"ואמר רבי אבין הלוי: הנפטר מחברו, אל יאמר לו 'לך בשלום', אלא 'לך לשלום'... ואמר רבי אבין הלוי: הנפטר מן המת אל יאמר לו 'לך לשלום' אלא 'לך בשלום', שנאמר (בראשית טו, טו): 'ואתה תבא אל אבותיך בשלום' "

(מסכת ברכות, דף סד, עמוד א)

מהו ההבדל בין "לך בשלום" לְ "לך לשלום"? מדוע הנפטר מחברו עליו לומר לו "לך לשלום", והנפטר מן המת אומר "לך בשלום"? מהי מהותה של המילה "שלום", ומדוע משתמשים בה בעת פרידה?

ובכן, המילה "שלום" נגזרת היא מהמילה "שלם", וכך כותב המהר"ל (נתיבות עולם, נתיב האמת פ"ג): "השלום ושלם הוא לשון אחד, כי השלום תלוי בשלמות, שכאשר הדבר שלם אין כאן מחלוקת, אבל כאשר האדם חסר ולכך רוצה לבלעות את רעהו... וכל זה מפני שהאדם חסר, ואם היה בשלמות ולא היה חסר, לא היה מחלוקת, רק הכל בשלום".

במילים אחרות אומר לנו המהר"ל שסיבת המחלוקת בעולם מתחילה בהרגשת חוסר מסוים שמרגיש האדם, ואז מתחיל האדם לצאת ל"מסע חיפוש" אחר דבר שישלים את החסר שבקרבו, ברגע שימצא האדם את הדבר שישלים את חסרונו, באותו רגע כל אדם שיפריע לו להשיג את אותו הדבר שאמור להשלימו, אותו איש נהפך הוא לו ל"אויב" שצריך וראוי לסלקו.

"השלום ושלם הוא לשון אחד, כי השלום תלוי בשלמות" - אדם שמרגיש שלם אין לו סיבה לצאת לשום מלחמה - לא חסר לו כלום. זוהי מעלת השלמות - שאדם מרגיש שלם הוא לא נלחם, הוא לא רודף הוא לא בר פירוד מהסובב אותו, אך ברגע שידבק בו קצת העדר/חסרון בשלימותו - כל הבניין שלו מתרועע.

ולכן כששני חברים נפרדים זה מזה, מברך האחד את חברו "לך לשלום" - לך עם השלום/שלימות הפרטית שלך שבנית והגעת אליה עד כה, ותמשיך לבנות ולשפר אותה בהמשך חייך בעולם הזה. לך לְשלום - כי כל עוד אתה עדיין בעולם הזה, יש לך עדיין אפשרות לבנות ולשפר את דרגת השלימות שלך.

לעומת זאת הנפרד מן המת שאינו יכול יותר לגדול ולפתח עוד את דרגת השלימות, אומרים לו "לך בשלום" - לך באותו שלום/שלימות שבנית במהלך חייך בזה העולם, אותה דרגת שלימות היא זו שתלווה אותך בעולם הבא.

הרב ישי שלום, מהספר "המהר"ל על התורה"