בס"ד כה' שבט

לא על השכל לבדו

לאחר מעמד הר- סיני מתחילה התורה לפרט מהו תוכן התורה שזה אך ניתנה, ומונה "משפטים" שונים על פיהם מחויב האדם לנהוג. "משפטים"- הם מצוות הגיוניות ושכליות, שגם אנחנו בעצמנו היינו מגיעים להכרה בהכרח לקיימן. ואמנם, רובה של פרשת משפטים עוסק בעניינים שבין אדם לחברו וכדומה– דברים הגיוניים, המובנים מאליהם. מדוע מצאה התורה להבליט מיד לאחר מעמד הר- סיני את המצוות הפשוטות וההגיוניות הללו? אין זאת, אלא שהתורה רוצה ללמדנו בזה כיצד להתייחס אל אותן מצוות שכליות והגיוניות.

לכאורה נדמה שאין הכרח להאמין בה' כדי להבין שאסור לפגוע בזולת ושיש לפצות את מי שנפגע על- ידינו. באה התורה ומדגישה, שאף את המצוות הללו יש להשתית על האמונה בה'. וזאת מכמה טעמים:

ראשית, איננו יכולים לבסס את אורחות- חיינו רק על השכל וההיגיון. והשכל לבדו אינו יכול להיות יסוד מוצק לחיים מוסריים, משום שהשכל גמיש וכפוף לרצונו של האדם. כאשר האדם רוצה, הוא יכול לפתח תיאוריה, שלפיה לא זו בלבד שמותר לפגוע בזולת וכדומה, אלא שזו אף 'מצווה'.

שנית, כשם שהקב"ה בלתי מוגבל, כך גם מצוותיו אין- סופיות. בכל מצווה, גם בכזאת המובנת בקלות בשכלנו, יש כוונות ומשמעויות עמוקות הרבה יותר, עד אין- סוף. ואדם המקיים מצווה זו רק מההיבט ההגיוני שלה, מחמיץ את כל המעמקים הפנימיים שבה.

מעובד מתוך "שולחן שבת", שיחות של הרבי מליובאוויטש.