עיונים לשוניים - פרשת עקב: פירוש המילה "עקב"

נכתב על ידי איתיאל, 21/8/2019

 "והיה עקב תשמעון"


כיום משמשת המילה עקב כמילת סיבה, בהקשר שלילי. לדוגמה: לא הגעתי בזמן עקב תאונה. 
לצידה משמשת המילה לאור, כסיבה חיובית. לדוגמה: לא הגעתי בזמן לאור לידת נכדי. 
באותו מאגר של מילות סיבה נמצא גם מילים "נייטרליות", כמו: בגלל, מכיוון, מפני, משום, כי, בשל.

בעיון במקורות נראה כי המילה שימשה תפקיד שונה במקרא.

ראשית, היא אינה מייצגת דווקא סיבה שלילית. בפתיחת פרשתנו: עקב תשמעון - זו סיבה חיובית. אמנם בהמשך הפרשה: "כן תאבדון עקב לא תשמעון". אך בהופעות רבות במקרא ("עקב אשר שמע אברהם בקולי", ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו") זו סיבה חיובית. כך שנכון לומר שבמקרא זו מילה נייטרלית.

שנית, נראה יותר מדוייק לומר שזו אינה מילת סיבה כללית, אלא פירושה: תמורת. כלומר: תגמול בשל מעשה. בין אם תגמול חיובי (שכר), או תגמול שלילי (עונש).
גם התרגומים הארמיים מתרגמים תמיד "חלף" (להחליף = להביא משהו בתמורה).

יתירה מזאת, המילה יכולה להופיע במשמעות זו, גם לא כמילת קישור. 
כך בפסוק בתהלים "גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב" - פירש מצודת דוד: "ואני נזהר בקיומן, כי יש בשמירתן גמול שכר הרבה". ובמצודת ציון ביאר: "עקב - עניין שכר וגמול, שהוא סוף המעשה.  כהעקב הזה שהוא סוף הגוף".

מאידך, היא אינה יכולה לשמש כמילת סיבה רגילה, כמו במשפט שהדגמנו "איחרתי עקב תאונה", כיוון שאין כאן גמול ותמורה.

הרמב"ן מבאר שפירוש המילה היא: סוף דבר, כמו העקב שבסוף הגוף.

פירוש נוסף כתב הרמב"ן:
כמו שהעקב עגול, כך הדבר בא בסיבתו. השורש עק"ב פירושו מעוקם ("והיה העקוב למישור"). 
מטאפורת-העל של סיבה ותוצאה היא עיגול. וכך: בגלל = בגלגול. וכן המילה סיבה עצמה היא משורש סב"ב.

מעניין שה"ציור" בראש שלנו של סיבה ותוצאה הוא יותר של קו ישר. תהליך = חיצים.
אבל ב"ראש" הקדמון הסיבה גוררת בעיקום את התוצאה. אולי דומה לתנועה הסיבובית עם אגודל ואגרוף קפוץ שעושים הלמדנים כשמסבירים שלבים בסוגיה.

חז"ל ביארו את השימוש דווקא בלשון "עקב", כרומז: תקיימו את המצוות שאדם רגיל דש בעקבו. כלומר: יש להקפיד דווקא על אותן המצוות שאנשים מזלזלים ולא שמים לב אליהן.

אור החיים הקדוש דורש:
או שבא ללמד שהשכר במצוות מגיע בסוף, אך בתחילה יש הרבה עמל וקושי. ולכן רק ב"עקב" - סוף הגוף, מגיע השכר.

או, דרשה נוספת: השכר בא כשאדם שומע בצורת "עקב". כשהוא משים את עצמו כמו העקב עליו דורכים ודורסים על הקרקע, כלומר: בענווה בלי אגו.

אולם אלו דרשות מקומיות, שאינן מתאימות בשאר הופעות המילה.

גם במקומות אחרים דרשו את הלשון "עקב". לדוגמה בפסוק במשלי "עקב ענווה יראת ה'". הפשט כאמור הוא: תוצאת הענווה היא יראת ה'. 

וחז"ל דרשו: מה שעשתה החכמה עטרה (=כתר) לראשה - עשתה הענווה עקב לסולייתה. 
כלומר: החכמה אומרת: "ראשית חכמה יראת ה'" - השיא, המטרה של החכמה, היא יראת ה'. 
אולם מעלה הענווה היא שיראת ה' היא רק תחילת הדרך מבחינתה - "עקב ענווה יראת ה'".

אכן, קהלת, ספר החכמה, מסתיים במסקנה: "סוף דבר הכול נשמע, את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור".
לעומת זאת, ספר המידות והענווה, משלי, כבר מתחילתו פותח ב"יראת ה' ראשית דעת".

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע