סוכות אצל נחמיה

נכתב על ידי יניב, 28/9/2018

בימי עזרא ונחמיה בנו את הסוכות בכמה סוגי עלים המפורשים בפס': “ואשר ישמיעו ויעבירו קול בכל עריהם ובירושלם לאמר צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבת לעשת סכת ככתוב" (נחמיה ח,טו). מה המיוחד דווקא באלו? אמנם לא סיככו בכל אלו, כמו שמביא רש"י: '"ואשר ישמיעו" - וצוו אשר ישמיעו קול לחוג את חג הסוכות, וכן נוהג המקרא לדבר כענין הזה, כמו "אמור לנער ויעבור לפנינו" (שמואל א' ט'). "ועלי הדס" - מפורש במסכת סוכה זה הדס שוטה שאינו ראוי ללולב, כי אם לעשות סוכה. "ועלי תמרים" – ללולב. "ועלי עץ עבות" - זה הדס הראוי ללולב כמפורש במסכת סוכה'. (וכן בגמ': '… היינו הדס היינו עץ עבות? אמר רב חסדא: הדס שוטה לסוכה, ועץ עבות ללולב' [סוכה יב,א]). הרי ש"לעשת סכת ככתוב" הכוונה לקיום חג הסוכות, שזה כולל ארבעת המינים, והביאו דוגמה לארבעת המינים, והכוונה שישלימו גם את השאר (מצודות). [נראה שהביאו לולב כדי לבטא את ארבעת המינים (שהלולב הוא כעין עיקר, כמו שמברכים 'על נטילת לולב') והוסיפו עלי עץ עבות (הדס) כדי לומר שמה שנאמר "עלי הדס" זה 'הדס שוטה - שאינו כשר ללולב, לפי שאין עבותו עשויה של שלש שלש עלין' (רש"י בגמ'), שבלי שהובא "עץ עבות" היה מובן מה שנאמר "עלי הדס" כהדס כשר]. אלא שאם כך מדוע נאמר הכל בערבוביה כאילו הכל לעשית סוכה, כמו שבהמשך מובא שבנו סוכות: “ויצאו העם ויביאו ויעשו להם סכות איש על גגו ובחצרתיהם ובחצרות בית האלקים וברחוב שער המים וברחוב שער אפרים" (שם,טז). אלא נראה שבא הפס' לבטא בזה חיבור של הסוכה למצוות ארבעת המינים, שבזה בא לרמז שכמו שארבעת המינים הם המצויים בא"י, שלכן אותם התורה אמרה לקחת (מורה נבוכים), כך גם הסוכה מרמזת על א"י (ראה ב'לזמן הזה' 'סוכות וא"י' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א). בזה באו לומר את חיבורם לא"י – המצאותם בא"י (כמו ארבעת המינים), שלכן דרך זה יכלו להתעלות לקדושה עליונה, כמו שמסביר מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת השבת והמועד' ('חג הסוכות בימי עזרא ונחמיה') את דברי חז"ל על הפס' הבא: “ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סכות וישבו בסכות כי לא עשו מימי ישוע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא" (שם,יז), שהכוונה לקידוש הארץ או ביטול יצר הע"ז (ערכין לב,ב) שמשפיע למעלת הסוכה מכוח מעלת קדושת א"י. לכן באו ואיחדו את הסוכות עם ארבעת המינים להדגיש את עניין הארץ. גם נראה שבאחדות בנ”י יש כוח חזק של קדושה נגד ע”ז, שלכן באחדות: 'וכן היה רבי אליעזר הקפר אומר: אהב את השלום ושנא את המחלוקת. גדול השלום, שאפילו בשעה שישראל עובדים עבודה זרה, ויש שלום ביניהן, אומר הקדוש ברוך הוא אין רצוני לנגוע בהן, שנאמר: "חבור עצבים אפרים הנח לו" (הושע ד)' [דרך ארץ זוטא, פרק ט]. כך שנראה שבשלום יש כוח קדושה גדול שלכן הוא נגד ע"ז, שלכן ה' אומר להניח להם, כיון שברור שיחזרו בתשובה מהקדושה. לכן אולי רמזו על ביטול הע”ז בהקשר לארבעת המינים וסוכה, שארבעת המינים מרמזים על אחדות בנ”י (ויק”ר ל,יב), וזה קשור לסוכה, שהיא מבטאת חירות שלכן קשור סוכות לביטול הע"ז אצל נחמיה (כדברי מרן הגרש”ג זצוק”ל זיע”א שם, שחירות קשור לחירות מע”ז) לכן חובר בין סוכה וארבעת המינים (שקשור לביטול הע”ז). [מה גם שסוכה מרמזת על א”י, ובא”י יש אחדות בנ”י, שלכן יש דין קהל בארץ, שלא כחו”ל שנחשבים כיחידים. אולי לכן דווקא בא”י נחמיה יכל לבטל את כוח הע”ז, ולכן קשורים סוכה כמייצג א”י, ארבעת המינים וביטול הע”ז]. לעשיית הסוכה השתמשו ב: '("לעשות סוכות" - לסכך בהם את הסוכות, ומוסב על) עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס' (מצודות), שמודגש עלי עץ שמן ועלי זית, כרומז לפס' “ארץ זית שמן" (דברים ח,ח) [אע”פ שעץ שמן כאן הכוונה 'אילן סרק' (מצודות), בכ”ז השתמשו בזה שנשמע מזכיר את הנאמר בפס' על הארץ (אולי השתמשו בעץ סרק בלשון שמן, כרמז שבשמן מדליקים נר שעושה אור, שזה רומז לתורה [“נר מצוה ותורה אור”. משלי ו,כג] שכך גם החולין בא”י, מקשר לתורה. לכן חיברו בין אילן סרק [כביטוי לחולין שהוא כעין סרק שלא עושה פירות בקדושה] לתורה)]. לכן גם כעין חיברו עם ארבעת המינים שם יש גם לולב, שהוא ההמשך של שבעת המינים: "ודבש". כך שנראה שבאו לרמז בזה שראו עצמם כביאה שניה לארץ, ולכן כנגד הפס': “ארץ זית שמן ודבש" שהוא הארץ השני בפס'. וחשיבות מעלת שבעת המינים הם ע"פ הקירבה ל"ארץ", כך שכעין דומים מעלת שני ה"ארץ" (רק שהראשון קודם בחשיבות), ולכן באו לבטא את הקשר שבין הגעה לארץ ממצרים ומבבל, כרמז לנאמר: 'כדתניא: (שמות טו, טז) "עד יעבור עמך ה'” זו ביאה ראשונה, "עד יעבור עם זו קנית" זו ביאה שניה. אמור מעתה: ראויים היו ישראל לעשות להם נס בביאה שניה כביאה ראשונה, אלא שגרם החטא' (סנהדרין צח,ב). חיבור זה בין הגעתם לארץ, להגעה לארץ אצל יהושע קשור לסוכות. כמו שמרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'מועדי ישראל', מסביר את הפס' של הסוכות אצל נחמיה (שכביכול לא עשו סוכות) ע"פ העניין של דימוי ביאה ראשונה לשניה, שאז יכלה להיות הגאולה, וזה היה משפיע לעשיית הסוכות, אלא שגרם החטא. ממילא לכן באו לחבר עניין ההגעה לארץ בשני הפעמים, ע"י ביטוי "הארץ" השני בפס' (שהם ההגעה השניה), כרמז לחיבור אצלם כמו אצל יהושע, וע"פ זה נאמר אח"כ ש"לא עשו מימי ישוע", שהכוונה כמו שמסביר מרן הגרש”ג זצוק”ל זיע”א (שלא עשו כראוי ולכן לא באה הגאולה וכו'). לכן, בעשיית הסוכות באו לחבר כעין אצל יהושע, ולכן גם נאמר הדס הראוי ללולב, וכן הדסים שלא ראוים, כרמז שהדס עליו משולשים, שזה כנגד שלושת אבות (לכן מובא בפס' “עבת” שזה שלוש אותיות, ונשמע כמו אבות), שמהם הארץ ירושה לנו. לכן מביאים בפס' יחד, כדי לומר על עניין ירושת הארץ, שהם אצל נחמיה לא עשו כראוי, ולכן כנגד זה מרומז בהדס שלא ראוי ללולב, כרמז שהם לא חזרו לירש את הארץ כראוי, שלא עלו כולם יחד כראוי, אלא ע"י אישור מלך פרס (כעין הדס שלא ראוי לארבעת המינים שמרמזים על א"י ועל אחדות כל בנ”י, והם לא עלו כולם באחדות יחד לא”י. וכן בשל כך גם מעלת א”י לא הייתה שלמה כראוי, ולכן לא באה הגאולה).


להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע