בס"ד

הר' ליפא  הנגיד, כך  כינוהו
תושבי עירו  על  שום עושרו
הגדול. יחד עם עושרו נבטו בו
מידותיו הטובות רוחב לב, צדקה, עזרה
לזולת ואהבת הבריות. מדי פעם היה
יוצא את ביתו  ומסתובב  בין השווקים
לראות מה שלום עירו ומה חדש בה. מה
שלום ידידיו העשירים ומה עם שאר עמך
בית ישראל.
באחד הימים יצא את ביתו כשהוא לבוש
במיטב המחלצות ולרגליו זוז נעליים
חדישות ויצא לטייל. והנה באמצע השוק
נתקלה רגלו במוט ברזל. איכשהוא
הצליח  הנגיד לחלץ את רגלו  במלי
שתינזק, אך נעלו הימנית נקרעה.
ר' ליפא הגביר פנה מיד אל הסנדלריה
הפשוטה  והעלובה שהייתה  סמוכה
למקום  הימצאו. בהיכנסו נתקלו  פניו
בר' חייקל הסנדלר, יהודי בגיל העמידה
הרכון על מכונת התפירה ומתקן
מנעלים. "שלום רבי יהודי" קדמו בחיוך
ר' ליפא הנגיד כשהוא מנסה להציל בת
שחוק מפניו של הסנדלר. "שלום" נענה
בריפיון. ר' ליפא שראה כי חיוכו של
הסנדלר מכאן ואילך ניגש יישר לעניין.
"אנא ממך רבי יהודי תקן את מנעלי,
זקוק אני לה ברגע זה שכן בדרכי בשוק
נקרעה לי וצריך אני להמשיך בדרכי" .
לקח הסנדלר את המנעל בידו חתך
והדביק תפר והצמיד ולאחר מספר
דקות משסיים מלאכתו מסר את הנעל
אל הגביר. הגביר כבר בא לנעול את הנעל
אך לפתע הבחין כי התפירה של הסוליה
עקומה ובכלל התיקון אינו ישר הוא
מכוער וגרוע. הביט על הנעל ולחלופין
על הסנדלר בתימהון "מה קורה לך, האם
זאת עבודה של בעל מקצוע, והרי נקרא
אתה 'סנדלר'? גער בו הגביר קלות. "אנא
סלח לי" פנה אליו הסנדלר בקול מתחנן.
עני ואביון  אנוכי ובקושי  רב מתפרנס
למחייתי ולי  שמונה בנים  ובנות והנה
ביתי הבכורה הגיע לפירקה ואין לי במה
לחתן אותה. ראשי מלא צער ודאגות עד
כי אינני מסוגל להתרכז בעבודה בשל כך
יצא תקלה תחת ידי." אמר לו הסנדלר
ומירר בבכי.
"התלווה אלי", ביקשו הנגיד טוב הלב
בחיוך מבין. סגר הסנדלר את סנדלריתו
והלך עם הנגיד. הגיעו השניים אל ביתו
המפואר של  הגביר,  הובילו  הגביר אל
חדר אוצרותיו,  ניגש  אל הכספת שלו
והוציא משם כיכר זהב גדולה והגישה
לסנדלר ההמום. בתחילה חשב כי הגביר
משטה בו אך מייד עודדו ואמר: "קח לך
את כיכר  הזהב הזו וכל פעם  שתצטרך
לחתן את אחד מילדיך פרוס לך פרוסת
זהב מכור אותה ובכסף שתקבל תוכל
למלא כל מחסורך.
אחז הסנדלר בהתרגשות בכיכר הזהב
הודה מכל ליבו אל הגביר מיטיבו נפרד
ממנו בברכה והלך אל ביתו כשהוא שמח
וטוב  לב. את כיכר הזהב שקיבל  שמר
אותה היטב במקום מסתור. מכאן ואילך
התחיל הסנדלר לעבוד בשמחה כשהוא
חסר כל דאגה ליום המחר הן בין כך ובין
כך אם יצליח במלאכתו או לא הרי כיכר
זהב יש לו בביתו.
***
שמע עבודתו המדויקת של ר' חייקל
הסנדלר יצא למרחוק. השמחה והביטחון
ששבו את לבבו הביאו ברכה למעונו.
עבודתו חזרה להיות מדוייקת ויסודית
ושמעו הטוב החל ההולך למרחקים.
רבים באו לתקן את נעליהם אצלו
ובמשך הזמן הקים  ר' חייקל הסנדלר
מפעל יצור ושיווק לנעליים. את סחורתו
מכר בעירו  ומשם גם בארצו  עד שהגיע
למוכרה גם מעבר לים. לא עבר זמן ור'
חייקל הסנדלר הפך לאחד מהעשירים.
באחד הימים יצא ר' חייקל הסנדלר
העשיר  לטייל לו  בשוק  והנה הוא  רואה
עני מקבץ נדבות וממרר בבכי. שאלו ר'
חייקל טוב הלב על מה ולמה הוא בוכה.
הסביר לו הלה כי  הוא  עני ואין לו מה
לאכול ובמה לפרנס את  ילדיו ובני ביתו.
ברב  טובו ורחמיו הזמין ר' חייקל  את
העני אל ביתו. משהגיעו אל הבית ניגש
ר' חייקל אל מקום המסתור ונתן לאיש
את כיכר הזהב שקיבל לפני שנים מר'
ליפא הנגיד. "ב"ה כבר אין לי צורך בזה"
חשב ר'  חייקל לעצמו. "ה' הטוב  עזרני
והגעתי למעמדי ללא מתנות בשר ודם
אלא בעמל כפי,  כעת  אתן את הצדקה
שקיבלתי למי  שזקוק  באמת". חשב
ועשה תצטרך כסף פרוס לך פרוסת זהב
מכיכר זו מכור  אותה  וכך לא תצטרך
לדאוג יותר.
הודה העני לר' חייקל נפרד ממנו לשלום
ופנה אל ביתו  לקח  את כיכר הזהב
כשליבו מלא ספיקות. כשהגיע העני אל
ביתו לקח פטיש  והיכה  על כיכר הזהב
ולהפתעתו הרבה גילה כי  רק ציפוי דק
של שכבת זהב הייתה בכיכר ומתחת
למעטה הזהב הדק היה גוש ברזל ותו
לא.
כשהוא  נדהם וכועס  רץ העני אל ביתו
של ר'  חייקל  הסנדלר  העשיר  וקרא
בכעס:  "מדוע רימיתני, כיכר זו  כולה
ברזל ורק הציפוי שלה זהב." התבונן
הסנדלר באיש ובכיכר הברזל שבידו
לחלופין ולאחר רגע של שקט אמר לו :
"מעניין מאוד, גם אני קיבלתי ברגע של
ייאוש את כיכר הזהב הזו, אלא שהגישה
שלי הייתה שונה משלך. אני האמנתי
במתנה לא שאלתי שאלות ולא בדקתי
אם באמת קיבלתי כיכר שכולה זהב
ואילו אתה היטלת ספק במתנה, לא
האמנת שכולה זהב." "אתה מבין" פנה
הסנדלר לעני- : "למי שיש לו אמונה ללא
שום פשרות היא כיכר הזהב האמיתית.
ובזכות אמונתי הצלחתי להגיע למה
שהגעתי, בעזרת ה', בכוחות עצמי".
***
והנמשל כבר ברור...