ובני קורח לא מתו (במדבר כו,יא)

כאשר מונה התורה בפרשתנו, פרשת 'פנחס', את משפחות שבט לוי, היא מציינת את "משפחת הקרחי". נשאלת השאלה: איך נשארה משפחה לקורח, והלוא הוא ובניו וכל אשר לו נבלעו באדמה בשעת המחלוקת נגד משה רבנו?

עונה על כך התורה במקום אחר בפרשה. כאשר היא מזכירה את דתן ואבירם (שהחטיאו את העם באותה מחלוקת), היא מציינת: "ובני קורח לא מתו". מבאר רש"י: "הם היו בעצה [הרעה] תחילה - ובשעת המחלוקת הרהרו תשובה בליבם, לפיכך נתבצר להם מקום גבוה... וישבו שם" (ואחר-כך יצאו משם והקימו משפחה).

מידה כנגד מידה

בני קורח היו שותפים למחלוקת והיו מנותני העצה לפתוח בה, אולם כשפרצה המחלוקת, חשו חרטה ו"הרהרו תשובה בליבם". אילו היו מגלים בפועל את חרטתם והיו פורשים מהמחלוקת - לא היו נבלעים באדמה. אך מאחר שהשאירו את הרהורי התשובה רק בליבם, לכן נענשו עם כל עדת קורח.

עונשם היה אפוא מידה כנגד מידה: כשם שבגלוי הם היו חלק מעדת קורח, כך בגלוי גם נענשו עמם ונבלעו באדמה כמותם. אולם מאחר שבתוך ליבם הרהרו תשובה, דבר שכל העם לא ראה ורק הקב"ה ידע זאת, לכן נבדלו מעדת קורח לאחר היבלעם באדמה, ושם, הרחק מעין-רואים, נתבצר להם מקום גבוה וניצלו.

תשובה בלב

דבר זה מבטא את עוצם כוחה של התשובה: בני קורח היו מיוזמי המחלוקת, החטיאו את כל העם, ואף כשעשו תשובה - זו הייתה תשובה בהרהור הלב בלבד, תשובה שלא נודעה לאחרים.

ובכל-זאת, בזכות אותו הרהור תשובה, ניצלו מעונש המוות של עדת קורח, זכו שיקרה להם נס מיוחד ש"נתבצר להם מקום גבוה" ועד שיצאו משם חיים, ומהם נולדו שמואל הנביא ועשרים וארבעה משמרות כהונה, ואפילו בספר תהילים נקבעו מזמורי שבח-לאל שאמרום בני קורח - במקום מבצרם, במעבי האדמה...

כל זאת - בזכות הרהור של תשובה!

קל-וחומר

מכאן יכולים אנו ללמוד קל וחומר: אם בני קורח, שחטאו חטא כה נורא, זכו להינצל ולהגיע למעלות כה נפלאות בזכות הרהור אחד של תשובה - על אחת כמה וכמה כשמדובר בדורנו, לאחר שכבר עברו דורות של יהודים, שמסרו את נפשם למען שמו יתברך וצברו כל-כך הרבה תורה ומעשים טובים - שעל-ידי הרהור תשובה נוסף אחד - יתקיימו דברי הרמב"ם: "סוף ישראל לעשות תשובה... ומיד הן נגאלים" - בגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו.