'דתניא (ויקרא כג, מג) "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל", ענני כבוד היו, דברי ר' אליעזר. ר"ע אומר: סוכות ממש עשו להם' (סוכה יא,ב). ברוקח מובא שהסוכות כנגד הסוכות שעשו בכניסה לארץ: 'וי"מ כשצרו על ארץ האמורי של סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנען, אז ישבו ישראל בסוכות' וכו' (רוקח, ריט). גם באברבנאל מובא הסבר שקושר בין חג סוכות לא"י: '… וחג הסוכות היה גם הוא שבעת ימים, מפני שבעת המינים שנשתבחה בהם א"י' (אברבנאל דברים טז). הרי ששניהם קישרו את סוכות לא"י, שהרי הם מביאים דברים גשמיים, ולכן מובן שההתייחסות שלהם קשור בשיטה שהסוכות היו סוכות ממש (שהרי ודאי שכשנלחמו בארץ עשו סוכות ממש, וכן שבעת המינים אלו דברים גשמיים, כך שמשמע שקשורים לדברים גשמיים). בא"י צריך לפעול בגשמי, תוך חיבור מהותי לקדושה, שיש חיבור מיוחד בא"י של קודש בגשמי. לכן מובן שהמחלוקת כנגד איזה סוכות אנו עושים סוכות, זה בעצם שני הצדדים, שהעננים זהו החלק במדבר שהכין את בנ"י לכניסה לארץ, והסוכות ממש זה כנגד החלק של א"י שבה מתגלה בגשמי הקדושה הזו. לכן גם במדבר היו שבעה עננים: 'ר' הושעיה אמר: שבעה. ארבעה לארבע רוחות השמים, וא' מלמעלן, וא' מלמטן, ואחד שהיה מהלך לפניהם רחוק ג' ימים, והיה מכה לפניהם את הנחשים ואת העקרבים ואת השרפים, ואת הסלעים. ואם היה מקום נמוך היה מגביהו, ואם היה מקום גבוה היה משפילו, ועושה אותם מישור, שנאמר (ישעיה מ, ד) "כל גֶּיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו"' (במדבר רבה א,ב). שנראה שגם בזה היו שבעה כנגד מעלת א"י (שבה שבעת המינים [וכן שבעת העממין]), והעננים היו בזכות אהרן ('ובזכות אהרן הקפתי אתכם בענני כבוד, שנאמר (תהלים קה, לט) "פרש ענן למסך"'. שם), שהכהנים לא קיבלו חלק בארץ, אלא הם הופרשו לה'. לכן ראוי שהעננים שכנגד החלק הקדושה שיתגלה אח"כ בארץ (שזהו סובב אותם כמו אדם שנמצא בארץ שמסובב בקדושת א"י), הם בזכות אהרן שמייצג את הקדושה אבל לא קיבל חלק בארץ, שכך כאן במדבר בעננים זה לא חלק מא"י ממש. נראה ששבעת העננים רומזים על שבעת המינים של א"י. מדאורייתא מעשר אינו מחוייב אלא בדגן ענבים וזיתים ('דמעשר פירות האילן דבארץ גופה דרבנן. שהתורה לא חייבה לעשר אלא דגן תירוש ויצהר'. רש"י ברכות לו,א [אמנם יש בזה מחלוקת, אבל בכ"א לכו"ע מה שנאמר במפורש זה הם]). מעשר אינו מחוייב אלא דווקא בתחומי א"י, לכן מובן שאלו כעין מרמזים על הגבולות של א"י, שזהו כמו בענני הכבוד שהיו ארבעה מסביבם. ממילא חיטה, שעורה, גפן וזית שמן כנגדם ארבעת העננים שהקיפום. על א"י נאמר "ארץ זבת חלב ודבש" (שמות ג,ח) שהדבש זב ונוזל. לכן התמר (“דבש") מרמז על תנועה קדימה, שזהו כנגד הענן שהיה הולך לפניהם שלושת ימים. (ועוד שהענן שהלך לפניהם הראה להם את הדרך, שזה כעין 'האיר' את עיניהם לאן ללכת. זה דומה לדבש: 'ת"ר: מי שאחזו בולמוס, מאכילין אותו דבש וכל מיני מתיקה. שהדבש וכל מיני מתיקה מאירין מאור עיניו של אדם, ואע"פ שאין ראיה לדבר, זכר לדבר: (שמואל א יד, כט) "ראו נא כי אורו עיני כי טעמתי מעט דבש הזה"' וכו' [יומא פג,ב]). הענן שתחתם כנגד התאנה, שהרי כשאדם וחוה חטאו והבינו שהם עירומים, שהחל בהם התאוה, הם עשו מהתאנה לבוש כדי להתכסות ("ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת". בראשית ג,ז), כך שהוא מייצג את הצד התחתון החומרי-גשמי באדם, לכן הוא כנגד הענן שמתחתם-למטה. הרימון מייצג את הריבוי מצוות שיש בכל אחד ואחד בישראל: 'דאמר ריש לקיש: פושעי ישראל, אין אור גיהנם שולטת בהן ק"ו ממזבח הזהב. מה מזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי דינר זהב, עמד כמה שנים ולא שלטה בו האור, פושעי ישראל שמליאין מצות כרמון, שנאמר (שיר השירים ו, ז) "פלח הרמון רקתך" ואמר ר"ש בן לקיש: אל תיקרי רקתך אלא ריקתיך, שאפי' ריקנין שבך מליאין מצות כרמון, עאכ"ו' (עירובין יט,א). ממילא כיון שהוא מייצג את ריבוי המצוות – את מהותם של ישראל שדבוקים בכל מצב בקדושה, בתורה ומצוות. לכן הוא כנגד מעלה, כרמז למעלתם של ישראל שאינם גשמיים גסים כשאר האומות, אלא הם דבוקים בקדושה של מעלה.  [אולי אפשר גם להחליף בין הרימון והתמר. שמובא על התמר (בהקיפת המזבח בלולב לשיטת ריב”ב): 'ר' לוי אומר: כתמר. מה תמר זה אין לו אלא לב אחד, אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים' (סוכה מה,ב). לכן זה מרמז על כלפי מעלה, לב אחד לאביהם שבשמים, וזהו הענן שמעליהם. לעומת זאת הרימון שמייצג את ריבוי המצוות בבנ"י, הוא כנגד הענן שהלך לפניהם, שהיה יחד עם ארון הברית שבו התורה. וברימון המון גרעינים, כמו שהענן שהלך לפניהם היו לו הרבה פעולות, שיישר את השטח והסיר המזיקים וכו']. (כמו"כ נראה ששבעת העננים כרמז למעלתם של בנ"י [שלכן ראוים לענני כבוד], להיפך מאותם שבעת העממין החוטאים שהיו בא"י. לכן ששה עננים במקומם, ואחד שהיה יוצא לפניהם שלושת ימים, כנגד הגרגשי: 'דאמר רבי שמואל: שלש פרסטיניות שלח יהושע לארץ ישראל עד שלא יכנסו לארץ. מי שהוא רוצה להפנות יפנה, להשלים ישלים, לעשות מלחמה יעשה. גרגשי פינה, והאמין לו להקב"ה, והלך לו לאפריקי' וכו' [יר' שביעית ו,א]. הענן שהלך קדימה מהם, כרמז לגרגשי שהלך מא"י, בעקבות שלושת המכתבים ששלח יהושע, ולכן התקדם שלושת ימים).