”משל  למלך  שהיתה  לו  בת  יחידה.  בא  אחד  מן  המלכים  ונטָ ּלָ ּה. 

ביקש  לילך  לו  לארצו  וליטול  לאשתו.  אמר  לו:  בתי  שנתתי  לך 

יחידית היא. לפרוש ממנה איני יכול, לומר לך: אל תִ טלָ ּה, איני יכול, 

לפי שהיא אשתך. אלא זו טובה עשה לי, שכל מקום שאתה הולך, 

קיטון אחד עשה לי, שאדור אצלכם, שאיני יכול להניח את בתי. 

כך  אמר  הקב“ה  לישראל:  נתתי  לכם  את  התורה,  לפרוש  הימנה 

איני יכול, לומר לכם אל תטלוה איני יכול. אלא, בכל מקום שאתם 

הולכים, בית אחד עשו לי שאדור בתוכו, שנאמר: ”ועשו לי מקדש“ 

)שמות רבה לג(.

        

על כל אדם חולפים עיתים שונים. יש זמנים 

יפים  וטובים,  הנפש  קרואה  אז  להיות  עם 

המלך. אדם רואה הצלחה והתעלות בתורה 

ותפילה, זוהי מציאות של השראת השכינה 

המרוממת את הנפש לחיות ושמחה גדולה. 

לעומת  זאת  קיים  מצב  של  התרחקות 

מהמלך.  הנפש  מוצאת  את  עצמה  כביכול 

לבדה. כל דבר קשה וכבד, שוב ושוב נשמט 

מהידיים  חבל  ההצלחה.  בזמנים  שכאלה 

עלול להיות נדמה לאדם כאילו אין בסביבתו 

השראה של קדושה. 

זוהי  מלחמתו  של  עמלק.  הוא  מסתער  על  הנפש  בזמנים  של 

חולשה ופיזור. דווקא מחוץ לגבולות הארמון רחוק מהמלך, הוא 

מופיע.  משליך  חיצים  של  ייאוש  וחוסר  אונים,  ומציג  את  החסר 

והבלתי  שלם.  ובעיקר  מעורר  שוב  ושוב  את  השאלה  המסוכנת 

”היש השם בקרבנו אם אין“, ספקות, אבוי!

עמלק  מבקש  דבר  אחד,  להפריע  להשראת  השכינה  והטהרה 

בעולם.  מאידך,  רק  ההשראה  הזו  היא  שתסייע  לנו  לנצח  אותו 

ולכונן  מלכות  שמים  בעולם  ובנפש.  אנחנו  זקוקים  איפה  למצוא 

את הדרך להשרות על עצמינו ועל סביבתנו קדושה וקרבת השם 

גם בעיצומה של מלחמת עמלק. היש סיכוי?

קיטון אחד

בצאת  ישראל  ממצרים  נשדדו  מוסדות  הטבע.  בקריעת  ים  סוף 

ולאחר מכן במעמד הר סיני עלינו למעלות רמות וגבוהות. זכינו 

לשלמות  וחירות  מיצר  הרע.  אפילו  העולם  החומרי  נתמלא 

במציאות  השם.  האלוקות  התגלתה  לעין  כל,  והאמונה  נעשתה 

נחלת  הכלל.  למגינת  הלב  מיד  לאחר  הזכייה  הזו  מעדנו  בחטא 

העגל, ובבת אחת כבו המאורות. נשלל הנזר והוסתרה ההתגלות. 

אז, ברחמיו המרובים ציווה אותנו השם יתברך ”ועשו לי מקדש 

ושכנתי בתוכם“. 

המשכן עליו נאמר ”ושכנתי בתוכם“ הינו מכון למציאות 

השראת השכינה גם בזמנים של העדר שלימות שלם. 

כלומר,  אם  קודם  החטא  האיר  העולם  בכבודו 

יתברך  בכל  מקום,  גם  בחוץ.  הרי  שאחרי 

החטא,  השראת  השכינה  עודנה 

מצויה,  אך  לא  כמו  קודם  לכן  –  בכל  מקום.  רק  בתוככי  המשכן 

בבחינת ’קיטון אחד‘. המשכן מבשר שגם בזמן שהחיסרון שולט, 

יש דרך למצוא השראת שכינה, חיות, שמחה, והצלחה. אך לשם 

כך  יש  לבנות  בית  דהיינו  לבקש  את  ההשראה  במקום  הנכון.  אם 

נתעקש לחפש את מציאות השם כמו קודם החטא, לא נמצא. כעת 

יש הנהגה אחרת, לעשות קיטון, שם קבע השי“ת את משכנו ושם 

יש לבקש את הקרבה למלך. איה איפה הוא אותו ’קיטון‘?

המשכן  הוקם  על  ידי  משה  רבנו  מכל  התרומות  שהתנדבו  איש 

ישראל. והמשכן הזה אודותיו הובטח לנו ”ושכנתי בתוכם“ – בתוכם 

ממש, מצוי גם היום בכל אחד ואחד. בתורה ’אזמרה‘ )לקו“מ סי‘ 

רפ“ב(  מלמד  רביז“ל  איך  והיכן  נבנה  משכן 

שכזה:  לבנות  משכן  משמעו  לכונן  בעולם 

ובנפש  מציאות  שתעניק  לנו  כוח  להיחלץ 

מכל סוגי התגברות המדמה והשכחה, ומכלל 

מצבי  הייאוש  ותחושות  הריחוק.  המשכן 

אשר  בנפש  פנימה,  הוא  הבל  שאין  חטא, 

והוא מחדש ומעורר בנו את ההכרה בזהותנו 

האמיתית,  הנעלית  והחשובה.  בתוככי 

המשכן  מסוגלת  הנפש  למצוא  את  המלך 

בקיטון  שהבטיח  להימצא  שם,  גם  לאחר 

הנפילות ודמיונות של ריחוק, ולשוב ולעלות 

לעבודת הבורא מתוך שיר, זמר וניגון. 

משכן מנקודות טובות

המשכן המופלא הזה נבנה בעזרת תרומות. וכהיום, תרומת המשכן 

היא  עבודת  ליקוט  נקודות  טובות.  מאת  עצמנו  ומתוך  זולתנו. 

מבקשים  מאיתנו  להתבונן  ולחפש  את  מה  שיש  לנו,  לא  את  מה 

שאין או היה, גם לא מה שהיינו מצפים שיהיה. רק דווקא את הטוב 

הקיים אך הנעלם על - פי- רוב בזילות וזלזול. יהודי מצווה למצוא 

בעצמו  נקודה  של  שלימות  גם  בתוך  איי  חרבות  של  חסרונות 

וכישלונות.  בכל  אחד  מאיתנו  יש  נקודות  שכאלה  בשפע!  פרשת 

’תרומה‘  אומרת  שבורא  עולם  מעוניין  ומשתוקק  לשכון  בתוכנו 

כפי שאנו, רק בקשה אחת הוא מבקש, ”עשו לי קיטון אחד“, ”ועשו 

לי  מקדש“  –  התקינו  עבורי  קיטו“ן  מהדברים  הקטני“ם,  מנקודות 

טובות. משום שהיום, במציאות כפי שהיא, אין דרך להשיג השראת 

שכינה בשלמות. רק בתוך קיטון אחד, בניין של נקודות והתחלות 

טובות. 

זהו  גם  הנשק  החזק  ביותר  כנגד  עמלק.  משום  שלקראת  המלחמה 

ב‘ראשית גויים‘ אנחנו מוכרחים להצטייד בידיעה ברורה שאכן כן ”יש 

השם בקרבינו“, הטלת ספק בידיעה הזו, היא חטא. הינך מוכרח לדעת 

שאתה טוב, אף קודם השלמות. השכינה שרויה עליך ועל כל היהודים 

הטובים המצויים עימך בבית הכנסת, השי“ת מתענג ומתפאר בך ובכל 

טוב של ישראל. ככל שתיקח את הידיעה הזו, תטפח אותה ותרחיב 

את  גבולותיה,  כך  תתפשט  בך  השמחה  ויתנגן  הניגון  עד  שתתרבה 

ותתעצם השראת הקדושה בבחינת ”הבל פה שאין בו חטא“. 

’אזמרה‘  חשובה  וחיונית  לכל  עת,  בפרט  בחודש  אדר  בו  מרבים 

בשמחה כדי להכניע את עמלק ולהשלים את הכסא וכבוד השם.