על כוחו של ראובן, לאחר גאולת בן דוד, ניתן ללמוד בספר בראשית, פרק ל"ה: "כב  וַיְהִי, בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא, וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת-בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו, וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל". 

אין להבין פסוק זה כפשוטו כי אז עולות שאלות כמו מה היא ה"ארץ" ההיא, ומה הפירוש של ו"ישמע ישראל" ולא עשה דבר.

בגאולה נסגרים עולמות השאול ולכן עולמות הנפש וכולם עולים בעולמות, והעולם הנמוך ביותר יהיה מלכות עולם הרוח (תפארת), שהוא מלכות היונה, שאליה מתכוון הכתוב "בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא". כלומר, משפט זה מתייחס לארץ ישראל שעלתה לעולם תפארת, לאחר הגאולה.

"וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל", יִשְׂרָאֵל הוא יעקב בעולם תפארת (רוח), שאליו נעלה לאחר גאולת בן דוד. בעולמות אלה המלכה תהיה בלהה, והיא תהיה אשתו של ראובן הממונה על עולם זה. ראובן העביר ליעקב את המסר שבלהה היא אשתו הקוסמית. זיווג זה קורה "בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא", כלומר כאשר יעקב עולה יחד עִם בני ישראל לעולם הרוח.

ובהמשך, בבראשית מ"ט, כתוב: "רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה, כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי--יֶתֶר שְׂאֵת, וְיֶתֶר עָז.  ד פַּחַז כַּמַּיִם אַל-תּוֹתַר, כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ; אָז חִלַּלְתָּ, יְצוּעִי עָלָה". גם את המשפט הזה אין לקרוא כפשוטו.

"אָז חִלַּלְתָּ, יְצוּעִי עָלָה":

"עָלָה" = עלה בעולמות. ע = 70 עמים הכלולים ביעקב, ל = 30 = 10 עולמות בעולמות הנפש + 10 בעולמות הרוח + 10 בעולמות הנשמה שבאותו עולם. ה = מלכות.

חִלַּלְתָּ: ח = הוצאת עורלה. ל = אותם 30 עולמות שב"עלה". 

כלומר, לאחר שראובן הוציא את העורלות בשלושת העולמות עלה יצועו לעולם מלכות היונה.

במדבר, שבט ראובן נמצא בעולמות המלכות, שהם עולמות פתחי ערווה, הנמצאים בצד דרום.

בחוצות העיר, בספר יחזקאל,  ראובן נמצא בצד צפון כי זה מקומו של עולם הרוח, המייצג את הגאולה הבאה, גאולת בן דוד. ראובן ובלהה, הם המלך והמלכה של מלכות עולם זה והם זוג קוסמי. אם באמת היה ראובן אונס את בלהה אז ה' היה משמיד אותו כי ביזה את כבוד אביו.

מי ששורשו בעולמות התיקון שבעולמות פתחי הערווה (מקום ראובן במדבר), שהם קו דק המבדיל בין קדושה וטהרה ובין טומאה, בכניסה לעולמות גוף האישה, עלול ליפול לעולם הסיטרא, כפי שנאמר לקין, כבכור, בבראשית פרק ד': "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ, תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה, תִּמְשָׁל-בּוֹ". החטאת בפתח גוף האישה מוגדרת במשלי פרק ט': "יח  וְלֹא-יָדַע, כִּי-רְפָאִים (= מלאכי טומאה = חטאת) שָׁם בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל קְרֻאֶיהָ". הבכור של האישה אחראי על החטאים, הנמצאים בעולמות הסיטרא, שאותם מייצרים מלאכי הטומאה.

לכן, פחד יעקב אבינו שראובן, הבכור, ייפול וביקש להעבירו לצד ימין (צפון), ככתוב בבראשית פרק מ"ט: "ד פַּחַז כַּמַּיִם אַל-תּוֹתַר". המים מייצגים חסדים (צד ימין) ותורה. ראובן אינו יכול לחיות בדינים הקשים של צד שמאל (דרום) והוא עלול ליפול לכוחות הסיטרא. ומשה רבנו ביקש מהבורא, בצוואתו, בדברים ל"ג: "ו יְחִי רְאוּבֵן, וְאַל-יָמֹת; וִיהִי מְתָיו, מִסְפָּר", כלומר שהנופלים בשבי הקליפות (סיטרא) יהיו מעטים. כל זה היה נכון במדבר, כשראובן היה בדרום. אך לפי בקשת יעקב הוא עבר לצפון בחוצות העיר.