"שֶׁיֵּשׁ לְהַצַּדִּיק בְּחִינַת שְׁנֵי רוּחוֹת: רוּחַ לְעֵלָּא, רוּחַ לְתַתָּא. "אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת נחַ נחַ", 'נחַ לְעֵלָּא נחַ לְתַתָּא' (כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם בְּזוהַר וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: 'לָמָּה נחַ תְּרֵי זִמְנָא אֶלָּא כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק דִּי בְּעָלְמָא, אִית לֵהּ תְּרֵין רוּחִין רוּחָא חַד בְּעָלְמָא דֵּין, וְרוּחָא חַד בְּעָלְמָא דְּאָתִי...) דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּחִינַת חִיּוּת לְמַעְלָה, וְחִיּוּת לְמַטָּה..."

(ליקוטי מוהרן, חלק א, סו, א)

בכל אחד מאיתנו מצויות שתי רוחות: רוח תחתונה ורוח עליונה - "רוח דלתתא" ו"רוח דלעילא". כלומר, שבכל אדם יש שניות וכפילות מסויימת. במבט ראשוני נגלה האדם הפלוני שאתה רואה לפניך, אלא שבמבט נוסף נחשפת באדם מציאות של רוח עליונה, הנמצאת למעלה, רוח של עלמא דאתי - העולם הבא.

הקיום בעולם הזה הוא קיום בתוך עולם מצומצם, מלא בסתירות ואינטרסים, חוקים והקשרים, אילוצים וצמצומים. אך אם ניקח כל אדם וננסה לקלף ממנו את כל הדברים האלה שהוא נמצא בתוכם, תיחשף בפנינו אותה רוח עליונה.

מי אני באמת ללא אותם אילוצים וצמצומים? איך אני במרחב העליון שלי? הצדיק, על פי המוזכר בקטע ה"זוהר" שציטט רבי נחמן, הוא זה שהצליח לממש ולהביא לעולם הזה את הרוח העליונה. לצדיק יש בחינה כזאת שמגלמת את הרוח העליונה, הוא נמצא כאן למטה על הקרקע עם רוחו התחתונה ובכל זאת יש לו קשר לרוחו העליונה, ולמרות כל האילוצים והצמצומים שבעולם הזה, הוא מצליח להביא לידי מימוש את רוחו העליונה.

אנחנו חיים בעולם מערבי שביסודו יש כפירה וחוסר אמונה, ויש פער עצום בין המציאות הזאת לתפיסה של רבי נחמן, שהאדם צריך לרתום את כל כוחותיו לחפש ולרפאות את נשמתו (ליקוטי מוהר"ן, חלק א, עד): "הִנֵּה כָּל אָדָם צָרִיך לְרַפְּאוֹת נַפְשׁוֹ דְּהַיְנוּ לְהַעֲלוֹתָהּ לִמְקוֹם שָׁרְשָׁהּ". השאלה העיקרית שהאדם צריך לשאול את עצמו היא - מה אני עושה בעולם?! זאת שאלה שאמורה לנער את האדם מהמצב האדיש שבו הוא נמצא, ולזעזע את הקיום השליו שלו.

המצב הבסיסי של האדם בעולם הוא מצב פגום. האדם נמצא במציאות של גלות, הנשמה נמצאת בגלות, והאדם נדרש לגאול את נשמתו, ואם תרצו - את עצמו. רבי נחמן מניח שהרצון והכיסופים לחשוף את הנקודה העליונה שלנו, והגעגוע לעולם טוב יותר, נמצאים עמוק בתוכנו, וזה עומק הטבע שלנו. ההצלחה תלויה באדם עצמו - מי שיעסוק כל ימיו בגאולת עצמו יצליח בסוף לתקן את עצמו.

ככל שהאדם מוכן לוותר על "רכושו הגשמי" - "רוח דלתתא", נחשף עולמו הרוחני - "רוח דלעילא". הוויתור על הסופי, מאפשר לאינסופי להתגלות. התנועה היא פרדוקסלית ובנויה משני כיוונים הפוכים אך פשוטה בתכלית. ככל שאני מוכן לוותר על ה"שרירים" שלי, על הכוחנות שלי, אקבל בתמורה את הווייתי שלי פשוטה, נישאת על כפיים כמתנת שמיים, נוכחת ואמיתית יותר. משיב הרוח ומוריד הגשם.

הרב איתמר אלדר, מהאתר: "בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון" www.etzion.org.il

הרב דן האוזר, מהספר: "על קצה בהונות ההוויה - לעומק תורותיו של רבי נחמן"