בס"ד

מתוך קובץ חידושי "גילו ברעדה"

בהסכמת הרב עמוס שושן - רב יישובי רכס פורייה

נכתב על ידי גיל פרידמן

התשע"ח

לעשות נחת רוח ליוצרנו, ולעשות רצון בוראנו

לעילוי נשמת אבי ז"ל מיכאל בן מרטין

לעילוי נשמת אמי ז"ל ברוריה בת פאולינה

לרפואת כל חולי ישראל ובכללם, היכן שצריכים לכך:

הילה בת מיכל, הראל-בניה בן הילה, הדר בת הילה

[email protected]

"הַכֶּר-נָא--לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה, הָאֵלֶּה" (בראשית לח', כה')

דע, כי מעשה יהודה ותמר טומן מידה כנגד מידה בפרטים רבים, כנגד מעשה מכירת יוסף. ופרטים מספר כבר נזכרו במפרשים, כפי שאביא להן, אך פרטים אחרים לא מצאתי והנה בעזר ה' יוצג להלן מראי המקומות בפירוט, ועיין.

הנה לשון ירידה, יהודה והאחים גרמו ליעקב לירידה: "וַיֹּאמֶר, כִּי-אֵרֵד אֶל-בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה" (בראשית לז', לה'), וכנגד זאת נאמרה ירידה ביהודה: "וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא, וַיֵּרֶד יְהוּדָה" (שם לח', א'). תן דעתך ללשונות אֵרֵד, וַיֵּרֶד.

וכן שעיר וגדי עיזים. שנאמר ביעקב: "וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים...  וַיְשַׁלְּחוּ אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים" (שם לז', לא'). ונאמר ביהודה: "וַיִּשְׁלַח יְהוּדָה אֶת-גְּדִי הָעִזִּים" (שם לח', כ'). ולכך כבר התייחס רש"י (עיין שם). ותן דעתך לדיוק התיבות: שְׂעִיר עִזִּים , גְּדִי הָעִזִּים, וכן ביעקב וַיְשַׁלְּחוּ, ביהודה - וַיִּשְׁלַח.

וכן בגד, שנאמר ביעקב "וַיְשַׁלְּחוּ אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים" (שם לז', לא') והוא בגד כתונת, ונאמר ביהודה "מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן-לָךְ, וַתֹּאמֶר חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ" (שם לח', יח'). והוא בגד שימלה, כפי שפרש"י- חתמך ופתילך. עזקתך ושושיפך. טבעת שאתה חותם בה, ושמלתך שאתה מתכסה בה (רש"י שם).

וכן לשון מציאה, שיוסף מצא את האחים בדותן, שנאמר ביוסף "וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן" (שם, לז', יז'), וכנגד זאת שליחו של יהודה לא מצא את תמר, שנאמר ביהודה "וְלֹא מְצָאָהּ" (שם לח', כ').

וכפי שכבר נודע, לשון הכר נא, שנאמר ביעקב "הַכֶּר-נָא, הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא" (שם לז', לב'), ונאמר ביהודה "הַכֶּר-נָא--לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה, הָאֵלֶּה" (שם שם לח', כה'). ועוד תן דעתך לדיוק המילים: ביעקב – הִוא, ביהודה: הָאֵלֶּה, ששינה ללשון רבים של היא או הוא, אך אותה מילה היא.

וכן לשון להכיר את הבגד, שנאמר ביעקב "וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי" (שם לז', לג'), וביהודה "לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה, הָאֵלֶּה: וַיַּכֵּר יְהוּדָה" (שם לח', כה'-כו'), והפתיל אף הוא בגד, שפירש"י שמלתך (רש"י לח', כו').

וכן יוסף היה מקובל לכל רואיו בבית פוטיפר, ואילו יהודה נהיה לבוז הן לאחיו והן אל מול אנשי מקומו במעשה תמר. שנאמר ביוסף: "וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד" ופרש"י: שהיה מקובל לכל רואיו (רש"י שם), ונאמר ביהודה "וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו" (שם לח', א') ועיין רש"י: שהורידוהו אחיו מגדולתו (רש"י שם), ונאמר ביהודה "וַיֵּט עַד-אִישׁ עֲדֻלָּמִי" (שם) ,וכן "וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל-הַדֶּרֶךְ" (שם לח', טז') וכתיב בתריה "פֶּן נִהְיֶה לָבוּז" (שם לח', כג') וכתיב בתירה "וַיַּכֵּר יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי" (שם לח', כו') ונהיה לבוז ממנו נתיירא, שמעשה זה לפני רבים היה, כפי שביאר רש"י לא רצתה להלבין פניו (שם, שם כה'), משמע בפני רבים.

וכן ביוסף, שעמד בניסיון עם אשת פוטיפר, ואילו יהודה בא אל תמר בבעילת זנות. שנאמר ביוסף "וַיְהִי, כְּדַבְּרָהּ אֶל-יוֹסֵף יוֹם יוֹם; וְלֹא-שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ" (שם לט, ה'), ונאמר ביהודה " וַיִּרְבּוּ, הַיָּמִים... וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה... וַיֹּאמֶר הָבָה-נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ" (שם לח', יב'-טז'). ותן דעתך לדיוק המילים: ביוסף – יוֹם יוֹם, ביהודה וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים.

וכן יעקב ימים רבים ממאן להתנחם, ויהודה אחרי ימים רבים מתנחם. שנאמר ביעקב "וַיִּתְאַבֵּל עַל-בְּנוֹ, יָמִים רַבִּים... וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם" (שם לז', לד'-לה'). ונאמר ביהודה "וַיִּרְבּוּ, הַיָּמִים... וַיִּנָּחֶם יְהוּדָה" (שם לח', יב').

וכן יהודה הציע למכור את יוסף, ובכך גרם ליעקב לאבד בן - שאם לא כן ראובן היה מוציאו מן הבור.  ויהודה בעצמו מאבד שני בנים: "וַיְהִי, עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה--רַע, בְּעֵינֵי יְהוָה; וַיְמִתֵהוּ, יְהוָה: וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן, בֹּא אֶל-אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ... וַיֵּרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיָּמֶת, גַּם-אֹתוֹ." (לח', ז'-י').

וכן במכירת יוסף נער ובהצלת בנימין נער, שבמכירת יוסף נאמר "וְהוּא נַעַר" (לז', ב'), ובהצלת יהודה את בנימין נאמר "אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל-אָבִי, וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ" (מד', לד').

וכן יהודה שב בתשובה ממכירת האח, שנאמר "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה" (מד', יח'). ונאמר ביהודה: "וְאֶת-יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו, אֶל-יוֹסֵף, לְהוֹרֹת לְפָנָיו, גֹּשְׁנָה" (שם מו', כח'). ולשון נופל על לשון הוא: ויגש – ארץ גשן, ארץ גשן על זכותו של יהודה היא, שקיים ויגש. ואם תתמה מהיכן למדנו שארץ גשן זכות היא, הרי מקרא מפורש הוא "בְּמֵיטַב הָאָרֶץ, הוֹשֵׁב אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אַחֶיךָ:  יֵשְׁבוּ, בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן" (מז', ו').

ובחלק מהמקומות יש לדרוש עוד על ההבדלים, וראה בעזר ה' דברינו לקמן לח', יב'.