דמות מרכזית במגילה הוא המלך אחשוורוש. אולם, חכמינו אומרים כי שמו של אחשוורוש רומז – על הקדוש-ברוך-הוא, אשר "אחרית וראשית שלו"!

הייתכן, שמו של ה' מתחבא בתוך שם של מלך פרסי?

עובדה זו מפתיעה יותר, כאשר מגלים כי שם ה' לא נזכר במפורש ולו פעם אחת במגילה!

אך זה בעצם הרעיון המרכזי של פורים: גם כאשר על הבימה נראים אחשוורוש ויועציו כמי שמנהיגים את הממלכה, גם בשרשרת אירועים הנראית כולה טבעית, מי שבאמת מוביל את המהלכים – הוא בורא העולם. "המלך" האמיתי - הוא מלך מלכי המלכים, אשר ברצונו נגזרה הגזירה על היהודים כדי לעוררם בתשובה, והוא שביטל את הגזירה, והפך ימים הללו לששון ולשמחה.

כאשר המן הרשע מציג את תוכניתו הזדונית בפני המלך אחשוורוש, הוא מתאר את עם ישראל כ"עם אחד", אבל "מפוזר ומפורד בין העמים". אפילו המן הרשע הבין, כי חוסנו של עם ישראל נעוץ באחדותו, המתבטאת בעיקר בהתלכדות העם סביב התורה וקיום מצוותיה. כאשר המן זיהה בקיעים באחדות זו, וראה כי העם "מפוזר ומפורד" – עלה בדעתו כי יוכל

להשמידם חלילה.

לכן, הפעולה שביקשה אסתר ממרדכי כאמצעי לביטול הגזירה, הייתה כזו שתיצור מגמה הפוכה - "לך כנוס את כל היהודים", להשיב את האחדות היהודית. גם מצוות הפורים – משלוח מנות ומתנות לאביונים, נועדו לפתח בלבנו רגישות חברתית ברוח אהבת ואחדות ישראל.

מול רפיסותם של מנהיגים יהודים בתקופה שקודם הגזירה, בולטת אישיותו של המנהיג האמיתי, מרדכי.

גם כאשר המלך מצווה להשתחוות להמן, ראש השרים האחוז בשיגעון גדלות –מרדכי אינו כורע ומשתחווה.

בסופו של דבר, דווקא עמידתו האיתנה, אף שהייתה כרוכה בהפרת מצות המלך – עוררה כלפיו יחס של כבוד ואמון, דבר שהתבטא במינויו למשרת משנה למלך מיד לאחר ביטול גזירת המן.

בתורת הקבלה מוסבר כי מרדכי היהודי הינו התגלמות של נשמת משה רבנו, המכונה "רעיא מהימנא" – רועה האמונה. בזמן הנחות, בו ריחפה על עם ישראל כולו סכנת כליה – הוא חשף את האמונה הבלתי-מעורערת בה', החבויה בנשמתו של כל יהודי.

חג הפורים הוא זמן מסוגל להתפלל לגאולה. ההנחיה "כל הפושט יד – נותנים לו", העוסקת במצות המתנות לאביונים, כוללת גם משמעות פנימית: כל יהודי יכול לפשוט את ידו ולבקש מה': אנא, הבא את הגאולה עכשיו!

הרבי מליובאוויטש שליט"א מלך המשיח מדגיש, כי הניסים שאירעו בזמננו בחג הפורים – סיומה של מלחמת המפרץ

הראשונה (ואחר כך, מפלתו הסופית של הצורר מעיראק), מעידים על בואה הקרוב של הגאולה. אירועים אלו נחזו ע"י

המדרש, שבעקבותם כבר באה הכרזת הגואל: "ענוים, הגיע זמן גאולתכם"!