה... בְּחִינוֹת שִׂמְחָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים, טז): "שׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ"... וְיֵשׁ פָּנִים דְּסִטְרָא אָחֳרָא שֶׁהֵם אַנְפִּין חֲשׁוֹכִין מָרָה שְׁחוֹרָה עֲבוֹדַת אֱלִילִים כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שְׁמוֹת כ): "לא יִהְיֶה לְךָ אֱלקִים אֲחֵרִים עַל פָּנַי", וְאֵלּוּ בְּנֵי אָדָם הַנּוֹפְלִים בְּתַאֲוֹות מָמוֹן וְאֵינָם מַאֲמִינִים שֶׁהַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא יָכוֹל לְפַרְנֵס אֶת הָאָדָם בְּסִבָּה קַלָּה וְרוֹדְפִים אַחַר פַּרְנָסָתָם בִּיגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת... אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם נִקְשָׁרִים בְּפָנִים דְּסִטְרָא אָחֳרָא... אֲבָל אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁמַּשָּׂאָם וּמַתָּנָם בֶּאֱמוּנָה הֵם דְּבֵקִים בְּאוֹר הַפָּנִים דִּקְדֻשָּׁה כי אין אמונה בלא אמת... וֶאֱמֶת הוּא אוֹר הַפָּנִים כַּיָּדוּעַ"  (ליקוטי מוהר"ן, חלק א, תורה כג, א)

רבי נחמן פותח בקביעה "כִּי יֵשׁ פָּנִים דִּקְדֻשָּׁה... וְיֵשׁ פָּנִים דְּסִטְרָא אָחֳרָא".

"פָּנִים דִּקְדֻשָּׁה" - הן פנים מאירות שיש בהן חיות ושמחה, ו"פָּנִים דְּסִטְרָא אָחֳרָא" - הן פנים חשוכות של עצבות, מרה שחורה ועבודת אלילים.

מהאור שבפנים הנשמע כדבר רוחני, עובר רבי נחמן אל נושא מוחשי וחומרי - כסף. וכי מה יכול להיות סמלה של הארציות והקטנות אם לא הממון? הוא הקובע אלו פנים יהיו לך!

לדידו של רבי נחמן, הריצה אחר הממון כמוה כסגידה לאלילים. אפשר שאדם יעקוד את כל חייו בעבור הממון החומרי ואף שנראה לו שהוא מגיב לאילוצי החיים ואין לו ברירה, רבי נחמן מצביע על הפנים ומראה לו את המחיר - "לא יִהְיֶה לְךָ אֱלקִים אֲחֵרִים עַל פָּנַי" (שמות כ, ב) - הפנים שלך שייכים לי, אומר הקב"ה, אם אתה פונה למקומות אחרים, אפילו שהם נראים לך ניטרליים וסתמיים - יהיה הדבר ניכר על פניך!

ככלל, כל תאווה היא התגברות החיצוניות על הפנימיות, ויש בה דרגות רבות ודקויות לאין ספור. התגברות החיצוניות על הפנימיות יכולה לבוא לידי ביטוי בכל עיסוקיו של אדם - מה הוא עושה ברוב יומו, ברוב שעותיו, על מה הוא דואג ואחרי מה הוא רץ. איך הוא מתנהג במקום עבודתו, לדוגמא: האם יסביר פנים בעבודתו או שמא יעבוד כמכונה חסרת רגש? האם ישקר וירמה כדי להרוויח?

אילוצי החיים יכולים לצייר לאדם תמונת עולם כל כך צינית, עד שדומה יהיה בעיניו כי אין ברירה אלא לנהוג כך. בא רבי נחמן ומעורר אותנו - מה תשיב כשישאלוך בעולם האמת - "נשאת ונתת באמונה?".

מה קובע את אור הפנים יותר מכל? מידת האמת שבך! ובלשונו של רבי נחמן "וֶאֱמֶת הוּא אוֹר הַפָּנִים כַּיָּדוּעַ". מכל תכונותיה ומרכיביה של האמונה, מחלץ רבי נחמן דווקא את האמת - היא שמאירה את הפנים. כששערי האמת פתוחים, ופנים וחוץ יכולים להיכנס זה אצל זה בלי חשש בחסותה של האמת, כל דבר מקבל את מקומו בלי צורך להעמיד פנים, וכשאין העמדת פנים - הפנים מאירות.

רבי נחמן, מראה לנו את המציאות כפי שהיא עם החסרונות שבה, ונותן לנו כלים כיצד לעזור לכמעט האנושות כולה השקועה במרדף אחר הכסף, בין ברצון בין בלית ברירה, בין במודע ובין שלא במודע, וכיצד לחלץ ולהאיר את פניהם של האנושות מן הטרגדיה הגדולה כל כך של אנשים רבים, ששעות רבות מקדישים למה שבעצם מביא על פניהם חשכות ועצבות - דבוק במידת האמת, כי "בְּנֵי אָדָם שֶׁמַּשָּׂאָם וּמַתָּנָם בֶּאֱמוּנָה הֵם דְּבֵקִים בְּאוֹר הַפָּנִים".

הרב דן האוזר, מהספר: "על קצה בהונות ההוויה - לעומק תורותיו של רבי נחמן"