dl2000 כותב בדיון על החידוש:

"נאמר בשיר השירים פרק ד 'מַה טֹּבוּ דֹדַיִךְ מִיַּיִן וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ'
במילים 'מַה טֹּבוּ דֹדַיִךְ מִיַּיִן וְרֵיחַ' הסופי תיבות = חנוכה.
והמילה אחר כך 'שְׁמָנַיִךְ' --שמדגיש את ה'שמן' ששייך לחנוכה". עכ"ל

(עיין - https://www.shoresh.org.il/hidush/hidush.asp?id=2387)

ונראה להוסיף על דבריו, פלאי פלאים.

הרי הטעם שאוכלים מאכלי חלב הוא כיון שיהודית השקתה את אלפונרי הרשע חלב.

ולפי המסופר שם, הוא שתה חלב ונהיה צמא, ואח"כ שתה יין ונרדם.

וגם מסופר שם, שיהודית התלבשה יפה וכו', ואעפ"כ לא נטמאה.

והכל מרומז בפסוקים האלה: {י} מה יפו דדיך אחתי כלה מה טבו דדיך מיין וריח שמניך מכל בשמים: {יא} נפת תטפנה שפתותיך כלה דבש וחלב תחת לשונך וריח שלמתיך כריח לבנון:

דהיינו: היין שהוא שתה, וריח השמנים והשמלות שהיה ליהודית, והדבור היפה שלה שהרשים את אלפונרי כמסופר שם. והפסוק מסיים: {יב} גן נעול אחתי כלה גל נעול מעין חתום", שע"ז דורשים חז"ל, שבנות ישראל שומרות את עצמם לבעליהם, ולא מטמאות את עצמם.

שמעתי מאיזה אברך שטען, שצריך לשתות יין בחנוכה, זכר ליין ששתה אלפונרי.

ולא נראו דבריו, כיון שמסתבר שבין כה וכה הוא היה שותה יין, כמו שנהוגו אז בכל סעודה, אלא שהיא נתנה לו חלב כדי שיהיה מאד צמא וישתה יותר יין מרגיל, וירדם חזק.