פרשת ניצבים

נכתב על ידי יהודה ברקאי, 8/9/2018

 כ"ח אלול תשע"ח

התיצבות בחיים – חיתום ונחמת התוכחה   [1]

השבת החותמת את השנה, פרשת נצבים נקראת בה תמיד. יש אשר היא מחוברת לפרשת וילך ויש אשר היא נצבת לבדה. בספרו של הרב שלמה יוסף זוין זצ"ל לתורה ולמועדים, מתוך עיון לשוני, מפליג למרחבי עומק הדעת. וכך הוא כותב בפרשתנו:

'נצבים' פירושו בקומה זקופה. יש קומה זקופה של פחיתות וחסרון, כמו שכתוב (במדבר ט"ז כ"ז) דתן ואבירם יצאו נצבים, ופירש רש"י: בקומה זקופה. זו קומה זקופה של גאוה והתנשאות והתרברבות, [ואילו] כאן בפרשתנו, קומה זקופה של מעלה ויתרון, אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם. וממשיך לבאר הרב זוין, כי האדם הוא יצור מיוחד התלוי בין עמקי ארץ לגבהי שמים, בין הצד הגופני-בהמי שבו, לבין הצד הרוחני נשמתי מלאכי השרוי בתוכו ואופף אותו (יסוד המובא במהר"ל תפארת ישראל ג'). אם האדם משועבד ומנתב מהלך חייו עפ"י צרכי ונטיות גופו, הרי הוא יורד מטה מטה, והוא וחמורו אוכלים מאבוס אחד. אך אם מגביר ומגביה שאיפות חייו ופעולותיו כלפי מעלה, הרי שהוא בעליה מתמדת אין סופית מתדמה למלאכים ואף עולה עליהם בבחינת 'אדם''אדמה לעליון' (עפ"י השל"ה הקדוש, חלק 'תולדות אדם', בביאור הכתוב בישעיה י"ד י"ד). מכאן להבנה מיוחדת נוספת אותה מביא הרב זוין (שם) לאחר שמביא דברי בעל הטורים בפרשתנו: כדרך שנאמר ויתיצבו בתחתית ההר [עכ"ל בעה"ט]. לא תמיד האדם בעליה כשהוא על ההר, ולא תמיד הוא בירידה כשהוא בתחתית ההר...לא העליה והירידה הפיזית קובעות אלא תכונותיהן המוסריות. יכול אדם להיות במעלה ההצלחה, והוא בעצם ירוד ושפל, ויותר מכך, אפשר שההצלחה גרמה לו לירידה בבחינת 'וישמן ישורון ויבעט' (דברים ל"ב ט"ו) ואפילו בעולם הרוחני, גם אם בעליה הוא, צריך לשמור שלא תכנס הגאוה ללבו. ולהיפך, אדם המרגיש נמוך אפשר כי גבוה הוא בחינת 'תפלה לעני כי יעטוף' (תהלים נ"א ה') ו'מרום וקדוש אשכון את דכא' (שם ק"ב א').

עד כאן עסקנו במשמעות פשוטה של המילה – נצבים. כעת נפנה לעיין בקשר 'דרישת סמוכים' לפרשה הקודמת. (בהלצה, ב'משנה תורה' גם רבי יהודה דורש 'סמוכים' (ברכות כ"א ע"ב)...) בפרשת 'כי תבוא' מובאת בהרחבה פרשת התוכחה שבתוכה דברים נוראים, והבדל משמעותי יש בין פרשת התוכחה בספרנו, לזו שבסיום ויקרא בפרשת 'בחוקתי'. בתוכחה הקודמת נאמרו פסוקי נחמה בסופה, אך בפרשת 'כי תבוא' אין פסוקי ודברי נחמה. נשאל על כך הרדב"ז (שו"ת הרדב"ז ח"ב סימן תשס"ט) ועונה שלש תשובות:

האחת - עפ"י דברי הזהר הקדוש (זהר חדש כי תבוא דף נ"ט ע"ב, מהדורת 'מתוק מדבש' זהר חדש ח"ב עמ' תער"ב) שהבטחות טובות לעתיד ונחמות, מסתתרות מתחת למעטה הקללות. תשובה שניה - שבפסוקי התוכחה מוזכר 'שם הוי"ה' המורה על רחמים. התשובה השלישית - שפרשת נצבים היא המשכה של פרשת כי תבוא ובסופה יש דברי נחמה. (ע"כ עפ"י הרדב"ז).

בלקוטי תורה לבעל ה'תניא' (נצבים ד"ה אתם נצבים היום כולכם) כתב: הנה פרשה זו קורין לעולם קודם ראש השנה ומרומז במלת 'היום' דקאי על ראש השנה, כי זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון...מקור קדום לדבריו מצאתי (בעזרת פרוייקט שו"ת בר אילן) בדברי האלשיך הקדוש (ויקרא אמור כ"ג כ"ג) ודברי שניהם יונקים מאותו מעיין קדוש וטהור, הלוא הוא הזהר (פינחס רל"א ע"א) על הפסוק (איוב א' ו') ויהי היום ויבואו בני האלקים להתיצב על ה', בכל מקום שכתוב 'ויהי היום' זה ראש השנה (ע"כ עפ"י הזה"ק). ואפשר לרמז עוד שכתוב 'להתיצב' כמו בפרשתנו 'נצבים'.

לעיל כתבנו עפ"י הרדב"ז, כי פרשת כי תבוא נמשכת לפרשת נצבים, ובה פסוקי הנחמה. על דרך הדרוש אפשר אולי לומר: אנו נמצאים בסיומה של שנה, ובשערה הגדול והנעלם של השנה החדשה הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה. עם זאת יודעים אנו כי חלק מהאנשים, מהם מוכרים לנו, בני משפחה, חברים, שכנים וכו' אינם נמצאים ונצבים אתנו בפתחה של השנה החדשה. אנו זכינו, והקב"ה נתן לנו מתנת חינם הגדולה מכל המתנות – מתנת עצם החיים! היש נחמה וברכה הגדולה מזו?! 

תשובתנו ותודתנו הגדולה לנותן החיים תהיה, ע"י השיבה לעצמיותנו לגילוי כוחות הנשמה והעלאתם מעל מאווי הגוף, נדע להעפיל מתחתית ההר לקראת האלקים, וביום בו נשמע את קולות השופר שראשיתם מעקידת יצחק, דרך שופר סיני של מתן תורה עד שנזכה עם כל ישראל והבריאה כולה, לשמוע קול שופר של גאולה אחרונה במהרה בימינו, אמן.

סמיכות סיום כי תבוא לנצבים

פרשת כי תבוא חותמת דבריה בכתוב (דברים כ"ט ח') וּשְׁמַרְתֶּ֗ם אֶת־דִּבְרֵי֙ הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם לְמַ֣עַן תַּשְׂכִּ֔ילוּ אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֽׂוּ. ופותחת אַתֶּ֨ם נִצָּבִ֤ים הַיּוֹם֙ כֻּלְּכֶ֔ם לִפְנֵ֖י ה' אֱלֹהֵיכֶ֑ם. הרב יצחק מג'לד בספרו צלח רכב חורז סיום זה עם פתיחת פרשתנו ודבריו הוטבעו על אדני קודש של דברי הטור (או"ח רל"א הלכות סדר היום) בכל מה שיהנה בעוה"ז לא יכוון להנאתו אלא לעבודת הבורא יתעלה כדכתיב (משלי ג' ו') בְּכָל־דְּרָכֶ֥יךָ דָעֵ֑הוּ וְ֝ה֗וּא יְיַשֵּׁ֥ר אֹֽרְחֹתֶיךָ. ואמרו חכמים ז"ל (אבות ב' י"ב) ויהיו כל מעשיך לשם שמים. וכן סידר הרב רבינו יונה הענין בפרקי אבות (שם) אפילו דברים של רשות כגון האכילה ושתיה וההליכה וכו' וכל לצרכי גופך יהיו כולם לעבודת בוראך או  לדבר הגורם עבודתו...[מן הענין לומר שהטור מביא באריכות כמעט את כל לשון רבינו יונה באבות] עפ"י יסוד זה  מבאר הרב יצחק מג'לד ...וזהו  למען תשכילו את כל אשר תעשון, רוצה לומר כל שעושה אומר אני עושה כדי לעסוק בתורה [כדי לעבודת בוראי כמובא בדברי רבינו יונה ובטור שם] וע"י זה נחשב לכם כאילו אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם.

התיצבות כלל ישראל – בירור תפקידי חלקי האומה

אַתֶּ֨ם נִצָּבִ֤ים הַיּוֹם֙ כֻּלְּכֶ֔ם לִפְנֵ֖י ה' אֱלֹקיכֶ֑ם רָאשֵׁיכֶ֣ם שִׁבְטֵיכֶ֗ם זִקְנֵיכֶם֙ וְשֹׁ֣טְרֵיכֶ֔ם כֹּ֖ל אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵֽל. טַפְּכֶ֣ם נְשֵׁיכֶ֔ם וְגֵ֣רְךָ֔ אֲשֶׁ֖ר בְּקֶ֣רֶב מַחֲנֶ֑יךָ מֵחֹטֵ֣ב עֵצֶ֔יךָ עַ֖ד שֹׁאֵ֥ב מֵימֶֽיךָ. לְעָבְרְךָ֗ בִּבְרִ֛ית ה' אֱלֹקיךָ וּבְאָלָת֑וֹ אֲשֶׁר֙ ה' אֱלֹקיךָ כֹּרֵ֥ת עִמְּךָ֖ הַיּֽוֹם (דברים כ"ט ט'-י"א).

בהעמק דבר לנצי"ב מציב יסוד בפירושו לתורה, אשר מביא ממנו בכמה מקומות בתורה. בתחילת פרשתנו הוא כותב:

....ארבע מדריגות במעלות האדם מישראל: ראשים, תלמידי חכמים, המון עם ה', נשים ועבדים וטף. כל אחד נדון לפי השאלה שהקב"ה שואל ממנו...[עכ"ל] וכן בספר במדבר בפרשת בלק על הכתוב (כ"ד ה') מה טובו אהליך יעקב וגו'. בפרשת ראה (דברים י' י"ב) שם מפרש פסוקים מפרשתנו זו (נצבים), לאחר שמפרט ארבע סוגי האנשים הנ"ל (הקבוצה השלישית של 'המון העם' מגדיר אותם: בעלי בתים העוסקים בפרנסתם)  מבאר: ...ונבוא לפי סדר הכתוב ראשיכם שבטיכם – שהם הראשים מנהיגי הדור [לא המנהיגים הרוחניים] והם הנקראים 'עוסקים בצרכי צבור' [תפקידם] שהם אינם רשאים להבטל מזה ולעסוק באהבה ודביקות, שהרי בזה לא תהיה שקידתו בעבודת הצבור תמה. [כעת מבאר דברי חז"ל (שבת קכ"ז ע"א) גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה, הנלמדת מאאע"ה, ומבאר הנצי"ב: ואין הפירוש שמי שזכה להקביל פני שכינה, אינו דומה לזו המעלה של המכניס אורח, אלא שזו המצוה גדולה והיא נדחית ממנה] ומזה נבין כל צרכי צבור שיש בהם מצוה, עוד גדולה מהכנסת אורחים (שהרי העוסק בצרכי צבור פטור מקריאת שמע, כדתניא בתוספתא ברכות (א' ד')...ומכל שכן שגדולה מצוה זו לדחות מצות אהבה ודביקות שנדחית מפני מצוות מעשיות, כמו שכתבתי בפרשת ציצית [(במדבר שלח ט"ו ל"ט). חוט הלבן – כנגד בני אדם שדרכם היא 'דרך הכבושה לרבים' העוסקים לפרנסתם אך עליהם לשמור לעשות המצוות בזמנן. חוט התכלת – היחידים שמופרשים לעבודת ה' ומתבודדים ושוקעים עצמם לאהבת ה', גם עליהם לשמור מצוה בזמנה ולא לקפח מעשה המצוות בשביל הדבקות] ואם כן 'מה ה' שואל' מראשי ישראל? הלא לא אהבה ודביקות, ולא שמירת מצוות עשה - אלא יראה...באשר מי שהוא ראש ועוסק בצרכי רבים עלול לבוא להנאת עצמו וכבודו במעשיהם, ולראות לטוב למי שחונף לו, ולהיפך מי שיגע בקצה כבודו, יעלים עיניו מלראות בצר לו, או אף תמצא ידו להרע לו. על כן עליו כתיב 'מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה' – ובכל שעה עליו לידע כי 'גבוה מעל גבוה [שומר וגבוהים עליהם' (קהלת ה' ז')] עוד יש לפניו לירא יותר את ה' מכל בני אדם, באשר השגיאה בין אדם לחבירו אינה מתכפרת בקל, שהרי 'אדם מועד לעולם, בין שוגג וכו' [בבא קמא פ"ב משנה ו'].

[כעת מבאר הסוג השני באנשי ישראל] אכן זקני הדור שהם תלמידי חכמים עמלי תורה – עליהם מוטלת מצות אהבת ה' ודביקות הרעיון בו יתברך בכל לב ונפש, ומצוות מעשיות בכל מיני דקדוקים היותר אפשריים, שהרי התורה מכשרתו גם לכך, וגם ללכת בדרכי ה' - מה הוא רחום וכו' וכמו שכתב הרמב"ם בהלכות דעות (פ"ה ה"א) שתלמיד חכם שונה בכל דרכיו מאיש המוני, במאכלו ובדבורו וכו'... [הסוג השלישי] אמנם המון ישראל העוסקים בפרנסתם - עליהם מוטל לשמור המצוות בזמנם ולא יהא העסק שלהם מבטל המצוה, אבל אי אפשר לשאול מאיש עמוס בעסקיו – שקידת היראה והאהבה, רק מעשה המצוות בפועל...[הסוג הרביעי] נשים וטף ועבדים פחותי הנפש, וגם כמה מצוות עשה אין עליהם כלל, מהם הקב"ה שואל להיות לטוב הישוב והליכות עולם של האנשים. וכמו שאמרו חז"ל (תנא דבי אליהו רבה ט') איזו אשה כשרה, שעושה רצון בעלה, וטוב מזה זכיין 'באתנויי גברי לבי כנישתא' כדאיתא בברכות (י"ז ע"א). ועל העבד מוטל לעשות טוב לאדוניו, והטף לציית את אביהם...עכ"ל הנצי"ב בהעמק דבר.

הבטחת התשובה והגאולה

בספר מופלא ומיוחד 'יד הקטנה'[2] (שער י"א, שער הגאולה האחרונה בתחילת פרק ד') מציב שאלה חובקת זרועות עולם וזו לשונה:  ועתה נתחיל לחקור בענין התמיהה השנית, ואצלה יתבאר ג"כ ענינים גדולים משרשי ויסודי הדת, והוא...בעת אשר אנחנו מבקשים ומתחננים תמיד בכל אריכות הגלות הזה, על גאולתנו ופדות נפשנו ובפרט בראש השנה ויום הכפורים מידי שנה בשנה, אשר כולנו בני ישראל זרע קודש צמים ובוכים ושבים בכל לב, ומפילים תחנונינו בכל לב ונפש, ואין קול ואין קשב!

והנה בהשקפה הראשונה אין זה מן התימה כל כך...אשר מי גדול לנו מדור המדבר, אשר כולם שמעו את קול אלקים חיים מדבר מתוך האש, ועין בעין ראו את כבודו ואת גודלו...ובכל זאת ובכל אלה כאשר הכעיסו לפניו בענין המרגלים, ויקצוף ה'...אז התודו את עוונם ואמרו  חטאנו לה' ונלחמנו ככל אשר ציונו ה' אלקינו...וישובו ויבכו לפני ה' ולא שמע ה' בקולם ולא האזין אליהם. ואם דור דעה כמותם לא הועילו, בתשובתם ובבכייתם, מה יעשו עוד אזובי קיר? אך לפי הנחה הזאת, הנה כבינו את האש בתבן, כי עתה אנחנו נופלים בענין היותר תימה הפלא ופלא לאמור, אם כן למה זה אנכי אלך לדרוש את ה' בבכי ובתחנונים, להתפלל ולבקש לפניו על גאולתנו ופדות נפשנו, אם לריק יהיה ואם לשוא נשא נפשינו?!...[לאחר שעונה תשובה אחת שעיקרה היא, כי רצון ה' יתברך שנרבה ונפציר בתפילה ובקשה לפניו, ממשיך לבאר בפרק הבא (פרק ח')]

...ובכל זאת לבל יתיאשו ישראל מן הגאולה ומן התשובה ומן התפלה, הן לזאת צריכין אנחנו להקדים עוד הקדמה אחת. והנה יתבאר עוד איזה יסודות מיסודי הדת. והוא אשר הוא יתברך ייעד לנו מראש בפה מלא, אשר סוף כל סוף, יתנהג הגלות על מה שיהיה ויתארך איך שיהיה, עכ"פ סוף הכל נהיה נגאלים בתשובה, והגאולה תהיה גאולה שלימה עד למאוד. עוד יותר ויותר מבואר ומפורש, אמרו יתברך בפרשת נצבים ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחימה ובקצף גדול, וישליכם אל ארץ אחרת וכו', והיה כי יבואו עליך וכו' והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלקיך שמה, ושבת עד ה' אלקיך...ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלקיך שמה...כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך, כי תשמע בקול ה' אלקיך לשמור מצוותיו וחקותיו הכתובה בספר התורה הזה...

ואם תשכיל ותדקדק מאוד ומאוד בכל תיבה ותיבה, מן זו הפרשה הקטנה מתחילתה עד סופה, והפוך בה והפוך בה, תראה פליאות נשגבות משרשי ועיקר אמונה, ראשית מהענין הגאולה השלימה מן הגלות האחרון הזה, האיך שהוא יתברך גלה אותה לעין כל, ולא ברמז ולא בחידה, רק בפה מלא ובביאור רחב בתורתו הקדושה בזו הפרשה הקטנה, אשר אין דרך לפרשה על פקודת הבית שני, או על איזה דרך אחר, כ"א במתג ורסן בפיהם, בהכרח לפרשה בגאולה האחרונה. כי אם בפה מלא דבר הכתוב ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך וכו' אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך. ועדיין דבר זה לא היה מעולם, כי בבית שני רובם נשארו בין האומות, ולא שבו כ"א קצת מעולי בבל...כימי צאתנו מארץ מצרים אשר יתגלה ויתראה כבודו יתברך לעין כל, ויכירו וידעו כל יושבי תבל ויאמרו כולם, הן ה' אלקים בכבודו ובעצמו הגדיל לעשות עם אלה, ויקבלו כולם את עול מלכותו. ודבר זה לא היה ולא נראה כלל בבנין בית שני, כ"א הכל היה בהסתר פנים למאוד, ועוד היכן נתקיים והטיבך והרבך מאבותיך...

וכל העיקר של הששון והעריבות והטובה, אינה כ"א בהשראת שכינתו יתברך בתוכינו לעין כל, ובנבואת נביאיו ובשאר עניינים הקדושים האלקיים אשר היה לנו במשכן ובבית ראשון אשר בם היינו נפלאים מכל העמים אשר על פני האדמה...ולרוב האהבה והדביקות, אשר הוא יתברך יקרב אותנו אז באהבה ודביקות נפלא עד למאוד, בכפלי כפליים מאהבת הקדמונים, כמבואר פעמים רבות בדברי הנביאים הקדושים, עד אשר מפני הדביקות הגדול [והאהבה] העזה תסור ממנו כל החמדה והתאוה להבלי העולם, וישיב לנו הבחירה בטוב לאהבתו ועבודתו לטבע [לאחר שמביא פסוקים מהנביאים ומהכתובים בענין הגאולה כותב לסיום] הרי נאמר בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים נביאות העתידות וכולם בסגנון אחד, שישכין שכינתו בתוכינו ושיבטל יצה"ר מאתנו. ושלא יוסיפו בנ"י לדאבה עוד, אשר את כל הענינים האלה מן הנמנע לפרשם על שום איזה פנים שבעולם, כ"א בהכרח על הגאולה השלימה העתידה לבוא באחרון לאחרונה...עכ"ל יד הקטנה.

חובת קיום מצוות התורה הנגלות גם בלא  הבנת כונותיהן הנסתרות

הַ֨נִּסְתָּרֹ֔ת לה' אֱלֹקינוּ וְהַנִּגְלֹ֞ת לָ֤נוּ וּלְבָנֵ֙ינוּ֙ עַד־עוֹלָ֔ם לַעֲשׂ֕וֹת אֶת־כָּל־דִּבְרֵ֖י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּֽאת. (דברים כ"ט כ"ח)

מבאר מו"ר הרב אברהם צוקרמן זצ"ל (ישיבת כפר הרא"ה) בספרו לוחות אבן:

יש להבין מה הן נסתרות, ומה הן נגלות בתוך דברי התורה הזאת? ויש להשיב בפשטות שיש  דברים בתורה שקשה לנו להבינם. אנו יודעים שרמ"ח מצוות עשה הן כנגד איברי האדם, ושס"ה מצוות לא תעשה הן כנגד הגידים שיש באדם, אך לא מובן לנו מה הקשר בין המצוות לאיברי הגוף וגידיו, ואף טעמיהן של כמה מצוות נסתרים מאתנו, אלו הנסתרות. הנגלות הן המצוות עצמן, שהן גלויות לנו בהלכותיהן ואף כמה מטעמיהן גלויים לנו. ואף שכמה מן הטעמים והכוונות נסתרים מאתנו ונחשבים בעינינו 'נסתרות', עלינו  לעשות את כל דברי התורה הזאת.

עמידת ישראל  מול ה' יתברך

באוהב ישראל כתב בפרשתנו: ...והנה משה רבינו ע"ה...העלה וקשר את כל ישראל בכללן ובפרטן לבחינתו ומדתו מדת התפארת מדת האמת כנודע בסוד יעקב מלבר משה מלגאו (תקו"ז י"ג כ"ט ע"א) ואמת הוא מרכז אמצעי לכל העולמות. א' הוא ראש לכל האותיות ותי"ו בסוף ומ"ם באמצע. וע"י שבאו כל ישראל לבחינת אמת לזה נעשה קיום ומצב והעמדה והערכה להמלוכה הקדושה ולהקומה שלימה העליונה. וזהו אתם נצבים היום כולכם, את"ם אותיות אמת, וכולכם בבחינת נצבים בקומה שלימה והערכה ונשיאות ראש לפני ה' אלקיכם ואין שום מסך המבדיל בין ישראל לאביהם שבשמים רק בסוד 'פנים בפנים'.

גם יש לומר את"ם נוטריקון אל תשליכנו מלפניך (תהלים נ"א י"ג). גם נוטריקון ורוח קדשך אל תקח ממני (שם).

[לאחר שמבאר ענין התפילה ובחינת העמידה, אין עמידה אלא תפילה (ברכות ו' ע"ב) כותב בדה"ק:] והנה בודאי כמו שאנו עושים ומקדשין את עצמינו למטה, כמו כן אנו מעוררים את הדוגמא למעלה. וא"כ כשאנו באים למדריגה של העמידה לפניו יתברך שמו לבדו אז גם הוא יתברך יתיצב כביכול לפנינו. ר"ל כמו שאנו עומדים לפניו יתברך ומדבקים מחשבתינו אל נקודה האמצעי והוא הנקודה הפנימית המחיה את כל שהוא אלקותו יתברך שהוא שרש הכל, כך באמת הקב"ה מצמצם את עצמו כביכול  ועומד בעצמו כביכול על נקודת ישראל שהם נקודת מחשבתו אשר בשבילם ברא כל העולמות עליונים ותחתונים כדי להיטיב לזרע ישראל. והם עיקר הרצון והמחשבה הקדומה ואבן הראשה שממנה הושתת העולם ובני ישראל הם  יסוד מוצק לכל העולמות, ועבורם נבראו הכל כדי לשמשם ולהכין להם כל צרכיהם וכל הנבראים הם משועבדים תחת זרע ישראל  לעשות כל רצונם וע"כ נקרא הוא יתברך 'צור ישראל' (שמואל-ב' כ"ג ג') שהוא צורה של ישראל החקוקה בהכסא אצלו, כי הם עיקר הצורה והמחשבה שלו בתחילה.

ובזה תבין מה שאמר הכתוב (שמות בשלח י"ז ו') הנני עומד לפניך  שם על הצור. לפניך רוצה לומר בשבילך אני עומד שם. היינו כמו שאתה עומד במחשבתך ומצוייר אצלך שאתה דבוק אצלי ממש, כך אני עומד שם על הצור, רוצה לומר על הצור של ישראל, היינו שהיה המחשבה הקדומה רק להיטיב לזרע ישראל ועבורם נבראו כל החסדים טובים וכל מיני השפעות טובות...וזה שאמר הכתוב (שם) והכית בצור - היינו שתכה בזה את הצור כלומר שתעורר זו המחשבה העליונה ודביקות אלקותו יתברך בהכנסת ישראל. ואז ויצאו מים - משם תמשוך כל השפעות טובות וחסדים טובים לזרע ישראל...עכ"ל האוהב ישראל זיע"א.

שנה טובה כתיבה וחתימה טובה בתוך כלל ישראל

הגליון נלקט ונערך בחסד ממרומים ע"י יהודה יעקב ברקאי תל ציון כוכב יעקב יע"א 052-6514000



[1] עריכת הגליון לרפואת ולזכות אמי חוה בת לאה,אשר זעליג בן אידיו בתושח"י. ולעילוי נשמות אבי מורי ר' מנחם אהרן ב"ר טוביה (ברקאי), חותני הרב מנחם ב"ר יצחק, אשתו זהבה בת רבקה ובנם יצחק משה ז"ל. 

מאמר זה נכתב לראשונה ע"י המלקט, לגליון מבי מדרשא ע"י קהילת אבי עזרי תל ציון סמוך לראש השנה תשע"ז. תשחו"ח לרב אברהם דיסקין הי"ו (עורך 'מבי מדרשא').

[2] ספר יד הקטנה לרב דובעריש גוטליב הודפס לראשונה בלמברג שנת תק"ס בהעלם שם מחברו כפי ציוויו. בהסכמת הרב יעקב צבי מעקלנבורג (בעהמ"ח הכתב והקבלה עה"ת) להדפסת הספר בשנית (תרט"ז) כתב בינות הדברים: ...ואין טובה עליונה ממנה לנפש הישראלי להשקות את ישראל מנחל עדנים אשר במחברת זו, מים צלולים ישתו, יחיו את רוחם ויחליפו כח נפשותם, וירוו צמאונם אל יראת ה' ואהבתו. הספר סובב הולך בביאור והרחבת המצוות הנלמדות מספרי מדע, אהבה של הרמב"ם. בתחילתו מבאר בהרחבה יסודות האמונה וביניהם שער הבריאה, שער ישראל, שער התורה, שני שערים בענין ההשגחה, שער גאולה אחרונה (ממנו מובאים הדברים) שער שיר האמונה. הדברים נערכו עפ"י מהדורת ספריית בני תורה המרוכזת מיסודו הרב יהודה לייבוביץ זצ"ל, שהדפיסו מהדורת צילום של הדפוס השני.   


להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה