פרשת-השבוע נקראת על שמו של מלך מואב – בלק. זו הפרשה היחידה בתורה בה נרמזת במפורש התגלות המשיח. והשאלה כאן כפולה: כיצד ייתכן שפרשה בתורה מנציחה את שמו של רשע ששאף להשמיד את עם ישראל, ולא רק זאת, אלא שדווקא בה יש התייחסות לפסגת ההתעלות של עם ישראל – בוא המשיח?
 
התשובה לכך מבוססת על הבנת תפקידו של הרע בעולם. הנוכחות של הרע בעולם נועדה בעצם כדי להגביר את כוחו של הטוב, משום שהמאבק של הטוב נגד הרע מחייב את הטוב להתגלות ביתר עוצמה וביתר נחישות, כדי לנצח.
 
שלמה המלך רמז זאת במילים: "יתרון האור מן החושך". יתרונו של האור ניכר ובולט במיוחד 'מן החושך' – כאשר הוא מצליח להבליח בחושך ולגרש אותו. היבט נוסף ניתן לדברים במאמר חז"ל: "במקום שבעלי תשובה עומדים – צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד". הימצאותם של בעלי-התשובה במחוזות רעים ושפלים, מחייבת אותם לגלות תעצומות נפש מיוחדות במינן – עוד יותר משל הצדיקים – כדי להצליח בהתמודדות, ולהתעלות.
 
זהו אפוא פשרה של פרשת-השבוע: בלק אכן היה רשע גדול, אך הוא היה סבה של רות המואבייה, שממנה נולד דויד המלך – אבי השושלת של המשיח. המשיח הוא התוצאה הטובה והנעלית ביותר, 'יתרון האור' – שמגיעה דווקא מאישיותו החשוכה והשפלה של בלק מלך מואב, 'מן החושך'.
 
וזו בעצם תמצית העבודה בתקופת הגלות: להתמודד עם הרע והחושך ולהצמיח מהם את הטוב והאור המובחרים ביותר – אור הגאולה השלמה.
 
(התוועדויות תשמ"ב חלק רביעי עמוד 1788)