החיות בברית בין הבתרים

נכתב על ידי יניב, 7/11/2019

 "ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה. ויאמר אדנ'י ה' במה אדע כי אירשנה. ויאמר אליו קחה לי עגלה משלשת ועז משלשת ואיל משלש ותר וגוזל. ויקח לו את כל אלה ויבתר אתם בתוך ויתן איש בתרו לקראת רעהו ואת הצפר לא בתר" וגו' (בראשית טו,ז-י). '… ד"א, "במה אדע" לא שאל לו אות. אלא אמר לפניו: הודיעני באיזה זכות יתקיימו בה. אמר לו הקב"ה: בזכות הקרבנות' (רש"י פס' ו). '"עגלה משלשת" – (ב"ר) שלשה עגלים רמז לג' פרים: פר יוהכ"פ, ופר העלם דבר של צבור ועגלה ערופה. "ועז משלשת" – רמז לשעיר הנעשה בפנים, ושעירי מוספין של מועד ושעיר חטאת יחיד. "ואיל משלש" – אשם ודאי, ואשם תלוי וכבשה של חטאת יחיד. "ותור וגוזל" – תור ובן יונה' (רש"י פס' ט). וכך מפורש בב"ר: '"ויאמר ה' אלקים במה אדע". ר' חייא ברבי חנינא אמר: לא כקורא תגר, אלא אמר לו: באיזו זכות? א"ל: בכפרות שאני נותן לפניך. "ויאמר אליו קחה לי עגלה משולשת" הראה לו ג' מיני פרים, וג' מיני שעירים, וג' מיני אילים. ג' מיני פרים: פר יום הכפורים, ופר הבא על כל המצות ועגלה ערופה. וג' מיני שעירים: שעירי רגלים, שעירי ראשי חדשים, ושעירה של יחיד. וג' מיני אילים: אשם ודאי, ואשם תלוי, וכבשה של יחיד. ותור וגוזל: תור ובר יונה. "ויקח לו את כל אלה", רשב"י ורבנן, רשב"י אומר: כל הכפרות הראה לו, ועשירית האיפה לא הראה לו. ורבנן אמרי: אף עשירית האיפה הראה לו, נאמר כאן "ויקח לו את כל אלה", ונאמר להלן (ויקרא ב) "והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה לה'”. "ואת הצפור לא בתר" הראה לו הקב"ה שמבדילים בעולת העוף, ואין מבדילים בחטאת העוף' (ב"ר מד,יד). ה' רמז לו על הקרבנות שמכפרים, לרמז שבזכות זה יתקיימו בנ"י בארץ. אלא שאם כך מדוע הודגשו דווקא אחד עשר קרבנות (שהרי נרמז גם על שאר הכפרות, כמו שמובא בשם רבנן ורשב”י, אז מה המיוחד דווקא אחד עשר אלו שנרמז כנגדם במיוחד)? נראה שבא לרמז על המספר אחת עשרה כנגד השבטים שנחלו נחלה בא"י. שכולם נחלו למעט שבט לוי לא נחל נחלה בארץ, ולכן אחד עשר (ואפרים ומנשה נחשבים כאחד בשבט יוסף). ומתוכם יש תשע בהמות ושתי ציפורים, כרמז לתשע שבטים שהתנחלו בשלמות בא"י המקודשת יותר (עבר הירדן המערבי), שהם הנחלה הראויה, ולכן כבהמות גדולים וחשובים, ולכן גם משולשים כרמז לחזקה (שלוש). ושתי ציפורים כראובן וגד, שהם נחלו שלא בשלמות, ולכן כעין כציפור קטנה, ואותם לא ביתר כדי שלא לרמז על חצי שבט המנשה שהיה איתם (כדי להחשיב כיוסף אחד שלם בא”י המקודשת, ולכן לא ביתר בציפורים שנעשה חצי, וכך ידגיש וירמז על חצי השבט שאיתם). את הבהמות ביתר, ואת הציפורים לא ביתר, והברית נעשתה כשעבר לפיד האש בניהם, שהמנהג פעם היה לבתר ולעבור ביניהם לרמז '… כאילו הם גוף אחד... ולא יפריד ביניהם רק המוות' (ספר העיקרים ד,מה), כך שבביתור יש מעשה המחזק את עניין הקשר השלם בברית. ממילא נראה שבמה שלא ביתר את הציפורים היה בזה כעין רמז על ראובן וגד שכעין לא היתה ברית חזקה לגמרי, שלכן גלו לפני כולם בשל פגמם בקשר לא"י: '… וישבו להם חוץ מארץ ישראל. לפיכך גלו תחלה מכל השבטים' וכו' (במדבר רבה כב,ז). (ורש"י הסביר את החלוקה בביתור בקשר להבדל שרומז לבנ"י והגוים [ב-טו,י]. ובמדרש דרשו לרמז שלא מבדילים בחטאת העוף). הרמב"ן מסביר שדברי אברהם "במה אדע" היו בשל 'חשש אברהם פן יהיה בירושת הארץ תנאי המעשים' וכו' (רמב"ן בפס' ז'). ולכן ה' כרת עמו ברית 'שיירשנה על כל פנים' (שם). נראה שלכן היו אחד עשר בע"ח, כנגד 10 מכות מצרים והטביעה בים סוף, שבזה בנ"י יצאו ממצרים ללכת לא"י. ביציאת מצרים נאמרו חמש לשונות: והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי והבאתי. כשהשלוש הראשונות הם היציאה ממצרים (מהשעבוד ומארצם), "ולקחתי" כנגד מתן תורה (רמב”ן שמות ו,ו), "והבאתי" זה לא"י. לכן יש שלוש סוגי בהמות כנגד שלושת הלשונות שבמצרים, וזה בבהמות כנגד המצרים הבהמיים, שבגלות מצרים בנ"י הדרדרו בשל הקשר למצרים (עד לשער המ"ט), ומכל סוג הביא שלוש, לרמז שכל השלושה קשורים זה לזה, שהיו שלוש הלשונות בשלב הוצאת בנ"י ממצרים (לכן מוגדר כ”משולשת” כעין אחת שהיא שלוש). בנוסף, נראה שזה כנגד שמכות מצרים חולקו לשלוש ('דצ”כ עד”ש באח”ב'), כנגד שלושת יסודות האמונה שהתגלו במכות מצרים, כנגד דברי פרעה (כמו שמסביר האברבנאל [בהגדה של פסח]. 1. להראות שיש ה'. 2. שהוא יודע ומשגיח על העולם. 3. שהוא בעל היכולת לקבוע. אמנם זה נאמר על 10 המכות, אבל גם בקריעת ים סוף יש הוכחה שה' הוא בעל היכולת, שפעל מעל הטבע), לכן שלוש מכל סוג, לרמז שביציאה ממצרים (שהיתה בשלושה שלבים) היה גם קשר לעניין של שלוש, שזהו שלושת האמונות שה' הראה תוך כדי זה. התור כנגד מתן תורה, כרומז לתורה (שאפשר לקרוא את אותיות 'תור' גם כ'תורה'), וכך במתן תורה התעלנו מעלה בקדושה עליונה, כעין ציפור המרחפת מעל האדמה. הגוזל מרמז על הכניסה לא"י, שאנו באים ולוקחים חזרה את א"י השייכת לנו ולא לשאר האומות, ולכן כעין שנגזלה מאתנו (וזהו רמז ב'גוזל' שאפשר לקראו בחולם, שהגוי שיושב שם כעין גוזל את ארצנו), ובא”י מתעלים בקדושה עליונה, ולכן כציפור שעולה מעלה. לכן הבהמות בותרו, כרמז להכאת מצרים, ואילו התור והיונה לא בותרו. הרד"ק הסביר את "במה אדע”: '… נסתפק לו אם יירשוה לעולם, כי אולי יחטאו ויגלו ממנה' וכו' (רד"ק, בראשית טו,ח). והוא מסביר גם מדוע שלושה סוגי בהמות וכו'. בדומה לדבריו מובא במדרש, שהבהמות מרמזות על המלכויות (אלא שדורשים בצורה שונה ממה שהביא הרד"ק), והמדרש מסביר מדוע שלוש מכל סוג: 'ד"א "קחה לי עגלה משולשת" זו בבל, שהעמידה ג' מלכים: נבוכדנצר, ואויל מרודך ובלשצר. "ועז משולשת" זו מדי, שהיתה מעמידה ג' מלכים: כורש, ודריוש ואחשורוש. "ואיל משולש" זו יון, ר' אלעזר ור' יוחנן, ר"א אמר: כל הרוחות כבשו בני יון, ורוח מזרחית לא כבשו... "ותור וגוזל" זו מלכות אדום, תור הוא אלא שגזלן הוא' (ב"ר מד,טו). (נראה שהובאו בדמוי בבהמות כרמז לבהמיות, שכבשו ושלטו עלינו מגשמיותם הרבה, שלא ראו את מעלת הקדושה). נראה שעל אדום הובא דימוי בציפורים, כרמז לגובה (כעין ציפור שעפה לגובה), כרמז לריחוק (שלא כבהמה שקרובה לארץ), לרמז על הזמן המרובה של מלכות זו. כמו כן נראה שבא לרמז לנאמר "ועלו מושעים בהר ציון לשפט את הר עשו" (עובדיה א,כא), שלכן נרמז בציפור שעולה למעלה (כמו שמלכות אדום היא למעלה בהר, שלכן "ועלו"). בנוסף, באדום יש את עמלק (שהוא מצאצאי עשו), ובעמלק יש להלחם גם בשמים (זוהר ח"ב סה,ב), ולכן מרמז בציפור שעפה בשמים, כרמז למלחמה אף בשמים כנגדם.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע