"ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המשל בכל אשר לו שים נא ידך תחת ירכי. ואשביעך בה' אלקי השמים ואלקי הארץ אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו. כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק” וגו' (בראשית כד,ב-ד). לכאורה תמוה, מה פתאום אברהם שולח את אליעזר עבדו שהיה מושל בכל אשר לו, שישלח איזה שדכן שיודע איך לשדך, ולא אותו שאין לו שום ניסיון בזה? בפשטות כיון שצריך למצוא בחורה מיוחדת, אז שולח את אליעזר שסמך עליו במיוחד (שבזה לא יכול היה לסמוך על שום שדכן אחר). גם אליעזר יודע את כל מה שיש לאברהם, כך שכשילך לשדך ידע לשכנע את המחותנים שאברהם עשיר, ואולי אף לשחדם. יותר מזה, אליעזר היה ת”ח גדול וצדיק, כמו שמודגש כאן “המושל בכל אשר לו”: 'אליעזר עבד אברהם זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר (בראשית כד, ב) "ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו", אר"א: שמושל בתורת רבו' (יומא כח,ב). לכן דווקא הוא ראוי לברר מי הבחורה המתאימה ליצחק, שיודע מה צריך לדרוש מבחינת מידות ומעשים וכדו'. גם ראוי שה' יעזרו (בשל צדקותו) להבדיל מסתם אחד אחר. עוד נראה שיש כאן עניין חשוב שדווקא אליעזר ילך לשדך, כיון שלאליעזר היתה בת שרצה לשדך ליצחק: '"וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד" (בראשית כד, ה), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (הושע יב, ח): "כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה לַעֲשֹׁק אָהֵב”. כְּנַעַן זֶה אֱלִיעֶזֶר. בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה, שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וּמַשְׁקִיל אֶת בִּתּוֹ, רְאוּיָה הִיא אוֹ אֵינָהּ רְאוּיָה. לַעֲשֹׁק אָהֵב, לַעֲשֹׁק אֲהוּבוֹ שֶׁל עוֹלָם, זֶה יִצְחָק, אָמַר: אוּלַי לֹא תֹאבֶה, וְאֶתֵּן לוֹ אֶת בִּתִּי. אָמַר לוֹ: אַתָּה אָרוּר וּבְנִי בָּרוּךְ, וְאֵין אָרוּר מִתְדַּבֵּק בְּבָרוּךְ' (ב"ר נט,ט). לכן אולי אליעזר נפגע מכך שהוא אינו ראוי, או אולי אפילו היו מדברים עליו האנשים שאברהם חושב עליו רעות בסתר, שעובדה שלא מכן לתת לו את בנו, לכן שלח אותו לשדך ליצחק, להראות שליבו שלם עם אליעזר, אלא שאינו ראוי שיצחק יתחתן עם בתו. אולם אולי אפשר שאליעזר היה מתעסק בשידוכים, ולכן אברהם שלחו כשדכן טוב. אולי זה רמוז שנקרא "זקן ביתו", שלכאורה מדוע יש לומר זאת, הרי זה מובן גם ממה שנאמר מיד "המושל בכל אשר לו"? (בפשטות בכוונה נאמר והוסמך "זקן" ל"מושל" לומר שמושל גם בתורת רבו, ולא רק בממונו, כנרמז מ"זקן" כזקן היושב בישיבה. אולם אפשר גם) שאולי זה מרמז שהיה שדכן, ש"ביתו" מרמז על אשה ('אמר רבי יוסי: מימי לא קריתי לאשתי אשתי ... אלא לאשתי ביתי' וכו' [שבת קיח,ב]), שאליעזר היה "זקן" שהכוונה לאחד מומחה, שיש בו חכמה ('אין זקן אלא מי שקנה חכמה' [קידושין לב,ב]. 'אין זקן אלא זה שקנה חכמה – ולשון נוטריקון דבר הכתוב' [רש"י]) בענייני שידוכין. לכן אברהם שלח במיוחד אותו, כמומחה לשידוכים. אם זה כך אז נראה לומר יותר מזה, שבפס' הוסמך בין "זקן ביתו" כרמז להיותו שדכן, ל”המושל בכל אשר לו”, לומר שאחד כזה שמשדך לשם שמים כראוי, מגיע לו להיות בעל מעלה וסמכות. אולי בזה יובן שבמות שאול אמרו הנשים: “בנות ישראל אל שאול בכינה המלבשכם שני עם עדנים המעלה עדי זהב על לבושכן” (ש”ב א,כד), שלכאורה זה תמוה מאוד, וכי זה מה שיש להן לומר על אדם שמת? שהיה נותן להם בגדים ותכשיטים? ועוד דוד מזכיר זאת במיוחד! אלא נראה שיש כאן עומק, שמובא ביר': 'כתיב "בנות ישראל אל שאול בכינה" וגו'. ר' יודה ור' נחמיה, חד אמר: בנות ישראל ממש, שהיו בעליהן הולכין למלחמה והיה מעלה להן מזונות, מה תלמוד לומר (שמואל ב א) "המעלה עדי זהב על לבושכן"? שאין תכשיט נאה אלא על גוף מעודן. וחרנה אמר: בנות ישראל, בניות שבישראל, סנהדריות של ישראל, היה רואה כת חבירים ומאכילן ומשקן, ומה תלמוד לומר "המעלה עדי זהב על לבושן"? שהיה שומע טעם הלכה מפי חכם ומקלסו' (יר' נדרים ט,ט). זה מזכיר את אליעזר, ש”זקן ביתו” מרמז על היותו ת”ח, וגם על היותו שדכן (ע"פ דברנו), כמו שאול שמובא בהקשר לת”ח (סנהדרין) ולנשות הלוחמים. כך שנראה שיש כאן עניין של חיבור בין בני זוג (כעין שידוך), שזהו כמו שמסופר במשנה: 'ומעשה באחד שנדר מבת אחותו ענייה, והכניסוה לבית רבי ישמעאל וייפוה. אמר לו רבי ישמעאל: בני, לזו נדרת? אמר לו: לאו; והתירו רבי ישמעאל. באותה שעה בכה רבי ישמעאל ואמר: בנות ישראל נאות הן, אלא שהעניות מנוולתן. וכשמת רבי ישמעאל היו בנות ישראל נושאות קינה ואומרות: בנות ישראל אל רבי ישמעאל בכינה. וכן הוא אומר (שמואל ב א): "בנות ישראל אל שאול בכינה”' (משנה נדרים ט,י). שבפשטות המשנה דימתה בין שאול שנתן בגדים ואוכל, לר"י שנתן בגדים ואוכל כדי שיראו יפות. אולם נראה יותר מזה, שדימו ממש ביניהם, שגם מעשה שאול קשור בחיבור בין בני הזוג, כיון שבמלחמות היו בנות האויב יוצאות מלובשות יפה (שלכן יש דין אשת יפת תואר במלחמה), לכן שאול נתן בגדים ותכשיטים, כדי שהבעלים יתחברו עם נשותיהם, ולא יחשבו על בנות האויב שיותר יפות וכך יווצר מצב של ריחוק ביניהם, עד אפילו כדי גירושין (אולי גם רמז, שהבגדים היו משלל המלחמה [מצודות], כך שזהו בגדים שאיתם גם היו יוצאות בנות האויב בכדי שיראו יפה). לכן נתינת שאול זהו בדיוק כמו נתינת ר"י. אולי זה קשור גם לדרשה: 'ד"א, "ושם דרך" אלו שהן מדליקין נרות כדי להאיר בהם לרבים. דאמר רשב"ל: שאול לא זכה למלוכה אלא ע"י שהיה זקנו מדליק נרות לרבים. אמרו: מבואות אפילות היו מביתו לבית המדרש, והיה מדליק נרות בהם כדי להאיר בהם לרבים. כתוב אחד אומר (דה"א ח, לג): "ונר הוליד את קיש", וכתוב אחד אומר (ש"א ט, א): "קיש בן אביאל". הא כיצד? אביאל היה שמו, אלא על ידי שהיה מדליק נרות לרבים זכה ונקרא שמו נר' (ויק”ר ט,ב). שמעבר לפשט, אולי יש גם מעלה בהארת האור לרבים שבכך מונע שלא יהיו שם בעיות צניעות בשל החושך, וכן כשהולכים במקום חשוך ולא רואים, אפשר לבא לידי ריב בשל הכעס והלחץ (כשהולכים שם בני הזוג, או אפילו כשהבעל חוזר דרך שם, שחוזר עצבני הביתה. לכן בהדלקת האור זה לא רק שעוזר לרבים שלא יפגעו (בנפילה וכדו'), אלא גם מונע ריבים בין בני הזוג, ולכן דבר זה מתגלה גם בשאול – עניין האיחוד בין בני הזוג, ולכן שאול זכה למלכות בשל כך, כהמשך כח מעשה אבותיו. (אולי אף רמוז שגם לאביו היה קשר בזה, שנקרא “קיש”, כרמז לחיבור [כמו היקש או הקיש]). שאול היה מבני בנימין, ורחל מתה כשבנימין נולד, ומסביר הרמב”ן שמתה כשחזרו לארץ, כדי שלא יעבור יעקב על איסור נשיאת שתי אחיות (רמב"ן. ויקרא יח,כה [ששמר על כל התורה רק בא"י, ולכן נשא שתי אחיות כשהיה בחו"ל, אבל עכשיו חוזר לארץ...]), כך שבמהות בנימין יש קשר לנישואין בשלמות הראויה (כמו שקשור למות רחל, בשביל שיהיה יעקב נשוי רק עם לאה כראוי). נראה שלכן שאול הוא שנלחם בעמלק, כיון ששורש עמלק יסודו בחיבור בין בני זוג כשקשור לפגם – שלא רצה אברהם לקרב את תמנע: '"אחות לוטן תמנע" מאי היא? תמנע בת מלכים הואי, דכתיב (בראשית לו, כט) "אלוף לוטן אלוף תמנע", וכל אלוף מלכותא בלא תאגא היא. בעיא לאיגיורי, באתה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה. הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשו, אמרה: מוטב תהא שפחה לאומה זו, ולא תהא גבירה לאומה אחרת. נפק מינה עמלק דצערינהו לישראל. מאי טעמא? דלא איבעי להו לרחקה' (סנהדרין צט,ב). ויותר מזה מובא בילקו"ש: '… ותמנע איתתא חשובה הויא והות בעא לדבוקי בזרעא דאברהם, אתיא לגביה דיעקב. א"ל: גיירני ואהוי לך פלגש, ולא קבלה, הלכה והיתה פלגש לאליפז בן עשו. אמרה: אהיה שפחה לפסולה של אומה זו, ואל אהיה גבירה באומה אחרת. אתיא לגבי אליפז, וא"ל הכי. א"ל: הן. נפק מינה עמלק דאתא לצערינהו לישראל, דלא הוה מבעיא להו לאברהם וליצחק וליעקב לרחקה' (ילקו"ש רמז קכט), לפי זה ממש רצתה להיות פילגש ליעקב, כך שקשור למניעת חיבור בין בני זוג, שלא כראוי. לכן שאול שבא מבנימין, שקשור לחיבור ראוי בין בני זוג, והוא עצמו היה מחבר בין בני זוג (כראוי), הוא זה שראוי להלחם בעמלק ששורשו בהיפך מזה. לכן היה ראוי שאול למלוכה, כיון שבכניסה לארץ נצטוו בשלוש מצוות (סנהדרין כ,ב), שמתחילות בלהעמיד מלך, ואח"כ להילחם בעמלק, לכן הועמד שאול כמלך שהוא הראוי להילחם בעמלק. ובכ"א היה ראוי לקבל מעלה חשובה בשל מעשיו שחיבר בין בני זוג, ולכן זכה להיות מלך, כעין אליעזר שנעשה גדול הבית, שמושל בכל אשר לאברהם בשל קשר לשידוכים (לדברנו).