הלכות פורים

20/3/2019

  פורים דפרזים, י"ד אדר ב' תשע"ט

הלכות פורים - תורת חיים

פרשת זכור

תיקנו חז"ל (מגילה כט ע"א) לקרות פרשת זכור בשבת לפני פורים כדי להקדים זכירה לעשייה. קריאת פרשת זכור מצוה מדאו' (תוספות ברכות יג ע"א ד"ה בלשון). המצוה היא לזכור מחיית עמלק (מ"ב תרפ"ה ס"ק טז בשם הרמב"ן).

מה הטעם שתיקנו לקרות רק פעם אחת בשנה? המהר"ם שיק (מצוה תר"ה) כותב שזה כמו כל דיני שכחה, שאין המת משתכח מן הלב אלא אחרי י"ב חדשים. שאר אחרונים (שו"ת דברי יואל או"ח לג, שו"ת תורת חסד או"ח לז, ועוד) חולקים עליו, וכותבים, שזה רק אסמכתא בעלמא אבל העיקר, שחז"ל רק תיקנו לקרות פעם אחת בשנה.

מובא בשם החת"ס (מהר"ם שיק שם) שבשנה מעוברת יש לכוון בפרשת כי תצא לקיים מצות זכירת מחיית עמלק, כיון שיש יותר מי"ב חודש (וכן פסק בשו"ת שבט הלוי ח"ד עא, וח"ו קלב). רוב הפוסקים תמהו עליו (שו"ת דברי יואל שם, ושו"ת תורת חסד שם, ועוד). והמחמיר תבוא עליו ברכה.

הקריאה חייבת להיות דווקא מתוך ספר תורה (מגילה יח ע"א, מ"ב תרפ"ה ס"ק י"ד). כותב השערי אפרים (שער ח אות פה), שכיון שהקריאה מדאו', יש להוציא את הספר המוחזק והמהודר שיש. וכ"כ בחזון עובדיה (פורים עמ' ה').  

אם נמצא פסול בס"ת אחרי הקריאה, דעת כל הפוסקים, הגרשז"א (הליכות שלמה ח"ב עמ' שכד) והגריש"א (הליכות והנהגות) ועוד, שאין חיוב לחזור ולקרוא פעם נוספת.

חייבים לקרוא פרשה זו בעשרה (שו"ע תרפ"ה ז'). וצריך הקורא לכוון להוציא כל השומעים וגם השומעים צריכים להתכוון לצאת (שם מ"ב ס"ק ט"ז).

לכתחילה, מי שלא מבין בלשון הקודש, יש ללמוד פירוש המילים של פרשת זכור (צמח צדק (פסקי דינים)). ולכן, מי שלא יודע פירוש של כל המילים, כמו "אשר קרך" או "ויזנב בך", יש ללמוד מה פירושו. בדיעבד, מספיק להבין רוב המילים (שם), וי"א, אפילו מי שרק מבין העניין, הוא יוצא ידי חובתו (הגרנ"ק, הגרח"ק אגרת הפורים א הערה ד, הגרב"צ אבא שאול אל"צ ח"ד פר' נ"א ה).

יש שכתבו (הגהות החת"ס תרפ"ה) שיש לכוון לצאת גם בברכות, אבל בשבט הלוי (ח"י ס' ק"ז)וכן מובא בשם הגריש"א (שו"ת וישמע משה עמ' רכ"ה) ובשם הסטייפלר (אורחת רבינו ח"ג), והגרב"צ אבא שאול (הגרב"צ אבא שאול אל"צ ח"ד פר' נ"א ה) שאין שום ענין לכוון לצאת ידי הברכות.

מובא בכה"ח (תרפ"ה ס"ק ל"ג), שנהגו אצלו קודם הקריאה להתפלל תפילה קצרה שימחה ה' זכר עמלק ויעביר ממשלת זדון מן הארץ וכו' ע"ש הנוסח השלם.

נשים

י"א שנשים חייבות בשמיעת פרשת זכור (שו"ת בנין ציין ח"ב ח' בשם הגאון ר' נתן אדלר, המהרש"ם דע"ת ס' תרפ"ה , החת"ס בדרשות ח"ג עמ' צב), ובשו"ת מהרי"ל דיסקין (קו"א ס' ה' או' קא) כתב, שיתכן שפטורות מדאו' אבל מ"מ הן חייבות מדר' כמו קריאת המגילה, וכתב בשו"ת מנחת יצחק (ח"ט סח) שנתפשט המנהג ברוב הקהילות שבנות ישראל הולכות לשמוע פרשת זכור, וכן הסטייפלר (אורחת רבינו ח"ג עמ' לג) הקפיד על בנותיו אפילו כשהיו קטנות לשמוע פרשת זכור, וכן הורה הגר"מ פיינשטיין (הליכות בת ישראל עמ' רצז) שנשים תלכנה לביהכ"נ לשמוע פרשת זכור.

מאידך, בספר החינוך (מצוה תר"ג) פוטר נשים מלשמוע פרשת זכור, וכ"כ הבן איש חי (שו"ת תורה לשמה ס' קפז), וכ"כ שו"ת התעוררות תשובה (ס' תעו), והגר"ח קניבסקי (טעמא דקרא) בשם החזו"א, וכה"ח (תרפ"ה ס"ק ל' בשם ערך השולחן), והגריש"א (מו"ר הגרד"א מורגנשטרן שליט"א).

וכותב הגרע"י שאע"פ שהמקילות יש להן על מה שיסמוכו, מ"מ המחמירות לבוא לעזר"נ לצאת ידי חובת קריאת פרשת זכור אליבא דכולי עלמא, תבוא עליהן ברכה (חזון עובדיה פורים עמ' ט'). וכן דעת הגרב"צ אבא שאול (אל"צ ד פנ"א ז).

מ"מ, אשה שהולכת לשמוע, בוודאי מקיימת מצוה, ולכל הפחות מדין אינה מצווה ועושה (פשוט).

יש אומרים שצריך לקרות "זכר" בציר"י ואח"כ בסגול (מ"ב שם ס"ק יח). דעת האג"מ (או"ח ח"ה סי' כ אות לב), והגר"ח קניבסקי (אגרת הפורים פרק א הערה ו) והגרנ"ק (שם) שיש לחזור על המילים "תמחה את זכר עמלק". ודעת הגראי"ל שטיינמן (שלמי תודה פורים ס' ד אות א) שיש ענין בדווקא לא לגמור את הפסוק כיון שאחרי שכבר גמר את הפסוק א"א לחזור ולתקנו. מאידך דעת הגר"מ שטרנבוך (תשוה"נ ח"ה רכח אות ד) שיש לחזור על כל הפסוק בדווקא, שלא יראה כמפסיק באמצע הפסוק.

משנכנס אדר מרבים בשמחה

משנכנס אדר מרבים בשמחה (מ"ב תרפ"ו ס"ק ח בשם הגמרא, תענית כט ע"א). אמר הגרח"ק (דרך שיחה ח"ב עמ' ש"ג) שענין השמחה היא ללמוד יותר, ולכן השו"ע השמיטו, כי הנפק"מ היא לענין ללמוד, וללמוד צריך תמיד. ולענין משנכנס אב ממעטין בשמחה, היינו שילמד הל' אבילות. דעת הגרשז"א (הליכות שלמה פורים פי"ח ארחות הלכה הע' 36) שאין צריך להרבות בפעולות של שמחה, אלא עיקר הדין הוא להסיר מליבו בימים האלו כל דאגה ועצב. בנוסף, הגרח"ק (אגרת הפורים פרק א' הערה יח), אמר שאביו היה שותה קצת יין בתחילת אדר.

הלכות תענית אסתר

נהגו להתענות בי"ג באדר, כדי לזכור שהשי"ת רואה ושומע כל איש בעת צרתו כאשר יתענה וישוב אל ה' בכל לבבו, כמו שעשה מרדכי ואסתר (מ"ב תרפ"ו ס"ק ב').

יום תענית אסתר הוא יום מסוגל מאד שיתקבלו תפילותינו בזכות מרדכי ואסתר. על כן כל מי שצריך רחמים על איזה דבר, יקח פנאי לעצמו להתחנן ע"ז ביום תענית אסתר, ויאמר תחילה מזמור כ"ב בתהילים, למנצח על אילת השחר, ואח"כ ישפוך שיחו לפני ה' ויבקש בקשתו, ויזכיר זכות מרדכי ואסתר, אשר בזכותם יעתר לו הקב"ה ויפתח לו שערי רחמים ותקובל תפילתו ברצון (קב הישר פרק צט).

תענית זו אינה אסורה אלא באכילה ושתיה, אבל בשאר חומרות, כמו רחיצה מותר (ע"פ שעה"צ תק"נ ס"ק ח,ט והגרשז"א הליכות שלמה אדר פרק י"ח סעי' ו').

נוהגים לא לרחוץ הפה בכל תענית ציבור (מ"ב תקס"ז ס"ק יא). מי שמצטער מאוד, יש להתיר רחיצת הפה, רק שיזהר ביותר לכפוף את ראשו ופיו כלפי מטה שלא יבואו מים לגרונו (שם).

אומרים עננו בשומע תפילה במנחה (שו"ע תקס"ה א). אם שכח, אינו חוזר אלא אומרו בסוף התפילה לפני יהיו לרצון (שם ב).

מי שפטור מן התענית אינו אומר עננו (ביה"ל שם ד"ה בין יחיד). מי שמתענה עד אחרי מנחה אומרו (מ"ב תקס"ב ס"ק י). קטן המתענה לשעות מדין חינוך, כתב בשו"ת שבט הלוי (ח"ח קלא)שיכול לומר עננו כל זמן שהוא צם. מאידך, דעת הגרח"ק (קרא עלי מועד פ"א הע' ד) שמעולם לא נהגו כן, משום שקטן אינו חייב בתענית, ואף אם יצום כל היום, צ"ע אם יצטרך לומר עננו.

תענית זו יש להקל בו יותר משאר תעניות (רמ"א תרפ"ו ב). לכן חולה שאין בו סכנה, ויולדת תוך ל', ואפילו מי שיש לו כאב בעיניים פטורים מלהתענות (שם).

נחלקו הפוסקים בדין מעוברת ומינקת, אם היא פטורה דווקא כשהיא מצטערת הרבה, או שתמיד מותר לה לאכול, ויש לעשות שאלת חכם.

אשה שהפילה, יש לשאול שאלת חכם.

זקנים, יש לשאול שאלת חכם.

שאר בריאים אסורים לפרוש מן הציבור, אפילו כשהתענית קשה לו (שם).

המ"ב (תק"נ ס"ק ה) כותב לגבי שאר ת"צ, שאין ענין בקטנים לצום תענית שעות, אבל מי שיש לו דעת להתאבל, ראוי לחנכו שלא יאכל רק מאכלים פשוטים כדי קיום הגוף. יל"ע אם גם בתענית אסתר ראוי להחמיר כך.

מחצית השקל

נוהגים לתת שלשה חצאי שקלים לצדקה זכר למחצית השקל (רמ"א תרצ"ד א).

נוהגים לתת מחצית השקל בתענית אסתר קודם מנחה (שם). ובטעם הדבר כתב הכף החיים (תרצ"ד ס"ק כה) שיהיה צדקה עם התענית לכפרה. כשחל פורים במוצש"ק ומקדימים תענית אסתר ליום חמישי, נוהגים לתת מחצית השקל בתענית אסתר קודם מנחה (בכה"ח שם, בשו"ע הגר"ז במנהגי הגר"ז בסוף הספר, וכ"כ בלוח א"י).

מעיקר הדין, רק גברים גדולים חייבים לתת (מ"ב שם ס"ק ה). אבל נהגו לתת גם עבור בנים קטנים (מ"ב שם), וגם נהגו לתת עבור נשים ובנות (הגריש"א, הליכות והנהגות פורים, הגרשז"א, הליכות שלמה פורים פי"ח אורחות הלכה הע' 30, שו"ת שבט הלוי ח"ז קפג, חזון עובדיה פורים עמ' ק"ה אול"צ ח"ד פר' נ"ב א). ובוודאי, אם כבר נתן פעם אחת עבור הבנים הקטנים או עבור הבנות או האשה, חייבים להמשיך לתת (הגריש"א שם).

נוהגים לתת גם לאשה מעוברת עבור ולדה (מ"ב שם).

מובא בשם הגרנ"ק והגריש"א (אגרת הפורים פרק ב הע' כ) שיש לתת דווקא שלשה מטבעות של חצי שקל, ולא שנים של שקל וחצי.

מחצית השקל אינו בא ממעות מעשר (בה"ט ס"ק ב בשם השל"ה).

מנהג בני ספרד לתת סכום השווה ג' דרהם כסף שהוא כ9-10 גרם כסף טהור. (חזון עובדיה פורים עמ' ק"ב, אור לציון ח"ד פנ"ב ב כותב 10 גר'). וטוב שיתן גם ג' חצאי מטבעות מהמטבעות היוצאות באותו מדינה (חזון עובדיה שם).

ערב פורים

כתב הרמ"א (תרצה א) וז"ל "יש שנהגו ללבוש בגדי שבת ויו"ט בפורים, וכן נכון" עכ"ל. וכתב המ"ב (שם ס"ק ג) שנכון ללבוש אותם כבר מבערב, וכן נהג החזו"א (הגרח"ק באגרת הפורים עמ' ה אות יב) ועוד.

הכה"ח (תרצ"ה ס"ק י"ג) כתב בשם המועד לכל חי, ללבוש בגדי יו"ט, זכר ל"ותלבש אסתר מלכות" "ומרדכי יצא בלבוש מלכות".

מהרח"ו היה רגיל לטבול בערב פורים כמו בערב יו"ט (כה"ח שם).

כשיחזור הביתה יהיה נרות דולקים ושולחן ערוך, ומטה מוצעת (המ"ב תרצ"ה ס"ק ג). בזמנינו כשיש חשמל, אין העולם מקפידים על זה כל כך, ומ"מ, אמר הגרח"ק (אגרת הפורים פרק ג הע' ב) שגם בזמנינו טוב להדליק.

מצוה לשמוח ולהרבות קצת בסעודה בליל פורים (רמ"א תרצ"ה א), אפילו כשחל במוצש"ק(מ"ב שם ס"ק ג). בכה"ח (ס"ק ד) מביא בשם המחצית השקל (ס"ק א) שכשחל פורים במוצש"ק, יש למעט קצת באכילה בסעודה שלישית כדי לתת מקום לסעודה בלילה. אכן, דעת הגר"י קמינצקי (אמת ליעקב ס"א) שמזה שהמ"ב לא הביא את זה, משמע שדעתו שאין למנוע באכילה בסעודת שלישית, שהרי הסעודה בלילה אינו מעיקר הדין.

הב"י (תרצ"ה) מביא בשם אר"ח והובא ברמ"א (שם ב) שיש לאכול זרעונים בפורים, זכר לזרעונים שאכל דניאל וחבריו בבבל. ומוסיף הלבוש (שם ב) שגם המגילה היה ע"י דניאל, שהוא התך לפי דברי חז"ל. המ"ב (שם ס"ק יא) כותב, שזמן אכילתם הוא בלילה, וכ"כ חזון עובדיה (פורים עמ' קע"ט). הערוך השולחן (תרצ"ה ט) כותב שהמנהג הוא לאכול אותם ביום. הגרשז"א והגרמ"פ (אגרת הפורים פרק ג הע' קכג) נהגו לאכול ארבעס בליל פורים. ובחזון עובדיה (שם) כתב, שאורז בכלל זרעונים.

 ובסעודת פורים שעושים ביום, כותב השערי תשובה (תרצ"ה ס"ק א) שיש להדליק נרות משום שמחה. ונהג הגר"מ פיינשטיין (נטעי גבריאל פורים פ"ע הע' ד) להדליק לפחות שני נרות בפמוטות של שבת.

הכנה לקריאת המגילה

אסור לאכול קודם קריאת המגילה, אפילו התענית קשה עליו, אין להתיר אפילו טעימה, ואפילו שתיית כוס קפה (רמ"א תרצ"ב ד ומ"ב שם ס"ק יד).

במקום צורך גדול, דהיינו במקום חולי קצת, או למי שקשה עליו התענית מאוד, יש לשאול שאלת חכם. יש להעיר, שזה יכול להיות נ"מ גדולה לנשים, ויותר לבחורות שמחכות בבית עד הקריאה לנשים. ואפילו נשים שהיו פטורות מלהתענות, אסור להן לאכול מחצי שעה קודם צה"כ עד שישמעו את המגילה. במקום חולשה יש לשאול שאלת חכם.

גם ביום יש להקפיד לא לאכול קודם קריאת המגילה, כמו לולב וכד'. מ"מ, מותר לשתות קפה או תה קודם התפילה למי שצריך בשביל לכוין בתפילה וקריאת המגילה, כמו שאר ימות השנה (אגרת הפורים פרק ג הע' קל בשם הגרנ"ק, יבקשו מפיהו עמ' קנב בשם הגריש"א). אמר הגריש"א, שהסיבה שהחמירו באכילה קודם הקריאה בלילה יותר מביום, מכיון שבלילה אחרי התענית, יש יותר חשש שאם יאכל קצת, ימשיך לאכול יותר, ובסוף לא יקרא המגילה, משא"כ ביום (יבקשו מפיהו עמ' קנג).

אסור לישון מחצי שעה שלפני צה"כ קודם קריאת המגילה, ואפילו דעתו רק לישון מעט (מ"ב שם ס"ק טו).

מותר ללמוד קודם קריאת המגילה (מ"א תרצ"ב ס"ק ז).

תפילת ליל פורים

אומרים על הניסים בתפילה אחרי מודים כבר במעריב (תרצ"ג ב ובמ"ב שם ס"ק ד).

מותר לגבאי להכריז "על הניסים" בין קדיש לשמו"ע של מעריב, ואינו נחשב הפסק (מ"ב רל"ו ס"ק ז). והעירו בשם החזו"א (דינים והנהגות החז"א פרק ד כח, והגרשז"א הליכות שלמה ח"א פרק ח הע' 20) שאינו נכון מה שאנשים מגביהים קולם באמצע שמו"ע לומר ותן טל ומטר או על הניסים וכו', חוץ מהשמש, שאין זה דרך ארץ בתפילה, והוא דבר מבוזה!

אחרי שמו"ע קדיש תתקבל, וקוראים המגילה, ואתה קדוש, קדיש בלי תתקבל, ועלינו (תרצ"ג).

קריאת המגילה

מבטלים ת"ת לקריאת המגילה (תרפ"ז ב), דהיינו, אפילו יש חבורה של מאה איש שלומדים במקום ביחד, מטריחים אותם ללכת לביהכ"נ הגדול כדי לשמוע מקרא מגילה ביחד, ברוב עם, בשביל פירסומי ניסא (מ"ב שם ס"ק ז). אבל, מי שמתפלל כל השנה במנין קטן, לא מחויב ללכת למנין יותר גדול משום ברוב עם לפירסומי ניסא (שם).

קודם שמתחיל הקורא לברך פושט כל המגילה (תר"צ יז). ודווקא הבעל קורא, אבל שאר הציבור לא (שם מ"ב ס"ק נה). הקורא את המגילה ביחידות, לא נהגו לפשוט (הגריש"א הליכות והנהגות עמ' 16), וכן נהג הגרשז"א כשקרא לבני ביתו (שלמי תודה עמ' רעא). מאידך, דעת הכה"ח (שם ס"ק קד) שגם הקורא ביחיד צריך לפשוט המגילה.

י"א שאסור לקרוא את המגילה בסתם ידים אא"כ נטל ידיו (רמ"א קמ"ז א). בציבור זה פחות נוגע כיון שהידים כבר נקיות לתפילה, אבל הקורא בבית יש מקום להקפיד על זה יותר. העולם נהגו להקל (שם) ודעת הגרע"י שטוב להחמיר בזה (חזון עובדיה פורים עמ' עז). וכ"ז רק בסתם ידים, אבל היודע שידיו אינן נקיות, חייב ליטול ידיים לפני שיאחז במגילה (שם מ"ב ס"ק ד).

קודם קריאת המגילה מברכים שלוש ברכות, על מקרא מגילה, שעשה ניסים, ושהחיינו (תרצ"ב א). יש למברך לכוין להוציא השומעים ידי חובתם גם בברכות וגם בקריאה, והשומעים חייבים לכוין לצאת בכולן (תר"צ יד). צריכים לכוין לפני הקריאה ודיו (שם מ"ב ס"ק מח). בדיעבד, אחד שלא כיון מפורש לצאת, יוצא בכל אופן כיון שהוא נמצא בבית הכנסת כדי לשמוע קריאת המגילה (שם ס"ק מט). המברך וגם השומעים צריכים לעמוד, בשעת הברכות (מ"ב ת"צ ס"ק א). הקורא ביחיד גם יש לעמוד בשעת הברכות (כנ"ל מדין ברכת המצוה שחייב להיות בעמידה). יש ג"כ לעמוד בשעת ברכת הרב את ריבנו אחרי הקריאה (בן איש חי ש"א תצוה ד).

הקורא בציבור יש לו לעמוד בשעת הקריאה משום כבוד הציבור, אבל הקורא ביחיד מותר לו לשבת בשעת הקריאה (תר"צ א).

טוב שיעמדו שני אנשים אצל הש"ץ, א' מימין וא' משמאל. (מקור חיים לחוות יאיר ס' מ', בא"ח ש"ר תצוה י"ב, חזון עובדיה פורים עמ' ע').

אסור לדבר משעה שבירך עד אחרי הברכה האחרונה (תרצ"ב ב ומ"ב שם ס"ק ט). מי שדיבר בין הברכות הראשונות לבין הקריאה הפסיד הברכה (מ"ב שם). מי שדיבר בשעת הקריאה, אפילו אם החסיר תיבה אחת, לא יצא ידי חובתו (שם). ואם הוא דיבר בשעה שהש"ץ שתק, הוא יוצא (שם). אחד שדיבר בין הקריאה לברכה אחרונה, לא יצא ידי חובת הברכה אחרונה, ומסתפק השעה"צ (שם ס"ק יב) אם מותר לברך לבד.

אם טעה הקורא בקריאת איזה תיבה באופן שהענין משתנה, מחזירים אותו (תר"צ יד מ"ב ס"ק נא). אם לא החזירו אותו, חייבים לקרוא עוד פעם (בלי ברכה) ממקום שטעה (שם ובבה"ל ד"ה אין מדקדקים). זה יכול להיות שייך באחד שקורא בביתו ואינו רגיל לקרוא, והאשה ששומעת אותו לא מספיק בקיאה בעניני דקדוק כדי לבדוק אותו, והוא טועה. לכן, כל מי שקורא בבית, יש להקפיד שיש אחד שיכול לבדוק אותו כמו שצריך.

אם החסיר תיבה אחת, חייב לחזור ולקורותה ממקום שחיסר (בה"ל שם). אם החסיר אות אחת, במקרה ולא שינה משמעות, לא חייב לחזור (שם). במקרה ושינה את משמעות הלשון, חייב לחזור ולקרוא ממקום שהחסיר (בלי ברכה) (שם).

ה"ה בשומע שלא שמע תיבה או אות אחת (שם). והעצה לזה, שכל שומע יחזיק בידיו מגילה כשרה או חומש, וכל תיבה או אות שלא שמע, יקרא מתוך המגילה או החומש שיש לפניו עד שיגיע לחזן (מ"ב תר"צ ס"ק ס), ובזה יוצא כיון שהרוב שמע ממגילה כשרה(בה"ל תר"צ ג ד"ה דוקא).

ה"ה בקידוש או הבדלה באופן שלא שומעים כל המילים או אותיות כמו "בורא פרי הגפ-" ולא שמע את ה"ן" בסוף. שהגריש"א והגרשז"א אמרו שהוא לא יצא ידי חובתו (אגרת הפורים פרק ג הע' נז). והוא שכיח בבית שיש ילדים קטנים או תינוקות שבוכים או עושים רעש בשעת קידוש. והמקדש חייב לדאוג שכל השומעים ישמעו כל המילים וכל האותיות בכל מילה ומילה.

בכל אופן, לא צריכים יותר מדי "נערווין" בשמיעת המגילה, אלא כל אחד שנמצא במקום שאפשר לשמוע כל המגילה מפי הקורא ולא היה רעש מיוחד והוא אכן שמע הקריאה, מן הסתם, יצא, אא"כ יש לו ריעותא בענין.

הקורא את המגילה, לכתחילה יש להשמיע לאזנו (מ"ב תר"צ ס"ק ה). וה"ה אחד שקורא ביחד עם הבעל קורא את המילים או האותיות שהוא לא שמע מהבעל קורא, אבל יזהר שלא יפריע לאחרים!

השומע קריאת המגילה ע"י מכשיר שמיעה, לא יצא ידי חובתו וחייב לקרוא עוד פעם בלי המכשיר (הגרשז"א שו"ת מנחת שלמה ח"א ט, אג"מ או"ח ח"ב קח וח"ד קכו, הגריש"א יבקשו מפיהו עמ' צא, שבט הלוי ח"ה פד, והמנחת יצחק ח"א לז או' ז בשם ס' עדות לישראל של הגר"י הענקין). והסביר הגרשז"א (שם)שהמכשיר מפסיק את הקול לגמרי ונהפך רק לגלי זרם ובסוף מתהפך שוב לגלי קול.

השומע קריאת המגילה ולא כוון בכל הקריאה, שלא היה מרוכז, ואפילו "שט" במחשבתו בדברים אחרים, יצא, כיון ששמע באוזניו כל דברי החזן (אגרת הפורים פרק ג כה). אבל אם הסיח דעתו לדברים אחרים לגמרי, וע"י זה לא שמע מהקורא, לא יצא (שם). ומפני שקשה להיזהר בזה, כדאי לעבור עם הקורא מתוך החומש או מגילה, שאז כל זמן שאוחז יחד עם הבעל קורא, הרי זו הוכחה ששמע הקריאה באוזניו (שם בשם הגרח"ק).

המ"ב (תר"צ כו) כותב בשם הפרי מגדים, וז"ל "כל ירא שמים נכון שיהיה לו מגילה כשרה בידו ולקרוא מלה במלה בלחישה שא"א לשמוע מן הש"ץ הכל, ובפרט שהנערים מבלבלים" עכ"ל. ויתנה בליבו לפני הקריאה, שאם לא ישמע מלה או אות מפי החזן כראוי, שיוצא בקריאה של עצמו (הגריש"א בלילה ההוא עמ' 9). הגריש"א אמר שזה העצה המובחרת (אגרת הפורים פרק ג הע' עב).

אם אין בידו מגילה אלא חומש, המ"ב (תר"צ יג) כותב שיש להחמיר לא לקרוא הכל אלא רק מה שהחסיר. אבל הגריש"א (שו"ת אבני ישפה ח"ה צח ט) שו"ת תשוה"נ (ח"א שצט) וגם הגרנ"ק (אגרת הפורים פרק ג הע' עג) אמרו שאפשר גם לקרוא מתוך החומש ויתנה כדלעיל.

מי שמסופק אם שמע כראוי או לא, דעת המ"ב (תרצ"ב טז) שבזה לא אומרים ספק דר' לקולא, כיון שקריאת המגילה היא מדברי קבלה.

יש ד' פסוקים שנוהגים הציבור לאומרם בקול רם לפני הש"ץ (רמ"א תר"צ יז). "איש יהודי", ומרדכי יצא", ליהודים היתה אורה", "כי מרדכי היהודי".

נוהגים שהש"ץ קורא כל י' בני המן בנשימה אחת (תר"צ טו). היום נהגו ברוב המקומות בכלל ישראל שגם הציבור קוראים כל י' בני המן בנשימה אחת קודם הש"ץ (וכן נהגו במנין של הגריש"א).

בסיום קריאת המגילה כורכים את המגילה, ולאחר מכן מברך הש"ץ ברכת הרב את ריבנו (תר"צ יז) ומוציא את הרבים ידי חובתם (כן נוהגים, וכ"כ בס' יבקשו מפיהו בשם הגריש"א).

הקורא ביחיד או לנשים נחלקו הפוסקים אם יש לברך ברכת הרב את ריבנו, ונראה שיש לברך בלי שם ומלכות (בה"ל תרצ"ב א ד"ה אלא בציבור, הגריש"א והגרנ"ק בס' הלילה ההוא עמ' 8, והגרשז"א הליכות שלמה תפילה פרק כג דבר הלכה אות ג,). ודעת הגרב"צ אבא שאול שכשיש י' נשים יש לברך בשם ומלכות (אל"צ ח"ד פר' נד ג), וכ"כ הגרע"י (חזון עובדיה פורים עמ' פט).

אחר כך אומרים שושנת יעקב, ונהגו לומר אשר הניא בלילה (רמ"א תרצ"ב א), וביום נהרא ונהרא ופשטיה, הגריש"א (יבקשו מפיהו עמ' קמו) ולוח א"י דעתם כן לאומרו, והגרח"ק (אגרת הפורים פרק ג הע קח) אמר לא לאומרו ביום.

נשים חייבות בקריאת המגילה (תרפ"ט א).

אשה ששומעת המגילה מאיש שכבר יצא ידי חובתו, מברכת לבד הברכות בעמידה קודם קריאת המגילה (ע"פ מ"ב תרצ"ב ס"ק י). י"א שאשה אחת מוציאה את כל הנשים (אגרת הפורים פרק ג הע' קיג בשם הגריש"א והגרשז"א, נטעי גבריאל פל"ד ס"ק יב בשם הגר"מ פיינשטיין) וי"א שכל אשה תברך לבד (שו"ת מנחת יצחק ח"ג נד, ואגרת הפורים שם בשם הגרנ"ק והגרח"ק, ואמר הגרח"ק שכך נהגו בבית אביו). נוסח הברכה הראשונה, אשר קידשנו וכו' לשמוע מגילה (רמ"א תרפ"ט ב, וע"ע מ"ב תרצ"ב ס"ק יא, וכן דעת הגרשז"א מובא בנטעי גבריאל פל"ד הע' ג). וי"א שנוסח הברכה לשמוע מקרא מגילה (הגריש"א והגרנ"ק מובא באגרת הפורים פ"ג הע' מב).

במנהג הספרדים נחלקו הפוסקים. דעת הגרב"צ אבא שאול (אל"צ ח"ד פר' נד ג) שאשה אחת מברכת את כל הברכות, ומברכת על מקרא מגילה. (וכ"כ הבא"ח ש"א תצוה א). ודעת הגרע"י (חזון עובדיה פורים עמ' נג) שהבעל קורא מברך את הברכות להוציא את הנשים אף שהוא כבר יצא ידי חובתו.

מתנות לאביונים

חייב כל אחד לתת ביום הפורים שתי מתנות לשני אביונים (תרצ"ד א). דהיינו, לכל אחד מתנה אחת. הנתינה חייבת להיות דווקא ביום ולא בלילה (מ"ב תרצ"ה ס"ק כב). אבל מותר להעמיד שליח קודם פורים או בליל פורים שיתן בשבילו בפורים ביום (ערוה"ש  תרצ"ד ב).

בכה"ח (תרצ"ד ס"ק כד) כתוב שקודם שיתן יאמר "הריני בא לקיים מצות מתנות לאביונים".

שיעור מתנה הוא פרוטה א' לכל עני (מ"ב תרצ"ד ס"ק ב בשם הריטב"א). י"א (שבות יצחק עמ' צח בשם הגריש"א) שהיום לא יוצאים ידי חובתו בפחות ממטבע שאפשר לקנות בו מה שהוא.

דעת  בעל שבט הלוי (ישמח ישראל פרק כ"ה הע' קע"ה, ריש עמ' קמ"ג) ושו"ת תשובות והנהגות (ח"ג רלא, ח"ה רלה ד)  שצריכים לתת 10 ₪.

דעת הגריש"א (יבקשו מפיהו פורים שער י' פרק ו' סעי' א' אות י"ד) שצריך לתת מתנה בשיעור שהעני יקבל ממנו הנאה, דהיינו שיעור שהוא ישמח בקבלתו, ו50 ₪ בוודאי טוב. 

דעת הגרב"צ אבא שאול (אל"צ ח"ד פר' נח א) שמעיקר הדין די בפרוטה אחת אבל למעשה אין ראוי ליתן סכום מועט שכמעט ואינו ראוי לקנות בו כלום, ויתן לפחות שיעור השוה לשלש ביצים פת, דהיינו שאפשר לקנות בו כמאה וחמישים גרם לחם.

דעת כמעט כל הרבנים, שהנותן מתנות לאביונים לגבאי צדקה יכול להתנות לכמה עניים הוא רוצה שהכסף שלו יחולק, (ואפי' למ"ד שאין ברירה) (הגרנ"ק והגרח"ק בקונטרס "מתנות לאביונים כהלכתן" שע"י קופת העיר).

כל זה מדינא, אבל כותב הרמב"ם (מגילה פרק ב יז) וז"ל, "מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו, שאין שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים יתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האמללים האלו דומה לשכינה, שנאמר, להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים" עכת"ד.

שתי המתנות חייבות להגיע מהכסף שלו, אבל שאר מתנות אפשר לתת מכסף מעשר (מ"ב שם ס"ק ג). גם אפשר להוסיף בשתי מתנות הראשונות מעל לחיוב, מכסף מעשר (מ"ב שם). דעת הגריש"א (הליכות והנהגות) שלא חל על ההוספה דין מתנות לאביונים. מאידך, דעת הגרנ"ק והגרח"ק (ישמח ישראל עמ' קנא וקנז) שגם על ההוספה יש דין מתנות לאביונים.

לכתחילה יש לתת דבר הראוי ליהנות ממנו ביום הפורים עצמו, כמו אוכל או כסף (מ"ב שם ס"ק ב). דעת הגריש"א (שבות יצחק סוף פרק ח), הגרשז"א (הליכות שלמה פורים פרק יט כג ודבר הלכה לו)הגרש"ו והגרח"ק (ישמח ישראל עמ' קמג, קמה וקנ) שאפשר לתת מתנות לאביונים בצ'ק ואפילו הוא צ'ק דחוי, כיון שאפשר לקנות משהו תמורתו היום. מאידך דעת הגרנ"ק (אגרת הפורים פרק ד הע' י) שלא יוצאים ידי חובת נתינה בצ'ק, ואפילו צ'ק מזומן.

מי שזיכה לעני בפורים את הכסף ע"י אחר ולא הגיע הכסף לידי העני בפורים, דעת רוב הפוסקים שהוא קיים את מצות מתנות לאביונים ובתנאי שהודיעו לעני על זה (מהר"י אסאד רז, וכן בישמח ישראל  עמ' קלו,קמה וקנג בשם הגריש"א, הגרנ"ק והגרח"ק, דלא כשו"ת התעוררות תשובה תצ).

דעת רוב הפוסקים שיש דין קדימה בעניי עירך (הגריש"א ישמח ישראל עמ' קלו, הגרש"ו שם עמ' קמב, והגרנ"ק שם עמ' קנה-קנו).

למי נותנים

כל עני שמותר לתת לו צדקה, מותר לתת לו מתנות לאביונים (ערוה"ש שם ג וכל הגדולים).

עני, הוא אחד שלא מסודר בפרנסתו שיש בו כדי מחייתו (קונטרס הלכות תרומות ומעשרות על פי החזו"א). וכן בחור ישיבה שאינו מקבל כל צרכיו מהוריו ומהישיבה, נחשב עני (הגרנ"ק אגרת הפורים פרק ד הע' יג). אבל אמר הגרשז"א (הליכות שלמה ח"ב עמ' ש"מ) שהנותן לת"ת של ישיבה, לא יוצא ידי חובתו.

לכת' בן י"ד יש לתת מתנות לאביונים לבן י"ד, ובן ט"ו לבן ט"ו (חזו"א דינים והנהגות פרק כב יא, הגריש"א יבקשו מפיהו עמ' סב, בעל השבט הלוי ישמח ישראל עמ' קמב והגרנ"ק חוט שני שבת חלק ג עמ' רל).

אין מדקדקים במעות פורים, אלא כל הפושט יד נותנים לו (תרצ"ד ג). וכותב היסוד ושורש העבודה (שער יב פרק ו) שאף שיודעים בו שאינו צריך ליטול צדקה, נותנים לו, כי במידה זו של ותרנות ביום זה עושה תיקונים גדולים בעולמות העליונים.

מי חייב לתת

כל איש ואשה בישראל חייב לתת מתנות לאביונים (רמ"א תרצ"ה ד).

ואפילו אשה נשואה יש להחמיר שהיא חייבת לתת (מ"ב תרצ"ה ס"ק כה בשם המגן אברהם, אל"צ ח"ד פר'נח ג בהערות).

לכתחילה יש להקנות את הכסף לאשתו ולבניו ובנותיו הגדולים לפני הנתינה (הגריש"א יבקשו מפיהו ח"ב שער י פרק ד א, הגרח"ק אגרת הפורים פרק ד הע' כב). אפשר לבקש מהגבאי צדקה לזכות להם, ואח"כ לקבל עבורם בשליחות.

קטנים שהגיעו לחינוך חייבים במתנות לאביונים (פמ"ג תרצ"ה יד). וכיון שהגיע לגיל הפעוטות, שזה שש שבעה, שיש להם דעת להקנות, יש להקנות להם ע"י אחר (הגריש"א הליכות והנהגות והגרנ"ק חוט שני שבת ד עמ' שט).

קטנים פחות מגיל פעוטות שהגיעו לגיל חינוך, ג"כ חייבים במתנות לאביונים (הגריש"א שם והגרח"ק אגרת הפורים פרק ד הע' כג) אבל לא מקנים להם את הכסף, כיון שאין להם דעת לתת את הכסף לעניים.

אפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב במתנות לאביונים (מ"ב תרצ"ד ס"ק ב).

משלוח מנות

חייב אדם לשלוח לחברו ביום הפורים שתי מנות של מיני אוכלים (תרצ"ה ד) או משקין, או אחד אוכל ואחד משקה (מ"ב שם ס"ק יט). צריך שיהיה מין אוכל הראוי לאכילה (מ"ב שם).

דעת הגרב"צ אבא שאול (אל"צ ח"ד פר' נט א) שלתחילה יש לשלוח שני מיני אוכלים דווקא ומ"מ מי שנתן משקה יצא ידי חובתו. וכ"כ הגרע"י (חזון עובדיה פורים עמ' קכד).

השולח בלילה לא יוצא ידי חובתו (רמ"א שם).

אין שום צורך ששתי המנות יהיו שתי ברכות שונות (יבקשו מפיהו פרק א' סעי' ה' אות א', אות ב', אות ג').

י"א שלא יוצאים יד חובה בשני מינים שווים כמו שתי חתיכות עוגה (ערוה"ש תרצ"ה יד, חזון עובדיה פורים עמ' קכ"ה).

דעת הגריש"א (יבקשו מפיהו עמ' לו) שאע"פ שעירוי מים חמים על אבקת פירה נחשב בישול בשבת, לגבי משלוח מנות, הרי הוא נחשב אוכל הראוי לאכילה.

דעת הגריש"א (יבקשו מפיהו עמ לג-לד) שקולה נחשב כמשקה לגבי משלוח מנות, אבל מי סודה לא.

י"א שלא יוצאים ידי חובת משלוח מנות ע"י קפה כיון שנחשב תבלין (שו"ת דובב מישרים ח"א צב, הגריש"א שם עמ לה, הגרנ"ק שלמי תודה פורים כט אות ה, הגרח"ק תורת המועדים על שונה הלכות ס"ק י"א אות א, והגר"ש דבליצקי תורת המועדים על שונה הלכות ס"ק י"א אות א', וע"ע אל"צ ח"ד פר' נט א בהערות). ולכאורה הוא שונה מאבקת פירה, כיון שפירה הוא אוכל, וקפה רק תבלין.

כששולח המנות יש לכוין לשם מצוה (מ"ב תרצ"ה ס"ק ד).

לכתחילה יש לשלוח מנה שמקובלת אצל בני אדם כחשובה (ערוך השולחן תרצ"ה טו, הגריש"א יבקשו מפיהו עמ' כד-כח). וכותב הפמ"ג (משב"ז תרצ"ה ס"ק ד) שהחשיבות תלוי לפי המקום והזמן. י"א שטוב שיהיה בשתי מנות כדי שיעור סעודה (חזון עובדיה פורים עמ' קכט).

שיעור משלוח מנות כפי שיעור הראוי לכבד את חברו, והנותן לעשיר, נכון ליזהר לשלוח לו מנה המכובדת בעיניו (בה"ל תרצ"ה ד ד"ה חייב לשלח).

דעת הגרשז"א (שלמי מועד עמ' רפה) שהשולח אוכל עם הכשר טוב, אפילו אם המקבל לא סומך על אותו הכשר יצא ידי חובתו, כיון שזה אוכל הראוי לאכילה. מאידך, דעת הגריש"א (יבקשו מפיהו עמ' לט) שלכתחילה אין ראוי לשלחו. ודעת הגרח"ק (תורת המועדים ס"ק יא אות ג-ד) שלא יוצא ידי חובתו.

והשולח דבר עם סוכר לחולי סכרת, אם יש לו משפחה והם יכולים לאכול את זה, בודאי יצא ידי חובתו (חשוקי חמד מגילה עמ' צה).

השולח כמה דברים קטנים בתוך כלי אחד, שלכל אחד בפני עצמו אינו חשוב אבל הכל ביחד חשוב, יצא ידי חובתו ונחשב כמנה אחת (שו"ת התעוררות תשובה תצו).

דעת הבן איש חי (ש"א תצוה טז) שכל מה שבתוך קופסה אחת נחשב כמנה אחת. השבט הלוי (ח"ג צו) הגריש"א (יבקשו מפיהו עמ' ע) והגרמ"פ (מועדי ישורון עמ' 58).

כל איש ואשה, בניו ובנותיו הגדולים וקטנים שהגיעו לגיל חינוך חייבים במשלוח מנות (כנ"ל במתנות לאביונים).

ואשה תשלח לאשה, ואיש לאיש, שלא יבוא לתת לאלמנה ויבוא לידי ספק קידושין (רמ"א תרצ"ה ד).

בשו"ת בנין ציון (מד) נוקט שיש לשלוח משלוח מנות דווקא ע"י שליח כיון דכתיב "ומשלוח". למעשה, הרבה אחרונים חלקו עליו (שו"ת אלף לך שלמה שפג, שו"ת שלמת חיים רעו, וכן נהג החזו"א לתת בעצמו דינים והנהגות, שו"ת תשוה"נ ח"ב שמו בשם הגר"ח מבריסק). ואפילו לדעת המחמירים אפשר לתת ע"י קטן, בתנאי שהשולח יודע שהגיע ליעדו (הגהות חת"ס בסוף שו"ע ס' תרצ"ה, שו"ת מהר"י אסאד רז, וכ"כ חזון עובדיה פורים עמ' קמז).

יש להקפיד שהמקבל יודע מי המשלח (ערוה"ש תרצ"ה טז וכן מבואר בחזון עובדיה פורים עמ' קנב). וכתב עוד, שאפילו אם הגיע לבני ביתו עבורו לא מהני אלא אם כן בעל הבית ידע מזה בפורים.

בתשוה"נ (ח"א תז א) כתב שהגרי"ז מבריסק, כששלחו לו מנות, נהג להקפיד ולראות מה שלחו לו, דטעם המצוה משום ידידות ודווקא כשיודע בפורים שנשלח לו, ומה שלחו לו, הוי ידידות.

סעודת פורים

טוב לעסוק מעט בתורה קודם הסעודה, וסמך לזה, "ליהודים היתה אורה ושמחה" ודרשינן, ש"אורה" זו תורה (רמ"א תרצ"ה ב, ילקוט יוסף פורים עמ' תרמ"ה).

ומתחילים ללמוד הלכות פסח מיום פורים שזה ל' יום קודם החג (מ"ב תכ"ט ס"ק ב, ילקוט יוסף שם).

נוהגים לעשות סעודת פורים אחרי מנחה, ומתפללים מנחה לפני הסעודה (רמ"א שם). מ"מ, יש להקפיד שרוב הסעודה תהיה ביום (רמ"א שם). וי"א שלכתחילה טוב לעשות את הסעודה לפני חצות (אל"צ ח"ד פר' ס א בשם המקובלים).

לכתחילה יש לכוין לקיים מצות סעודת פורים (מ"ב תרצ"ה ס"ק ד).

חייב אדם להרבות בשמחה ביום זה, ויקבץ אנשי ביתו וחבריו  דאי אפשר לשמוח כראוי ביחיד (מ"ב שם ס"ק ט).

י"א שחייבים לקבוע הסעודה דווקא בפת (שו"ת מהרש"ל מח, ערוה"ש תרצ"ה ז). וי"א שאין חיוב(מג"א תרצ"ה ס"ק ט). ודעת הגרב"צ אבא שאול (אל"צ ח"ד פר' ס ב) שלכתחילה טוב להשתדל לעשות את הסעודה על פת, וכ"כ הגרע"י שלכתחילה צריך לאכול פת (חזון עובדיה פורים עמ' קע"ג).

מצוה לאכל בשר (ע' שו"ע תרצ"ו ז). וישתה יין וישתכר, ולפחות ישתה יותר מהרגלו (שו"ע ורמ"א תרצ"ה ב).

חייב אדם לבסומי בפוריא עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי (שו"ע תרצ"ה ב). י"א שהחיוב להשתכר הוא שיגיע לשכרותו של לוט (רמ"א מחיר יין פרק ט' פסוק י"ט, הגר"א שדי חמד מערכת חי"ת כלל צ"ב ד"ה ובמה שתמהתי). י"א שישתה יותר מהרגלו (פר"ח תרצ"ה ס"ק ב, שו"ת שבט הלוי ח"י קז אות ב). וי"א שרק חייבים לשתות יותר מהרגלו עד שהוא קרוב להירדם וישן, ומתוך שישן אינו יודע בין ארור וכו' (רמ"א שם, מ"ב שם ס"ק ה).

דעת הגרב"צ אבא שאול (אל"צ ח"ד פר' ס ג) וז"ל שמי שאהבת ה' ויראת ה' תקועה בליבו, ויודע ומכיר בעצמו שאף אם ישתכר לא יבוא לידי דיבורים אסורים או מגונים, ולא ישגה במעשיו, וכן לא יתבטל על ידי שכרותו מאיזה מצוה, כגון ברכת המזון או תפילה וכדומה, ושתה ייו וישתכר עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, אבל מי שאינו בדרגה זו, לא ישתכר, אלא ישתה יין יותר מהרגלו עכ"ל.

גם מי שמשתכר חייב להיות זהיר בכל המצוות כמו נטילת ידיים, כל הברכות כולל ברכת המזון וברכת אשר יצר, וכל התפילות. וכ"ש שיש להיזהר בכל עניני בין אדם לחברו (מ"ב שם ס"ק ד, וביה"ל תרצ"ה ב ד"ה עד)!

לע"נ ר' אברהם יצחק ב"ר ישראל משה הכהן ז"ל

נערך בס"ד ע"י חיים שריינר. תודה והברכה לי.י. ברקאי שליט"א על ההגה הלשונית

דובר אנגלית? אתר חידוש מתרחב וצריך אותך!

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה