שתיית יין בפורים

נכתב על ידי יניב, 11/3/2019

 'אמר רבא: מיחייב איניש לבסומי בפוריא, עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי' (מגילה ז,ב). 'חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי: הגה: ויש אומרים דאין צריך להשתכר כל כך, אלא שישתה יותר מלימודו (כל בו) ויישן, ומתוך שיישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי (מהרי"ל). ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים' (שו"ע תרצה,ב). בעניין שתיית יין בפורים יש הרבה דעות עד כמה לשתות, אולם מדוע בכלל לשתות יין? מביא במקום הביאור הלכה בשם הא"ר: 'מפני שכל הניסים שנעשה לישראל בימי אחשורוש היו על ידי משתה. כי בתחילה נטרדה ושתי על ידי משתה ובאה אסתר, וכן עניין המן ומפלתו על ידי משתה היין היה, ולכן חייבו חכמים להשתכר עד כדי שיהא נזכר הנס הגדול בשתיית היין'. נראה גם שבכוונה שותים יין כדי להראות את ההבדל ביננו לגוים, שלכן יש עניין להדגיש את ההבדל בין המן למרדכי, כהבדל בין גוי ליהודי. שבפורים בנ"י נענשו על ההשתחויה לע"ז ועל סעודת אחשוורוש (רש"י. אסתר ד,א), שבזה הם נראו כמו גוים לכל דבר. אלא שעשו זאת רק כלפי חוץ, כמו שאומר רשב"י: 'הם לא עשו אלא לפנים, אף הקב"ה לא עשה עמהן אלא לפנים' (מגילה יב,א). ואמנם היו מבנ"י שחטאו בסעודת אחשוורש (אסת"ר ז,יג), אולם אין אלו כל בנ"י, ואע"פ שחטאו זה אינו מהותם של בנ"י (שאנו קדושים וטהורים). לכן זה מודגש ביין, שבו בא לידי ביטוי ההבדל בין הגוים לבנ"י: '"ביום השביעי כטוב לב המלך ביין" אטו עד השתא לא טב לביה בחמרא? אמר רבא: יום השביעי שבת היה, שישראל אוכלין ושותין מתחילין בד"ת ובדברי תשבחות. אבל עובדי כוכבים שאוכלין ושותין, אין מתחילין אלא בדברי תיפלות. וכן בסעודתו של אותו רשע, הללו אומרים מדיות נאות, והללו אומרים פרסיות נאות. אמר להם אחשורוש: כלי שאני משתמש בו, אינו לא מדיי ולא פרסי אלא כשדיי, רצונכם לראותה? אמרו לו: אין, ובלבד שתהא ערומה. שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו, מלמד שהיתה ושתי הרשעה מביאה בנות ישראל, ומפשיטן ערומות, ועושה בהן מלאכה בשבת' (מגילה ב,יב). לכן אנו עושים סעודה ושותים יין, ומראים שלהבדיל מהגוים אצלנו זה מביא לשבח לה', לכן נראה שהדגישו שהייתה עושה בהם מלאכה בשבת כשהן ערומות, כעין להדגיש שאצלה במקום קידוש על היין בקדושה לזכור שה' שבת ממלאכתו, מתגלה עשיית מלאכה בפריצות, שמזוהה אצלה עם היין. אצלנו היין הוא כעין יינם של זקנים: '(בראשית מה, כג) "ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים נושאים מטוב מצרים" מאי מטוב מצרים? אמר ר' בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר: שלח לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו' (מגילה טז,ב). (נראה שלמד "ולאביו שלח" ששלח דבר המתאים לאביו, שזהו יין ישן שדעת זקנים כאביו נוחה הימנו). שדעתם קשורה בדעת ה', שהוא נחבא בעולם, כעין בסוד, שלכן נאמר על היין: 'א"ר חנינא: כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו, שנאמר (בראשית ח, כא) "וירח ה' את ריח הניחוח וגו'". אמר ר' חייא: כל המתיישב ביינו יש בו דעת ע' זקנים. יין ניתן בע' אותיות וסוד ניתן בע' אותיות, נכנס יין יצא סוד' (עירובין סה,א). לכן בפורים יש קשר ליין, וגם לתורה: '(אסתר ח, טז) "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר", אמר רב יהודה: אורה זו תורה, וכן הוא אומר (משלי ו, כג) "כי נר מצוה ותורה אור"' וכו' (מגילה טז,ב). ולכן קיבלו על עצמם את התורה מרצון (שבת פח,א), מחיבורם לתורה ודעת ה'. לכן בסעודת פורים שותים יין כדי להבליט את מהותנו הקדושה, שאנו מתחברים לקדושה גבוה ביין, שלא כגוים. נראה גם שמודגש המן ומרדכי, כיון שסיפור פורים התגלגל בעקבות הריגת ושתי, ומי שהציעה להורגה היה "ממוכן". בחז"ל ישנה מחלוקת מי היה ממוכן. בגמ' מובא שזה היה המן: '"ויאמר ממוכן", תנא: ממוכן זה המן. ולמה נקרא שמו ממוכן? שמוכן לפורענות' (מגילה יב,ב). באילו בפרקי דר”א מובא שזה היה דניאל: 'ר' זכריה אומר: מגלגלין זכות על ידי זכאי, על יד דניאל נתגלגלה מלכות אסתר' וכו' (פרקי דר"א מט) [ובמפורש יותר בתרגום שני: 'ואמר ממוכן דהוא דניאל' (תרגום שני, אסתר א,טז)]. ממילא כעין לא ברור ע"י מי התגלגל הנס, ע"י המן או דניאל (אולי שניהם היו בתפקיד שמכונה בשם 'ממוכן', ושניהם יעצו), ולכן שותים עד לא מבדילים בן ארור המן לברוך מרדכי (מרדכי כמייצג היהודים בנס פורים, ולכן כמייצג גם את דניאל). זה גם מרמז שכבר במשתה יש את התחלת הנס, וכבר אז מתגלה שה' מגלגל כרצונו את העולם, שהאנשים עושים פעולות מצד האינטרסים של עצמם, אבל ה' מגלגל דרכם את רצונו. בשתיית יין בסעודה גם מרמזים על ההבדל בשכל הישר בין בנ"י לגוים, כמו שהתגלה במשתה בין חכמי ישראל לחכמי הגוים: '"ויאמר המלך לחכמים" מאן חכמים? רבנן. "יודעי העתים" שיודעין לעבר שנים ולקבוע חדשים. אמר להו: דיינוה לי. אמרו: היכי נעביד? נימא ליה קטלה, למחר פסיק ליה חמריה ובעי לה מינן. נימא ליה: שבקה, קא מזלזלה במלכותא. אמרו לו: מיום שחרב בית המקדש וגלינו מארצנו, ניטלה עצה ממנו, ואין אנו יודעין לדון דיני נפשות, זיל לגבי עמון ומואב דיתבי בדוכתייהו כחמרא דיתיב על דורדייה. וטעמא אמרו ליה: דכתיב (ירמיהו מח, יא) "שאנן מואב מנעוריו ושוקט הוא אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר". מיד "והקרוב אליו כרשנא שתר אדמתא תרשיש"' (מגילה יב,ב). ממילא כבר במשתה התגלה ההבדל בין בנ"י לגוים, וגם בדבריהם השתמשו בהקשר של יין (שעמון מואב כמו יין שעומד על שמריו), והתוצאה היתה שהומתו חכמי הגוים, חוץ מהמן (ממוכן). ולכן חמתו של אחשוורש עדיין בערה בו עד שהמן הומת: 'אמר ר' יוחנן: כל אותן השנים משעה שנהרגה ושתי עד שנכנסה אסתר לא שככה חמתו של אחשורוש. איתיבון: והכתיב (אסתר ב, א): "כשוך חמת המלך אחשורוש"? אמר להם: בשוך חמת המלך אין כתיב כאן, אלא כשוך חמת המלך, שכיכה שאינה שכיכה. אימתי שככה חמתו? כשנצלב המן, הה"ד (שם ז, י) "ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי וחמת המלך שככה" חמתו של ממ"ה הקדוש ברוך הוא' (אסת"ר ג,טו). [אמנם בפשטות הכוונה שאחשוורש נרגע כשאסתר נכנסה, וה' כביכול נרגע כשהומת המן. אולם אפשר גם שאחשוורוש לא נרגע בשל השפעה מחמת ה', כך שהיו כמה שלבים שנרגע קצת קצת כל פעם: כשהרג את חכמי הגוים, ואח"כ כשאסתר נכנסה, וסופית נרגע כשהרג את המן]. אחשוורוש היה בחמה כי המן הזכיר לו קצת את הרג ושתי, ולכן כשנתלה נרגע לגמרי, שבזה הרג את כל החכמים שיעצו לו להרוג את ושתי. ממילא הריגת המן היה כעין המשך מהמקרה של המשתה עם ושתי, אולי זה אפילו עזר לאחשוורוש להחליט מהר על הריגת המן אוהבו, בשל שהיה עדיין בחמה בהקשרו. לכן החכמה של ישראל בהקשר למשתה היין (והדימוי שאמרו ביין) קשור לכל אורך המגילה, שגם "ויסר המלך את טבעתו אשר העביר מהמן ויתנה למרדכי ותשם אסתר את מרדכי על בית המן" (אסתר ח,ב) שהוא נעשה "משנה למלך אחשורוש" (שם י,ג), ולכן פחדו הגוים ויכלו היהודים לעמוד על נפשם: “נקהלו היהודים בעריהם בכל מדינות המלך אחשורוש לשלח יד במבקשי רעתם ואיש לא עמד לפניהם כי נפל פחדם על כל העמים. וכל שרי המדינות והאחשדרפנים והפחות ועשי המלאכה אשר למלך מנשאים את היהודים כי נפל פחד מרדכי עליהם. כי גדול מרדכי בבית המלך ושמעו הולך בכל המדינות כי האיש מרדכי הולך וגדול" וגו' (שם ט,ב-ד). גם זה קשור בחכמה של בנ"י, שאחשוורוש המיר את יועצו – החליף את המן במרדכי, שהבין מי החכמים האמיתים (כמו שהתגלה עוד במשתה הראשון, ועכשיו הוא הבין זאת, שהמן היה יועץ גרוע). כך שבנוסף לצד החיצוני, שנעשו הניסים במשתה היין (כמו שמביא הא”ר), גם מהצד הפנימי יש תהליכים שקשורים למשתה, וקשורים למהות היין בהיותו מדגיש את מעלת חכמת ישראל.

דובר אנגלית? אתר חידוש מתרחב וצריך אותך!

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה