"תני ר' שמעון בן יוחאי (גרסא אחרת רבי שמעון בן לקיש),
כיון ששמעו כנענים שישראל באים לארצם עמדו והטמינו ממונם בכתלים ובשדות.
אמר הקב"ה - לא הבטחתי לאבותיהם שאני מכניס את בניכם לארץ חורבה אלא אל ארץ מלאה כל טוב,
הדא הוא דכתיב ‘ובתים מלאים כל טוב (אשר לא מילאת)', מה הקב"ה עושה? מגרה נגעים בתוך ביתו וכשהוא סותרו מוצא בו סימא (=אוצר)" (ויקרא רבה יז ו).

ומסביר רש"י: "בשורה היא להם, שהנגעים באים עליהם, לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם, כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, ועל ידי הנגע נותץ הבית ומוצאן".

צילמתי בי"ח בתמוז תשע"ב "מטמניות של זהב", בעיר יפו ברחוב הירדן מבצעים חפירות וגילו שם כדים שהטמינו התושבים בעבר,  ומול עיני עמד פירושו של רש"י, 

זאת התמונה:

חבר יקר שנולד בצפת סיפר לי שאחרי שנים שבהם גרו יהודים בבתים הערבים, החליטו להרחיב ושברו קירות וגילו אוצרות בתוך הקירות, הערבים חשבו שאחרי המלחמה (אולי עדיין חושבים) הם יחזרו לבתיהם ומקום להטלטל בדרכים עם הזהב החביאו את הזהב.

והיו גם ערבים שהגיעו לצפת אחרי כמה שנים עם מפות כדי להוציא את הזהב מהבתים.