אחד מכלי הקודש בבית-המקדש הוא 'שולחן הפנים' – שולחן זהב שעליו עורכים מדי שבת 12 כיכרות 'לחם הפנים'. בבית-המקדש השלישי יהיו כל כלי השרת ובתוכם 'שולחן הפנים'. אך לגביו במיוחד יש רמז על הגאולה: המילה 'שלחן' (בכתיב חסר, כפי שהיא נכתבת במקרא) היא בגימטרייה 'למשיח'. כלומר, שלאחר ביאת המשיח שוב יהיה לנו את 'שולחן הפנים'.
 
יש המפרשים, כי השולחן עם לחם הפנים שבבית-המקדש נועדו ליצור זיקה בין האכילה האנושית (שמסומלת במרכיב העיקרי של המזון – הלחם) לבין הקדושה האלוקית. היצר הרע מפתה את האדם לאכול לשם הנאה ותאווה בלבד, ובעזרת לחם הפנים שבבית המקדש ניתן לנו הכוח להתגבר על היצר ולאכול לשם שמים. כלומר, כדי שיהיה לנו כוח לעבוד את הקדוש-ברוך-הוא. בספר יואל (ב, כ) מכונה היצר הרע בשם 'צפוני', ומסיבה זו מונח שולחן הפנים שנועד להיאבק בו – בצדו הצפוני של בית-המקדש. בגאולה השלמה, מבטיח יואל, יבוא הניצחון המושלם על היצר הרע: "ואת הצפוני ארחיק מעליכם".
 
רמז נוסף לגאולה נמצא בזר הזהב שמסביב לשולחן. המילה 'זהב' היא בגימטרייה 'דוד', וזר הזהב רומז לכתר המלכות של בית דויד. בציווי על הכנת השולחן מוזכרות המילים 'זר זהב' פעמיים: פעם אחת כנגד כתר המלכות של דויד המלך ופעם שנייה כנגד הכתר שינוח על ראשו של משיח בן דויד בגאולה השלמה.
 
לשולחן הפנים היו גם מסגרת וטבעות (בתוך הטבעות הושחלו המוטות שעמם נשאו את השולחן). המסגרת רומזת לכך שאדם מחויב להכניס את תאוות האכילה שלו למסגרת. "הסוגר בעד תאוותו הרי הוא בן חורין ומלך", כפי שנכתב בפירוש 'כלי יקר'. מי שיזכור להמעיט מתאוותיו ובתמורה להעניק משולחנו לעניים, מתוך ידיעה כי גלגל חוזר הוא בעולם – כמו צורת הטבעת – יזכה ל'טבעת' מסוג אחר שתהיה בגאולה השלמה: "עתיד הקדוש-ברוך-הוא לעשות מחול (מעגל) לצדיקים והוא יושב עימהם".