עיקר הפרשה הזאת מדברת על ה"שמיעה" ו"ההליכה "בדרך הישרה – דרך ה' ואז מקבלים את הברכה. הברירה השנייה היא ח"ו לא לשמוע לה' דרך תורתו ונביאיו ואז סטייה מן הדרך הישרה וממילא הגעה לעבודה זרה.

בקצרה זה עניין הפרשה הזאת. ועתה נפרט:

רְאֵ֗ה אָֽנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם בְּרָכָ֖ה וּקְלָלָֽה: {כז} אֶת-הַבְּרָכָ֑ה אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְע֗וּ אֶל-מִצְוֹת֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֧ר אָֽנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּֽוֹם: {כח} וְהַקְּלָלָ֗ה אִם-לֹ֤א תִשְׁמְעוּ֙ אֶל-מִצְוֹת֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְסַרְתֶּ֣ם מִן-הַדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֧ר אָֽנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּ֑וֹם לָלֶ֗כֶת אַֽחֲרֵ֛י אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא-יְדַעְתֶּֽם:

בעצם הרעיון כולו כבר כלול בפתיח של הפרשה. אך נראה דברים מעניינים גם בהמשך והכל על אותו קו מחשבה של שמיעה רוחנית לה' שזו ברירת המחדל ואת הדרך לעשות את זה.

{לב} וּשְׁמַרְתֶּ֣ם לַֽעֲשׂ֔וֹת אֵ֥ת כָּל-הַֽחֻקִּ֖ים וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִ֑ים אֲשֶׁ֧ר אָֽנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּֽוֹם:

{א} אֵ֠לֶּה הַֽחֻקִּ֣ים וְהַמִּשְׁפָּטִים֘ אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְר֣וּן לַֽעֲשׂוֹת֒ בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁר֩ נָתַ֨ן יְהֹוָ֜ה אֱלֹהֵ֧י אֲבֹתֶ֛יךָ לְךָ֖ לְרִשְׁתָּ֑הּ כָּל-הַ֨יָּמִ֔ים אֲשֶׁר-אַתֶּ֥ם חַיִּ֖ים עַל-הָֽאֲדָמָֽה: {ב} אַבֵּ֣ד תְּ֠אַבְּדוּן אֶֽת-כָּל-הַמְּקֹמ֞וֹת אֲשֶׁ֧ר עָֽבְדוּ-שָׁ֣ם הַגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם יֹֽרְשִׁ֥ים אֹתָ֖ם אֶת-אֱלֹֽהֵיהֶ֑ם עַל-הֶֽהָרִ֤ים הָֽרָמִים֙ וְעַל-הַגְּבָע֔וֹת וְתַ֖חַת כָּל-עֵ֥ץ רַֽעֲנָֽן: {ג} וְנִתַּצְתֶּ֣ם אֶת-מִזְבְּחֹתָ֗ם וְשִׁבַּרְתֶּם֙ אֶת-מַצֵּ֣בֹתָ֔ם וַֽאֲשֵֽׁרֵיהֶם֙ תִּשְׂרְפ֣וּן בָּאֵ֔שׁ וּפְסִילֵ֥י אֱלֹֽהֵיהֶ֖ם תְּגַדֵּע֑וּן וְאִבַּדְתֶּ֣ם אֶת-שְׁמָ֔ם מִן-הַמָּק֖וֹם הַהֽוּא: {ד} לֹא-תַֽעֲשׂ֣וּן כֵּ֔ן לַֽיהֹוָ֖ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם: {ה} כִּ֠י אִֽם-אֶל-הַמָּק֞וֹם אֲשֶׁר-יִבְחַ֨ר יְהֹוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ מִכָּל-שִׁבְטֵיכֶ֔ם לָשׂ֥וּם אֶת-שְׁמ֖וֹ שָׁ֑ם לְשִׁכְנ֥וֹ תִדְרְשׁ֖וּ וּבָ֥אתָ שָּֽׁמָּה: {ו} וַֽהֲבֵאתֶ֣ם שָׁ֗מָּה עֹלֹֽתֵיכֶם֙ וְזִבְחֵיכֶ֔ם וְאֵת֙ מַעְשְׂרֹ֣תֵיכֶ֔ם וְאֵ֖ת תְּרוּמַ֣ת יֶדְכֶ֑ם וְנִדְרֵיכֶם֙ וְנִדְבֹ֣תֵיכֶ֔ם וּבְכֹרֹ֥ת בְּקַרְכֶ֖ם וְצֹֽאנְכֶֽם: {ז} וַֽאֲכַלְתֶּם-שָׁ֗ם לִפְנֵי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וּשְׂמַחְתֶּ֗ם בְּכֹל֙ מִשְׁלַ֣ח יֶדְכֶ֔ם אַתֶּ֖ם וּבָֽתֵּיכֶ֑ם אֲשֶׁ֥ר בֵּֽרַכְךָ֖ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ:

כשתבואו לארץ תאבדו כל זכר של העבודה זרה שהייתה בארץ כדי שלא "תגלשו" לכיוון שלהם. ומה האלטרנטיבה הנכונה ? "כי אם אל המקום אשר יבחר ה' לשום את שמו שם לשכנו תדרשו ובאת שמה"

כדי להבין מה קורה כאן צריך להבין שבזמנם היה יצר חזק מאוד לעבודה זרה ממש היה קשה להישמר מזה (כדי להבין זאת במעט אפשר טיפה להשוות את זה ליצר העריות וכל הנושאים הללו שעדיין קיים היום ורואים ושומעים כל יום על עוד אנשים אפילו חשובים שנפלו בזה.) (אגב יש קשר ישיר בין שני יצרים אלו כמו שכתוב לא עבדו ישראל ע"ז אלא כדי להתיר להם את העריות) . אמנם חז"ל ביטלו את היצר הרע של ע"ז אך לא יכלו לבטל את היצר של העריות כי אז לא היו בכלל מביאים ילדים. בכל אופן גם הדור ההוא עוד זכרו את מה שהיה במצרים ואת הע"ז שם והיה קל להם ליפול גם לזה.

אז פשוט התורה מצוה להשמיד כל זכר לע"ז שעבדו הגויים אבל לא משאירה חלל ריק. אלא נותנת את הפתרון האמיתי. אתם רוצים וכמהים לרוחניות, כמובן. אז בואו לבית המקדש .שם תקבלו את שיא הרוחניות הקדושה . ולא תצטרכו לדברים אחרים.

{יד} כִּ֣י אִם-בַּמָּק֞וֹם אֲשֶׁר-יִבְחַ֤ר יְהֹוָה֙ בְּאַחַ֣ד שְׁבָטֶ֔יךָ שָׁ֖ם תַּֽעֲלֶ֣ה עֹֽלֹתֶ֑יךָ וְשָׁ֣ם תַּֽעֲשֶׂ֔ה כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר אָֽנֹכִ֖י מְצַוֶּֽךָּ: {טו} רַק֩ בְּכָל-אַוַּ֨ת נַפְשְׁךָ֜ תִּזְבַּ֣ח | וְאָֽכַלְתָּ֣ בָשָׂ֗ר כְּבִרְכַּ֨ת יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן-לְךָ֖ בְּכָל-שְׁעָרֶ֑יךָ הַטָּמֵ֤א וְהַטָּהוֹר֙ יֹֽאכְלֶ֔נּוּ כַּצְּבִ֖י וְכָֽאַיָּֽל: {טז} רַ֥ק הַדָּ֖ם לֹ֣א תֹאכֵ֑לוּ עַל-הָאָ֥רֶץ תִּשְׁפְּכֶ֖נּוּ כַּמָּֽיִם:

אז הנה גם האלטרנטיבה הנכונה לרצון שלכם לזבוח. תזבחו לה' בלבד וזה תעשו בבית המקדש-שוב שם תקבלו את הקדושה והרוחניות האמיתית אותו אתם מחפשים. אך שימו לב: אסור לאכול דם! אזהרה! נגע בזה עוד מעט בעה"י.

{כא} כִּֽי-יִרְחַ֨ק מִמְּךָ֜ הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֨ר יִבְחַ֜ר יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֘יךָ֘ לָשׂ֣וּם שְׁמ֣וֹ שָׁם֒ וְזָֽבַחְתָּ֞ מִבְּקָֽרְךָ֣ וּמִצֹּֽאנְךָ֗ אֲשֶׁ֨ר נָתַ֤ן יְהֹוָה֙ לְךָ֔ כַּֽאֲשֶׁ֖ר צִוִּיתִ֑ךָ וְאָֽכַלְתָּ֙ בִּשְׁעָרֶ֔יךָ בְּכֹ֖ל אַוַּ֥ת נַפְשֶֽׁךָ: {כב} אַ֗ךְ כַּֽאֲשֶׁ֨ר יֵֽאָכֵ֤ל אֶֽת-הַצְּבִי֙ וְאֶת-הָ֣אַיָּ֔ל כֵּ֖ן תֹּֽאכְלֶ֑נּוּ הַטָּמֵא֙ וְהַטָּה֔וֹר יַחְדָּ֖ו יֹֽאכֲלֶֽנּוּ: {כג} רַ֣ק חֲזַ֗ק לְבִלְתִּי֙ אֲכֹ֣ל הַדָּ֔ם כִּ֥י הַדָּ֖ם ה֣וּא הַנָּ֑פֶשׁ וְלֹֽא-תֹאכַ֥ל הַנֶּ֖פֶשׁ עִם-הַבָּשָֽׂר: {כד} לֹ֖א תֹּֽאכְלֶ֑נּוּ עַל-הָאָ֥רֶץ תִּשְׁפְּכֶ֖נּוּ כַּמָּֽיִם: {כה} לֹ֖א תֹּֽאכְלֶ֑נּוּ לְמַ֨עַן יִיטַ֤ב לְךָ֙ וּלְבָנֶ֣יךָ אַֽחֲרֶ֔יךָ כִּי-תַֽעֲשֶׂ֥ה הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽה: {כו} רַ֧ק קָֽדָשֶׁ֛יךָ אֲשֶׁר-יִֽהְי֥וּ לְךָ֖ וּנְדָרֶ֑יךָ תִּשָּׂ֣א וּבָ֔אתָ אֶל-הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר-יִבְחַ֥ר יְהֹוָֽה: {כז} וְעָשִׂ֤יתָ עֹֽלֹתֶ֨יךָ֙ הַבָּשָׂ֣ר וְהַדָּ֔ם עַל-מִזְבַּ֖ח יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ וְדַם-זְבָחֶ֗יךָ יִשָּׁפֵךְ֙ עַל-מִזְבַּח֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְהַבָּשָׂ֖ר תֹּאכֵֽל: {כח} שְׁמֹ֣ר וְשָֽׁמַעְתָּ֗ אֵ֚ת כָּל-הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר אָֽנֹכִ֖י מְצַוֶּ֑ךָּ לְמַ֩עַן֩ יִיטַ֨ב לְךָ֜ וּלְבָנֶ֤יךָ אַֽחֲרֶ֨יךָ֙ עַד-עוֹלָ֔ם כִּ֤י תַֽעֲשֶׂה֙ הַטּ֣וֹב וְהַיָּשָׁ֔ר בְּעֵינֵ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ:

עוד כמה אזהרות על אכילת דם! מה העניין בזה? וכי יעלה על דעתו של אדם נורמלי לאכול או לשתות דם?! בוודאי שלא. רבו המפרשים על עניין זה וכולם דברי אלוקים חיים. חיברו בין מפרשים שונים יביא אותנו לעיקר ההבנה של העניין האזהרה הכל כך חזקה נגד דבר שבכל מקרה נפשו של אדם סולדת ממנו וזה פירושו:

בימים ההם וגם במצרים אחת הדרכים הקלות יחסית להגיע לכוחות "ראייה" על חושית בכח הטומאה הייתה דווקא לאכול את "הדם הוא הנפש" . ומתוך שהיה יצר חזק להגיע לעניינים "רוחניים "או יותר נכון במקרה הזה "מיסטיים" אז כן היה יצר לאכול את הדם והיצר עלה מעל הסלידה – העיקר להגיע ליכולות מיסטיים חזקים ! אז לכן כן יש צורך אמיתי להזהיר נגד אכילת הדם.

נקצר מעט עכשיו: העניינים הבאים הם נביא או חולם חלום ואפילו שמביא מופת שהתקיים אבל אומר לך לעבוד ע"ז – אסור לשמוע לו וצריך להמית את אותו נביא שקר . (ועניין זה הוא ניסיון שה' נותן שנותן למופת להתקיים ) גם זה מאותו עניין לא ללכת אחרי דברים "רוחניים" ומיסטיים מוטעים. ומה מוטעה? כשאותו מיסטיקן אומר לך לעבוד ע"ז.

אח"כ עניין מסית ומדיח ועיר נידחת שניהם עניינם של או קרוב  ואוהב שמסית אותך לע"ז או "אנשים" בני בלייעל- שוב "אנשים" חשובים יכול להיות גם "רע בנים" שהיו צדיקים ועברו על דעתם ונהיו בני בלייעל. שמשכנעים עיר שלמה לעבוד ע"ז אז צריך לאבד את כל העיר אנשים נשים וטף ואת כל הרכוש ניידי ולא ניידי ולא לבנות שם עיר יותר (ובמקרה הראשון של אוהב או קרוב שמנסה להסית ולהדיח צריך להרוג אותו) 

{יח} וְלֹֽא-יִדְבַּ֧ק בְּיָֽדְךָ֛ מְא֖וּמָה מִן-הַחֵ֑רֶם לְמַ֩עַן֩ יָשׁ֨וּב יְהֹוָ֜ה מֵֽחֲר֣וֹן אַפּ֗וֹ וְנָֽתַן-לְךָ֤ רַֽחֲמִים֙ וְרִֽחַמְךָ֣ וְהִרְבֶּ֔ךָ כַּֽאֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַֽאֲבֹתֶֽיךָ: {יט} כִּ֣י תִשְׁמַ֗ע בְּקוֹל֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹר֙ אֶת-כָּל-מִצְוֹתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָֽנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לַֽעֲשׂוֹת֙ הַיָּשָׁ֔ר בְּעֵינֵ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ: (פ)

סיום עניין זה שאפילו לא ידבק לידיים שלך מאומה מן החרם אל תיגע בכלום תתרחק בתכלית הריחוק מכל זכר של המקום והרכוש . ואז אתה עושה הישר (הולך הדרך הישרה בלא לסטות ).

המשך הפרשה עד סופה גם ממשיך באותו קו. אך כבר הבנו את הרעיון.

גם הקשר להפטרה מעניין- גם באותו עניין. א הוֹי כָּל-צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם, וַאֲשֶׁר אֵין-לוֹ כָּסֶף; לְכוּ שִׁבְרוּ, וֶאֱכֹלוּ, וּלְכוּ שִׁבְרוּ בְּלוֹא-כֶסֶף וּבְלוֹא מְחִיר, יַיִן וְחָלָב.  ב לָמָּה תִשְׁקְלוּ-כֶסֶף בְּלוֹא-לֶחֶם, וִיגִיעֲכֶם בְּלוֹא לְשָׂבְעָה; שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ אֵלַי וְאִכְלוּ-טוֹב, וְתִתְעַנַּג בַּדֶּשֶׁן נַפְשְׁכֶם.  ג הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם; וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם, חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים.  ד הֵן עֵד לְאוּמִּים, נְתַתִּיו; נָגִיד וּמְצַוֵּה, לְאֻמִּים.  ה הֵן גּוֹי לֹא-תֵדַע תִּקְרָא, וְגוֹי לֹא-יְדָעוּךָ אֵלֶיךָ יָרוּצוּ--לְמַעַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל כִּי פֵאֲרָךְ.

הנביא מדבר על זמן הגאולה ומדגיש את עניין השמיעה לה' וההליכה בדרכיו גם פסוק א שצריך קצת ביאור , מדבר בדיוק על כך: הוי כל צמא לכו למים – מים = תורה. תשמעו לתורה. ואשר אין לו כסף –לא צריך כסף כדי ללמוד או כדי לשמוע מהנביאים אלא תלכו ותשמעו אותם בלא כסף. וזה בדיוק אותו העניין שרק צריכים לשמוע לתורה ולרבנים האמתיים (שאינם לוקחים כסף) כי אם יש אינטרסים אז התורה שלו לא יכולה להיות ממש אמתית וכן אותו דבר עם ה"נביאים" או בעלי רוה"ק .סימן מובהק לאמתותם (בנוסף כמובן למסורת או להסמכה מרב שהוסמך במסורת) היא אי לקיחת כסף. כיום ההליכה לבאבות למיניהם שכל כך נפוצה ושמיעה לרבנים – רע בנים אינטרסנטיים היא מכה גדולה .אבל כמו שאמרנו בכל הפרשה וכן בהפטרה: יש אלטרנטיבה קדושה ואמתית לשמוע בלא מחיר וללכת למים ואין מים אלא תורה.

עד כאן הד"ת אך מי שרוצה יש קצת הרחבה :

א  שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, לְדָוִד: הִנֵּה מַה-טּוֹב, וּמַה-נָּעִים--    שֶׁבֶת אַחִים גַּם-יָחַד.

ב  כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב,    עַל-הָרֹאשׁ--יֹרֵד,    עַל-הַזָּקָן זְקַן-אַהֲרֹן:

שֶׁיֹּרֵד,    עַל-פִּי מִדּוֹתָיו. ג  כְּטַל-חֶרְמוֹן--    שֶׁיֹּרֵד, עַל-הַרְרֵי צִיּוֹן:

כִּי שָׁם צִוָּה יְהוָה,    אֶת-הַבְּרָכָה--חַיִּים,    עַד-הָעוֹלָם.

שיר המעלות הזה ששרו אותו הלויים על המדרגות לעזרה כדי להחזיר את האנשים בתשובה על ידי ניגונם הנפלא שפגע בדיוק בנימי הנשמה היכן שהייתה צריכה בדיוק את התיקון, מדברת על ימי הגאולה ממש ימינו אלה. כמה טוב וכמה נעים יהיה כשבני ישראל יש בו שוב ביחד כולם בארץ ישראל! וכל זה יהיה שוב תחת מלך אחד מלך המשיח שכולם יקבלו אותו גם כל שאר השבטים. וזה ידמה לשמן הטוב שמן שמושכים בו את הכהנים אך פה מדובר בשמן שמושכים בו את המלכים שאותו טוב של השמן הטוב יגלוש מלמעלה ממלך המשיח למטה על כל העם כמו שבמשיכה של אהרון הכהן שהיה האדם הראשון שנמשך בשמן אז מרוב שפע הטוב השמן ירד על זקנו ועל כל בגדיו. כל השמן הטוב ושפע הטובה ייזל מהמשיח על כל העם כל האחים ביחד.

והנעימות של הטל וזה מרמז גם על טל התחיה , וגם על טל אורות על  רוח הקדושה ודעת את ה' שזאת ההנאה הגבוהה ביותר, שמגיע ראשון לגבוה – הר חרמון גם עניינו המשיח שהוא המנהיג הגבוה גם זה ירד להררי ציון לכל האחים לכל העם. כי שם ציווה ה' את הברכה- ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה(פרשתנו) וכן "ובחרת בחיים "  - חיים עד עולם במהרה בימינו בקרוב!