"זה שאמר הכתוב (איוב יד, ד): 'מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא לֹא אֶחָד', כגון: אברהם מתרח, חזקיה מאחז, יאשיה מאמון, מרדכי משמעי, ישראל מעובדי כוכבים, העולם הבא מעולם הזה. מי עשה כן, מי צוה כן, מי גזר כן, לא יחידו של עולם?".

(במדבר רבה יט א)

המהר"ל בספרו "גבורות ה' ", דן באברהם אבינו ובהבטחת ברית בין הבתרים, שבה מופיעה לראשונה ההבטחה על השעבוד וההצלה ממצרים. העיקרון המנחה בדבריו הוא, שלכל הוויה קודם היעדר, והאור נולד מתוך החושך (גבורות ה', פרק ה): "כי ראוי היה שישתעבדו ישראל במצרים שהם הפכים להם".

מסביר המהר"ל, שהיה ראוי שישראל יוגלו וישתעבדו במצרים. לדבריו, על מנת להוליד את האומה הישראלית, היה צורך באומה המצרית, מפני שהיא ההיפוך הגמור שלה. כדי שתצמח הקדושה בכל תוקף קיומה, היא זקוקה להיעדר הגמור של הקדושה, כפי שהתגלה בטומאת מצרים, שמתוכה יצאו בני ישראל לאור של קבלת תורה, לאור נצחי שאותו אף חושך וגלות בעתיד לא תכבה.

המהר"ל ממשיך ומסביר שכשם שהאומה הישראלית בכללה צריכה הייתה להיוולד מתוך השעבוד והטומאה שבמצרים, כך גם אברהם אבינו היה צריך לעבור מהפך ולצאת מאור כשדים: "וכך היה לאברהם, ראש ייחוסנו, כי מעשה אבות ירשו בנים, והיו הבנים דומים לאב שהוציא הקדוש ברוך הוא את אברהם אבינו מאור כשדים".

המהר"ל בדבריו מביא את הפסוק המקדים את ברית בין הבתרים, ומייחס לו משמעות גדולה. לפני מעשה הברית אומר הקב"ה לאברהם (בראשית טו, ז): "אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ". זוהי הפעם היחידה שבה נאמר: "אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵ..." שלא ביחס לארץ מצרים. מכאן לומד המהר"ל אודות הקשר שבין היציאה מאור כשדים ליציאה ממצרים: "שמזה תראה כי באור כשדים נגלה עליו מלך מלכי המלכים והוציא אותו משם כמו שהוציא את ישראל ממצרים".

עניינו של אברהם אבינו כפי שמתארים חז"ל: "מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא לֹא אֶחָד" - אברהם אבינו בא לעולם כדי להראות שמתוך טומאה באה טהרה, ומתוך חושך בא אור!

אברהם אבינו מבין היטב שסדר הבריאה הוא (שבת ע"ז ב): "ברישא חשוכא והדר נהורא" (בתחילה חושך ולאחר מכן אור). לכן היה זה אברהם שעבד עבודה זרה בתחילה ואז הכיר מעצמו בקב"ה, יחידו של עולם. מסיבה זו בדיוק ניהל אברהם אבינו את ה"ויכוח" המפורסם עם הקב"ה על עתיד סדום הרשעה. מסיבה זו בדיוק לא יכול היה אברהם אבינו לגרש את ישמעאל למרות שהכיר היטב את רמתו המוסרית הירודה ואת היותו מצחק.

את אברהם אבינו החושך וההסתר לא מפחידים אלא מרוממים. לא לחינם אברהם אבינו הוא זה שהתנסה בעשרת הניסיונות. מבחינת אברהם אבינו כל חושך וגלות מהוה הזדמנות להתרומם ולטפס מדרגה, וזהו חידושו בעולם - ידע אברהם אבינו שאור גדול בא רק מתוך חושך גדול - "ברישא חשוכא והדר נהורא".

הרב יהושע שפירא שליט"א, מהאתר: ישיבת ההסדר רמת גן" - https://www.yrg.org.il/

הרב אברהם פלץ שליט"א, מהאתר: "בני דוד" - http://www.bneidavid.org