שיר השירים - פרק ג'
בזכות המשיח - מרדכי היהודי - שיבוא להכין אותנו לגאולה אנו נזכה לדרגה : נ=50 -היא הדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר אליה ניתן לשאוף.עם ישראל זכה לגאולה ממצרים - לאחר שהגיע לתחתית הקיום כעבדים. כך גם נזכה בקרוב להגאל - כוון שהגענו לתחתית הקיום המוסרי - ולכן נעלה בסולם הגאולה כלפי מעלה…
שנת 1991 התשנ"א היתה נקודת מפנה - נפתחו שערי ארץ ושערי שמיים :
יהודים רבים עלו ארצה לאחר שנפתח שער ה"ברזל" בברית המועצות (מיליון יהודים בעשור)
וכמות הגשמים הגדולה ביותר בהיסטוריה ירדה משמיים (הכנרת עלתה 4 מ' ושלג ירד גם בנגב) .
עבדתי אז במפעל ביטחוני "סייקלון" כסגן מנהל מח' מחשבים . (לאחר שעשיתי קורס הסבה לניתוח מערכות בטכניון) השכן(יואל הורוביץ) מורה-דרך מזמין אותי לביתו ומראה לי שקופיות שצילם על הכניסה לבית אורן - ומקפיד על כל פרט : בכניסה מרכז רכיבה , קיוסק , ומדגיש כיצד שנה לפני הייתה באזור שריפה גדולה וכעת הכל פורח. (בלילה חלמתי על עץ אורן גדול - הייתי אז חילוני ) כעבור כמה ימים , כמנהגי יצאתי לטיול בחורשה הסמוכה ,לאחר ארוחת הצהריים. (מאוחר יותר בנו שם את מפעל שטראוס) .אותו יום היה גשום וחברי לא רצו להצטרף. אני הולך בשביל ורואה לפתע בצד השביל מונחת אבן מלוטשת כיהלום עם פאות חלקות בקוטר 30 ס"מ - סימטרית לחלוטין -בצבע חום בהיר. הייתי המום ומיד עלתה בראשי המחשבה -לקחת אותה לבית אורן. עמדתי בכביש הסמוך בדרך לעכו וכתבתי עם מרקר צהוב (שהיה בכיסי להדגיש שגיאות תוכנה) על האבן : "בית אורן" .כוון שמדובר בירידה תלולה - אף אחד לא עצר . כעבור דקה עצר עלי - בחור ערבי שנסע באטיות כוון שנהג ברכב ישן. התיישבתי מאחור - האבן בין רגלי - נתתי לו את השעון זהב שלי והוא לא שאל מאומה כאילו ראה שלט...דיברנו על שלום בין העמים והוא הוריד אותי בעכו סמוך לרכבת ומיד אני רואה בתעלה שרוול פלסטיק ארוך בצבע כחול - בדיוק במידה הנכונה . עטפתי את האבן ונכנסתי לשוק הסמוך - שם רבו ביניהם 2 יהודים : עשיתי ביניהם סולחה ואז נתנו לי כל מה שביקשתי (גם החלפתי את הגופייה הרטובה) + כסף לרכבת. (הארנק נשאר עם המעיל במפעל) עליתי לרכבת בדרך לחיפה. התיישב לידי איש זקן אוכל אגוזים - ומתעקש לתת לי - שמתי בכיסי . בחיפה נרדמתי בבנק כדי להתחמם מעט וחיכיתי לאוטובוס שיצא רק בערב והוריד אותי בתוך הקיבוץ.(מעולם לא הייתי שם) ראיתי עגלה של סופר - שמתי בתוכה את האבן הכבדה ומולי צועד קיבוצניק ושואל אותי : "מי אתה" ? עניתי "אורן" והוא עונה לי בשמחה : "אורן - אנחנו מחכים לך כבר יומיים" - קצין הביטחון לא נמצא ולכן הוא לוקח אותי לאשתו למלא טפסים (התברר שלפני יומיים היה גיוס חדשים וכולם הגיעו חוץ מאורן אחד ...) לקחו אותי לחדר אוכל - כשסיימתי לאכול היה חושך בכל האזור ואני אומר להם : "תדליקו את המנורה" (הנרות היו מוכנים ביום חמישי ) הדליקו את הנרות - ומיד חזר האור. השעה מאוחרת ומלווים אותי עד לשער הקיבוץ -כדי לוודא שיצאתי . אני מתקדם ורואה עץ אורן גדול (כפי שנגלה לי בחלום) - מניח את האבן הכבדה - ללא השרוול-ומיד מתחיל הגשם סוער. אני מתגונן עם מטרייה שבורה שנזרקה - אולם כלום לא עוזר ואני מתחיל להירטב. התקדמתי כמו שראיתי - לכוון הקיוסק - נכנסתי - הכל ריק . בוכה מקור (לבוש רק סוודר) המשכתי ל"בוטקה"-מבנה מעוגל קטן במרכז הרכיבה - החלון היה פתוח ,השתחלתי פנימה דרך החלון ושם הכל היה מוכן : כובע סייסים עם פרווה לעטוף את האוזניים הקפואות , רצועות פרווה לסוסים - עטפתי את הרגליים וניילון ענק לכיסוי - נשכבתי על החציר - מכיסי אכלתי את האגוזים- ונרדמתי כמו תינוק בעריסה ...קמתי עם שחר - עולם קפוא בחוץ - נעמדתי בכביש לכוון ת"א (הורי גרו ביהוד ) עם הניילון וכל הציוד עלי . חלף רכב בודד - עצר ונסע לאחור. בחור נוצרי - בשם אנדרו דובר אנגלית - מתנצל שלא עצר כי נראיתי לו מוזר עם הניילון - אך ראה את הכובע של מרכז הרכיבה ולכן חזר. הסתבר שהוא עבד כמתנדב בעוספייה ונסע לשדה התעופה בן גוריון - כדי לפגוש את אמו שהגיעה לביקור מאנגליה .הכבישים היו כמעט ריקים ובצומת יהוד עליתי יחיד לאוטובוס . מתדפק על דלת הורי : אבי פתח ורואה לפניו כמו דמות ממקום הולדתו ברוסיה - בַּרַנוֹביץ' . הוא החל לבכות (פעם נפל עם 2 שוורים לתוך נהר קפוא עם עגלה מלאה בשקים של חיטה והצליח לצאת בשלום במעלה הנהר כשהוא קורא בשמותיהם : צוֹבּ-צוֹבֵּה...) תמיד בקידוש ביום ששי היה יושב ובוכה לקב"ה : "גוֹטֵניוּ(אלוהים ביידיש) - תרחם על עם ישראל" (השולחן היה מלא אוכל ולכן בכה כי נזכר כיצד כילדים היו עם בטן נפוחה מרעב ואפילו אכלו פעם סוס מת שנקבר בשלג) .ממנו שמעתי על המסע הישרדות שעשו בני משפחתו עם סוס אחד מצפון לדרום . יום אחד סבי שהיה עגלון לקח את סבתי (בת של רב שנשאה לו כוון שהיה לה אף יהודי טיפוסי ) על העגלה לשוק בעיירה סמוכה - וכאשר חזרו התברר שהגרמנים כבשו את המקום וחלקם הצליחו לברוח ...הרחוב היה מלא דם .סבי מוטל שהיה איש מעשי התחנן בפני סבתא : בואי נברח - אני יעשה לך ילדים חדשים - כי ככה ישחטו גם אותנו. סבתא מתעקשת לחזור והוא אומר לה : קחי את העגלה - שלום...היא לוקחת את העגלה וסבא נשבר - הם נכנסו לעיירה ובמהירות אוספים את 3 הילדים וכמה שמיכות ובורחים - כל עוד נפשם בם. סוס חוצה נהרות וכך הם ניצלו בזכות סבי שהיה איש גבוה וחסון מאוד. לילה אחד אבי הבכור מתעורר משינה ומעיר את אביו כי חלם חלום על מטוס שבא להפציץ את המקום. סבא העמיס את כולם ומיד ברחו ומרחוק -ראו כיצד באים מטוסים גרמנים ומרססים את המקום בכדורים...(סבתא נשכבה על הילדים לגונן עליהם) בבית אבא זכיתי גם לשמוע תקליטים של חזנים של פעם - שבקולם הבקיעו שערי שמים ...
אמי הייתה בזמן המלחמה ילדה ברומניה ( התגוררה בבית אמיד ב שטיין שטרסה=שדרת האבן) היא נלקחה לבית יתומים - שם סרבה לאכול את הדייסה מתירס שהייתה עם עובש - וכך הגיעה למצב שהייתה שלד עצמות עם שיניים מתפוררות ... אך ניצלה בזכות קריאת תהלים שאותם ידעה בעל פה...ניצחון הרוח על החומר ! (אחיה הבכור מוֹטקֵה היה מתגנב דרך הגדר ומביא לה כל מה שמצא בשדות). לאחר המלחמה היא עלתה לרכבת בדרך לא"י והוא נשאר למטה - כך הם נפרדו בדמעות - כוון שגילו לא התאים. לפתע הוא שם לב שמקריאים שם ואף אחד לא עולה - מיד קפץ לרכבת - הוא התחזה לקטן כוון שהיה נמוך קומה - וכך הם התאחדו שוב - בדרך נס !
לימים חזרתי בתשובה ויום אחד פגשתי מקובל שחקר את שמי :" ראובן אורן"-אמר : "שמך - ב' אורן "(פעמיים אורן) אמר ולא ידע מה אמר...
נולדתי בתאריך : כ'ח באב תשיב .ואומנם עברתי תהפוכות עם אשתי (בת של נגר - שלא האמינה אלא במציאות) - שאשפזה אותי במזרע עקב המסע הלילי לאחר התייעצות עם רופא ידיד שעבד שם . הם תקעו בי זריקות עד שיום אחד הגוף התמוטט עקב קריסת מערכות : הראש היה נטוי לאחור ללא תזוזה - ומיד פסקו לשחרר אותי הביתה . חודש שלם לא זזתי - ואכלתי רק מזונות מהטבע - לניקוי הרעלים ו"דבש מלכות" לחיזוק הגוף. כעבור זמן חזרתי לרוץ ב"ה - כאשר אני עושה טבילות בים -ללא תרופות ב"ה.
בסוף נאלצתי להתגרש ממנה - לאחר שביקרנו בטבריה אצל מקובל שפתח תהלים וסיפר לנו את כל תולדות חיינו - והציע לנו להתחיל בתהליך - אך היא סירבה בתוקף , בטענה שהכול ביזנס-כסף : "תראה לי רב אחד כל כך רוחני שישים לי על השולחן מיליון דולר- אז אני חוזרת בתשובה..."
חזרתי לבית אורן - כעבור תקופה - האבן כבר לא שם - כנראה המשיכה - בדרכה המופלאה...
ביקרתי באזור בשתי מערות : מערת אורנית ומערת ספונים (בה נמצא כיור שבנוי מאבן גיר שנמסה )
במסע המוזר מהו הסיכוי שבכל שלב מחכים לי בדיוק בזמן ... עזרו לי ערבי ונוצרי - והיהודים - זרקו אותי החוצה לחושך... כאשר שאלו אותי בקיבוץ : איפה אתה רוצה לישון ? עניתי בצחוק - "כל כך קר - לא אכפת לי לחבק קיבוצניקית... " - מיד התחילו התלחשויות - ומלווים אותי עם האבן בידי קשורה כצרור -אל שער היציאה -ואני צועד בשלווה - אין שם נפש חיה וגם לא תחבורה בלילה --- אולם אני חשתי מלא ביטחון בלב.
* אבי העלה באש את כל הציוד - אך נותר לי הסוודר - מלא בכתמים - עדות לאותו היום. תמיד לא הבין כיצד נולד לו ילד רוחני - שכותב שירים.
מישהו אחר שהיה רואה את האבן - היה חומד אותה לעצמו ---אך במוחי הקודח...
------------------------------------
כעבור שנים ,כאשר ידעתי את התפילה בעל פה , בשעת דמדומים -ערב פסח כולם הולכים בלבן - כאשר לפתע בתוך פארק אנדרטת החיילים -זכיתי לפגוש את מרדכי היהודי (הופיע בג'אלבייה בצבע כסף) - ומיד שאלתי : "מתי לחזור לבית אורן " ( כי הרגשתי שהמשימה לא תמה)
ענה לי : " יום אחד אחרי החג " (=> מימונה בזכות האחדות ) .
נתתי לו נשיקה (התלבשה על צווארו בזכות גובהו )
והמשכתי הלאה - ממהר לסדר פסח...( לא הסתכלתי לאחור - כי הבנתי שחוזר לגן עדן ! )
( איש יפה תואר חכם מאוד - שראשו כפול בגודל - היה ראש הסנהדרין הגדולה )
צדיקים במותם חיים - נראה בן 50 - חי לפני 2000 שנה...
-----------------------------------------------------------------------------------
מאוחר יותר נאלצתי לעזוב את העבודה כמתכנת ועבדתי כגנן ליד רחוב הומה מכוניות - כאשר לפתע רכב עוצר באמצע הכביש ואחריו טור מכוניות עומדות והנהג צועק אלי : "רבי ! "
הפניתי את ראשי - וצעקתי : "סע - אתה מעכב את השיירה ! "
(כפקח טיסה בח"א-שתפקידו לנהל תעבורה אווירית - נראה לי משונה שאף אחד לא עוקף ומצפצף...)
ברכב ישב : איש עם זקן רחב מאוד וארוך - ( המבט נעצר ==> אליהו הנביא )
--------------------------------------------
יום אחד כמעשה חסד הנחתי פח דבש גדול בפתח בית אישה צדיקה וכאשר יצאתי מהחצר נפתחו לפני השמיים וראיתי מחזה מרהיב : אוהל גדול מאורך עם פתח , וסביבו יושבים תינוקות וצוחקים .(השפלתי את המבט - כי הבנתי שאני רואה משהו בקדושה...)
"מפי עוללים ויונקים יסדת עוז" (תהלים ח')
הפסוק המלווה אותי בתפילה : לפי אות ראשונה ואחרונה : ר אוב ן
"ר אשון לציון הנה הינם ולירושלים מבשר את ן ".( ישעיהו מ"א 27 )
