משה שולח מרגלים לבדוק את ארץ ישראל והם חוזרים ומפחידים את העם: "לא נוכל לעלות".

למה הם, בעצם, לא רצו לעלות אלא להישאר במדבר?

במדבר הם חיו חיים רוחניים, מנותקים לגמרי מהעולם הגשמי. המזון היה רוחני - "מָן" משמים, באר צמודה, הבגדים לא בלו - העננים כיבסו וגיהצו אותם.

והם, מה עשו? הם יכלו לעסוק בעבודה רוחנית נטו, מנותקים מהצורך להתעסק בכל התעסקות גשמית.

ובארץ, הם ידעו, או, שם יעצור המן מלרדת. שם יצטרכו לחרוש ולזרוע, לחפש עבודה, להתמודד עם מינוס ועם כל מה שקשור בעולם גשמי.

"ארץ אוכלת יושביה" הם הגדירו את זה - ארציות שבולעת אותך.

אז בואו נשאר במדבר, נתפנק על האפשרות לחיות רק חיי רוח.

אבל הם טעו, ובגדול.

התכלית של בריאת העולם היא בהחלט לא להתנתק מהגשמי, אלא לעשות לאלוקים מקום רוחני - "דירה בתחתונים" - דווקא בעולם החומרי!

יהודי לא מתנתק מהעולם, הוא עובד את ה' דווקא עם הפעולות היומיומיות, כי הוא חי אותן כיהודי. אז תכנס באומץ לארץ ישראל: תתמודד עם תלוש המשכורת ועם מנהל הבנק שלך, עם הקניות במכולת ועם הסירים במטבח - ואת המקום הגשמי הזה שלך, דווקא אותו, תעשה כלי לרוחני.