בס"ד כט' כסלו

ויכר יוסף את אחיו, והם לא הכירוהו

בפרשת השבוע ('מקץ'), יורדים אחי יוסף למצרים, ופוגשים את יוסף אחיהם. יוסף בזמן זה הוא השליט בכל ארץ מצרים, והתורה מתארת את המפגש בפסוק: "ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו". מעבר לפירוש הפשוט טמון גם מסר בעל משמעות עמוקה יותר, כפי שמוסבר בתורת החסידות:

השבטים (אחי יוסף) היו רועי צאן, כיוון שרצו לדבוק בה', בעולם רוחני של קדושה וטהרה, לכן בחרו להתרחק מהמולת העולם, מכל השקר וההבל שמסביב. יוסף לעומתם עמד בדרגה גבוהה הרבה יותר אותה לא הכירו. אף על פי שהיה שליט על ארץ מצרים, וכל עול הממלכה מוטל עליו – נשאר יוסף הצדיק, יהודי הדבק בבוראו. יוסף היה מסוגל להיות קשור עם הקב"ה לא רק מתוך התבודדות ובריחה מעיסוקי העולם הזה, אלא גם בתוך קלחת העשייה.

מיוסף אנו לומדים ומקבלים את הכוח להאיר את העולם באור התורה. ולמלא את תכלית הכוונה שלשמה ברא הקב"ה את העולם - שיהודי יכניס בו וימשיך לתוכו קדושה. תכלית זו אינה מושגת כאשר מסתגרים בעולם מנותק,  מבודד ופרטי, בו ניתן לעבוד את ה' ללא הפרעה.

אלא, כאשר יהודי חי בתוך העולם וטרדותיו ואף על פי כן חי כיהודי, מבלי לוותר ולהתפשר על קוצו של יו"ד – הוא מחדיר בכך את האור האלוקי לתוך העולם הזה. הוא מוכיח שניתן לנהל עסק ביושר, תוך שמירת שבת וחג, קביעת עיתים לתורה ולהאיר את העולם באור התורה ומצוותיה.

שבת שלום.. וחנוכה שמח!!!

מעובד מתוך "שולחן שבת", שיחות הרבי מליובאוויטש.