וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה' לְמַעַן יִיטַב לָךְ... כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹקֵינוּ אֶתְכֶם: וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם וַיּוֹצִיאֵנוּ ה'... בְּיָד חֲזָקָה... וַיְצַוֵּנוּ... לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה... לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים (דברים ו' י"ח - כ"ד).

   בפרשת ואתחנן בורא עולם מצווה את בניו היקרים על מצוה נפלאה שטמון בה עולם ומלואו - הנקראת "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב", ובמצוה זו הבורא מבקש מאיתנו שנהיה "ישרים וטובים ומושלמים" בכל דרכינו ומעשינו, בין בענייני 'בן אדם לחברו' ובין ובענייני 'בן אדם למקום' [לבורא].

   ואם ישאל השואל: מדוע התורה לא מפרטת לנו במלים ברורות כיצד היא חפֵצה שנתנהג בכל נושא - ומדוע היא מצווה אותנו בצורה כוללנית ודוחסת הכל בשלושה מילים של וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב?

   התשובה על כך נמצאת ברמב"ן על המקום, ואלו מילותיו הנפלאות:

   הרמב"ן הקדוש מגלה לנו שהאדם היהודי נמצא בתוך 'מסגרת תורנית' עשרים וארבע שעות ועליו לצעוד על פי חוקי התורה תמיד, ובמקום שאין בתורה חוק ברור ומפורט - אין לאדם רשות לנצל את המצב ולנהוג כפי תאוות ליבו ולהיות בגדר 'נבל ברשות התורה' הנזהר מלעבור על מה שכתוב בחוק - אך מחפש את הפרצות בחוק ומנצל אותם, אלא על האדם לחזר תמיד אחר הטוב והישר והשלמות בכל במעשיו וענייניו ולדקדק בהם עד מאוד, ולנסות להקיש את מצבו למצבים דומים שעליהם התורה כן דיברה - ועל פי זה להחליט ולהסיק אם המעשה שהוא חפץ לעשות יגרום לבורא נחת רוח, או חלילה ההפך.

   והיה אם יתברר לו שהבורא לא יהיה מרוצה מאותו מעשה, ידע נאמנה שאותו מעשה נחשב 'עבירה מהתורה', והאיסור שלו כתוב במילים 'וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב'. וכדי שנבין את רגישות ועומק העניין - הרמב"ן מציין בדבריו את הדוגמא המפורסמת מהתלמוד של דין 'בר מצרא', דין שכתוב בו כך:

   וכל זאת למה? מדוע התורה עושה מהפכת עולם כדי לאפשר לשמעון לקנות את השדה לפני כולם? חכמי התורה מגלים לנו את הסוד הגדול:

   לא יאומן... מי חלם עד כדי כך... כזה רגש מושלם ואיכות נפש התורה מצפה שיהיה לאדם היהודי, ולא מדובר בחסידוּת וְצִדְקוּת - אלא יש חיוב מהתורה לחיות ברמה האיכותית הזו - וזה נפסק בשולחן ערוך בפירוט רחב ביותר (כמעט כל סימן קע"ה בחושן משפט דן רק בנושא הזה), והרמב"ן שהזכרנו מקודם מדגיש בפנינו שברמה הגבוהה הזו התורה רוצה שהאדם יתנהג בכל התחומים. בשלום בית, חינוך הילדים, יחס לשכנים, נאמנות בעבודה וכו'.

   עד כאן ראינו שהתורה פוקדת על האדם 'וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב', ואין ספק שזה נפלא ביותר. ברור שמי שמתעניין בזולת ובסביבה וליבו רגיש וער לנוחות ושלוות הכלל, החיים שלו עם רמה ותוכן אמיתיים. יש לו שמחה וסיפוק בכל צעד ושעל ואין עינו צרה בטוב השני, ממילא 99% מבעיות שלום בית הוא כבר עקף, 100% מבעיות שכנים הוא פתר, אדם כזה גם לא יהיה מסוגל לשקר במסחר ולרכל על החבר מאחרי הגב ולא להיגרר לאיסור לשון הרע ושקר וחנופה וכו', והחיים שלו מושתתים אך ורק על קדושה וטהרה, ומה יותר נפלא מזה? וזה חוץ ממה שאלוקים מודד לאדם באותה מידה - ומעלים ממנו את הגזרות והצרות והקשיים, ונוהג עימו 'לפנים משורת הדין' (פנים יפות ו' י"ח).

   אלא שידעה התורה שעלולים לבוא לעולם אנשים ריקים ופוחזים אשר ינסו לנצל את המצוה היקרה של 'וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב' ובאמצעותה הם יתנגחו ביהדות, כמו אותם ליצנים מפורסמים המתנגחים במצות 'ברית מילה' מפני שזה מצער את הילד וכן במצות 'שחיטה' מחמת שזה לא מוסרי וכו', ואותם 'חכמים בעיניהם' עמלים לשנות את המצוות הללו - מחמת שלדעתם זה סותר את העיקרון של 'וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב. משום כך טרחה התורה והוסיפה עוד שתי מילים בעניין, וכתבה וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב - בְּעֵינֵי ה'!

   פירוש: יהודי נחמד, עסקן חמוד, זכור שלעולם הזה יש בוס אחד ויחיד ובלעדי - והוא מכיר יותר טוב ממך את הסיסמאות היפות של "מוסריות והומאניות וצדק וחופש הביטוי והשיסוי", ואם למרות זאת אותו בוס עליון כתב בתורה שצריך לעשות ברית מילה לילד היהודי ולשחוט את הבהמה לפני אכילתה - ברור שזה המושלם ביותר ואין לך רשות להרהר ולערער על כך, מפני שהינך מצווה על וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה' - ולא וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב 'בעיניך', וזו הנוסחה היחידה שאמורה לעניין אותך ולהכתיב את חשיבתך.

   ומכיון שעלון זה מגיע להרבה מאחינו האהובים הרחוקים מהמצוות ומוזנים מהתקשורת המסולפת והמגויסת אשר אַמונה על הכפשת היהדות וסילוף האמת התורנית - ואנו יודעים שאותם אחים יקרים בתוך תוכם בוער בהם הניצוץ היהודי והם חפצים להבין את המסתתר במצות מילה ושחיטה, לכבודם נעצור את העגלה ונסטה רגע מהנושא ונעשה 'מיני סמינר' על שתי המצוות הללו, והיה אם הועילו הדברים ליהודי אחד, הרי זה שכר כולנו.

    [נקודות אלו הם על קצה המזלג, ולמי שיש עדין קושיות וחוסר הבנה בטעמי המצוות וחשבונותיהם - עליו לפתוח את הספרים ולעיין בסוגיה כראוי וללמוד היטב את שורש המצוה וטעמה - ועל ידי זה יזכה להחכים בנושא הסתום בעיניו, ופתאום יתברר לו שבכל מצוה טמון עולם ומלואו.

   אך בד בבד - על האדם גם לדעת שיש בתורה שתי קבוצות של מצוות. קבוצה אחת נקראת 'מצוות' שטעם שִכלי, והקבוצה השנייה נקראת 'חוקים' שאין בהם הבנה לשכל הגשמי - בבחינת גזרת מלך, ובכוונה ניתנה כך התורה! מפני שאם האדם יבין את השכל האלוקי הטמון בכל מצוה ומצוה - יחסר לו ההתבטלות האמיתית לבורא, והוא יתרגל לעבוד את 'שכלו' - ולא את 'התורה' (עין רש"י במדבר י"ט ב') ואכמ"ל בנושאים ברורים אלו].

   עד כאן הכל טוב ונפלא, מתברר שהאדם היהודי נתון בתוך מסגרת תורנית תמידית, וגם במקום שאין הוראות מפורשות בתורה כיצד עליו לנהוג - ניצבת מולו המצוה וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב - בְּעֵינֵי ה', והיא מחייבת אותו לנהוג כהוגן.

 אלא שרבים וטובים ממאנים להתכופף למסגרת הזו - והם לא מבינים מדוע עליהם לפעול לפי השכל התורני - ולא כפי שכלם הענק המוצק והחזק, ומדוע התורה לקחה מהם את אפשרות הבחירה וחופש הביטוי וכו'. ובאמת מה התשובה עבורם?

   את הקושיה העצומה הזו כבר חזתה התורה מראש, ומשום כך אחרי שהיא כתבה לנו את הציווי של ועשית הישר והטוב בעיני ה', היא הוסיפה וכתבה כך: כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹקֵינוּ אֶתְכֶם? מה הסיבה שמחמתה אנו חייבים להתכופף לרצון הבורא ולהיכנע למצוותיו ולהיצמד להוראותיו - ואין לנו רשות לנהוג כפי מצפוננו ורגשות ליבנו המפוארים?

   וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם וַיּוֹצִיאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה... וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקֵינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים. פירוש:

   יהודי יקר, בעבר הרחוק אבותיך היו עבדים לפרעה הרשע ועברו במצרים שואה איומה ונוראה, המצרים יצקו להם את הילדים בבטון, פרעה האכזר רחץ בדמם של 300 תינוקות מידי יום, נשים עונו בעבודות גברים וכו', במשך שנים רבות עם ישראל עבר עינויים שלא נתפסים בשכל אנוש - והוא זעק לבורא עולם, והבורא שמע את הזעקה והוציא את בני ישראל ממצרים - אך הוא עשה איתם "חוזה" והודיע להם שמהיום והלאה הם מפסיקים להיות "עבדי פרעה" והופכים להיות "עבדי ה' ", וכיוון שהאדם היהודי הוא 'עבד' לבורא - זה מחייב אותו לשמוע לפקודת 'אדונו', בין אם הוא חפץ בכך ובין אם לא.

   אלא שמלך העולם באהבתו אותנו לא הפך אותנו לעבדים בזויים ושפלים המקיימים מצוות ללא שום טובת הנאה, אלא הבורא הודיע לנו שכל המצוות שהוא נותן לנו זה אך ורק למעננו, ומטרתן היא אחת! לְטוֹב לָנוּ 'כָּל הַיָּמִים'... גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.

   אכן עם ישראל אומנם מכונה במילים עַבְדֵי ה' (מלכים ב' ט'), אך בו זמנית הוא גם מכונה במילים היפות בְּנִי בְכֹרִי (שמות ד' כ"ב) ובמילים המרגשות של הֲבֵּן יַקִּיר לִי... יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים (ירמיה ל"א י"ט), ומתברר שהעבדות הזו היא בעצם מעלה וזכות וקירבה שאין כמוהם, המקנה לו זכויות נפלאות בעולם הזה ושכר לנצח בעולם הבא, וכלל לא מדובר בעבדות - אלא בפרס!

   לכן אל יאמר אדם איזה מסכן אני... אני חנוט במסגרת תורנית ונושא עלי תג של עבד ועל גבי מונח עול תורה ומצוות ואיני יכול להיות פרפר חופשי ומאושר השותה צוף ושט מעלה לעלה בחופשיות ועושה מה שבא לו.

   חלילה לחשוב כך! אדרבה, צריך האדם להביט על המעלה שבמסגרת התורנית, על 'הזכות שבחובה' לחיות מתוך הכרה עמוקה בערך העליון 'ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו', ולומר לעצמו כך:

   אני נסיך בן של מלך המלכים, הכיפה שעלי זה כתר ונזר, הציצית זה בגד מלכות, התפילין זה תכשיט יקר, העיניים שלי השמורות מפני טומאה ותועבה הם שתי מרגליות יקרות וטהורות, הלב הזך שלי הוא מזבח מקודש - אשר באמצעותו הנני עוקד את תאוותי ומשפר את מידותי, המוח שבי הוא ארון הקודש - בתוכו אני אוגר את התורה שאני לומד... כל כולי משועבד לבורא - והבורא מתפאר בך בכל העולמות, כפי שנאמר "וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה - יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר" (ישעיה מ"ט ב'), שעל עצם זה שאני עבד ה'  - אני זוכה לקִרבה עזה אליו וליוקרה אמיתית, עד כדי כך שה' מתפאר בי בכל העולמות. היש תענוג וכבוד גדול מזה?

   נ.ב. הידעת?! בעולם הזה כולם נתונים בתוך מסגרת [חברתית, משפחתית, מצפונית], יש כללים וחוקים ועקרונות וגבולות בכל נושא, וכולם נתונים באזיקים הללו בעל כורחם.

   לדוגמא: אם מישהו יחליט לנסוע ברמזור אדום - או להפוך "אין כניסה" ליש כניסה - או לנסוע ללא רישיון וכו', הוא יועמד לדין. אם אדם יתעלם מהמינוס בבנק, סופו שהבנק יעלים לו את הבית. אם מישהו יחליט לפתוח דוכן באמצע המדרכה ללא רישיון רוכלות, אוי לו ואוי לכספו.

   שורה תחתונה... כולנו חיים בתוך מסגרת וכבולים באזיקי החוק, אלא שהתרגלנו לכך וזה כבר הפך אצלנו לטבע, ולכן זה לא מפריע לנו.

   יהודי יקר, תנסה להתרגל לעוד מסגרת אחת, ל'מסגרת התורנית', תצעד על פיה בכנות מבלי לעגל פינות, תחפש תמיד לעשות לבורא נחת רוח מושלמת - ותאמין שמהפירות תוכל עוד בעולם הזה והקרן נצורה לך לעולם הבא, אם תחיה כך - יתקיים בך הפסוק טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה' אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר יֶחֱסֶה בּוֹ (תהלים פרק ל"ד ט'), ותהיה מאושר עלי אדמות.

   זכור! עבודת ה' אומנם נקראת "עבדות", אך היא גם מכניסה את האדם למשולש המשפחתי של "ישראל והבורא והתורה הם דבר אחד" (זוה"ק שמיני לו ע"א). ומה יותר מרגש מזה?