שלמה המלך אומר במשלי (לא 30) "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת יְהוָה הִיא תִתְהַלָּל"

כלומר החן הוא שקר כלומר ראיית ובחינת דבר על פי החן היא שיקרית אך החן אינו רייק ממש אלא הוא  עומד על בסיס מסוים של אמת  שעליו נבנת רליפת השקר.

אבל על היופי הוא אומר שהו "הבל" (=הבל פה) כלומר שראיית דבר על פי יופיו כמעט ולא מעידה עליו דבר ולכן אין לאדם להתעסק ביופי כלל (לפי הפשט ...).

המוזר הוא ששלמה כידוע בנה את בית המקדש ופעל רבות בירושלים שעליה נאמר:

בקידושין (מט:) "עשרה קבים יופי ירדו לעולם תשעה נטלה ירושלים ואחד כל העולם כולו"

כלומר שלמה שכינה את היופי הבל לא היה צריך להשקיע בה כלכך...

אלא מסבירים שאכן היופי הוא הבל

דרגה נמוכה של התגלות שאצל דברים פשוטים תתפס כרעה, אך כאשר ביא נמצאת בעיר הקודש ירושלים כוח הקדושה שבה יכול להעלות גם תכונות חיים קשות אל הקדושה ולכן דווקא שם יכול להתגלות היופי הרב ביותר בצורה הנכונה והטובה שלו.

(כך גם מסבירים את המשך הפסוק במשלי שאישה יראת ה" תיהיה כלי קיבול ראוי להעלות את החן והיופי ועל כן מסביר הגר"א אישה יראת ה" היא תתהלל בחן וביופי)