"מַקַּל לִבְנֶה לַח--וְלוּז וְעַרְמוֹן... מַחְשֹׂף הַלָּבָן" (בראשית ל', לז')
בס"ד
מתוך קובץ חידושי "גילו ברעדה"
בהסכמת הרב עמוס שושן - רב יישובי רכס פורייה
נכתב על ידי גיל פרידמן
התשע"ח
לעשות נחת רוח ליוצרנו, ולעשות רצון בוראנו
לעילוי נשמת אבי ז"ל מיכאל בן מרטין
לעילוי נשמת אמי ז"ל ברוריה בת פאולינה
לרפואת כל חולי ישראל ובכללם, היכן שצריכים לכך:
הילה בת מיכל, הראל-בניה בן הילה, הדר בת הילה
"מַקַּל לִבְנֶה לַח--וְלוּז וְעַרְמוֹן... מַחְשֹׂף הַלָּבָן"
(ל', לז')
מלחמתו של לבן ביעקב היא דווקא על ידי הרחקת כל אשר לבן בו מיעקב:
"וַיָּסַר בַּיּוֹם הַהוּא אֶת-הַתְּיָשִׁים הָעֲקֻדִּים וְהַטְּלֻאִים,
וְאֵת כָּל-הָעִזִּים הַנְּקֻדּוֹת וְהַטְּלֻאֹת, כֹּל אֲשֶׁר-לָבָן בּוֹ " (בראשית ל', לה')
מלחמתו של יעקב בלבן היא דווקא על ידי התחברות ללבן, שנאמר בפסוק שלושה דברים:
לבנה, לבן לבנות: "וַיִּקַּח-לוֹ
יַעֲקֹב, מַקַּל לִבְנֶה לַח--וְלוּז וְעַרְמוֹן; וַיְפַצֵּל בָּהֵן, פְּצָלוֹת
לְבָנוֹת--מַחְשֹׂף הַלָּבָן" (ל', לז')
ודע שהפסוק מכוון להדרכה כיצד יש לחשוף רמאויות לבן, היינו רמאויות אויב ישראל
המיתמם להציג עצמו נקי וישר (היינו "לבן"). והוא ראשית על ידי ענווה, שנית
על ידי תמימות ושלישית על ידי ביטחון בה'.
ראשית, יעקב לוקח מקל לבנה לח ולוז וערמון: מקל
- בדוק וראה כי המקום היחיד שבו מופיע מקל בבראשית חוץ בסיפור זה הוא במקלי
עברתי את הירדן, לשון ענווה ושיפלות ונמיכות.
שנית, לוז – בדוק וראה כי תיבת לוז מופיעה בבראשית אף כאן ובית אל,
והיא כנגד סיעתא דישמיא, הבטחות ה', וביטחון בה'.
ושלישית ערמון - לשון "וַיֹּאמֶר
עָרֹם יצתי [יָצָאתִי] מִבֶּטֶן אִמִּי וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָה" (איוב א'
כא'), וגם הוא לשון ענווה ופשיטות. ומיד מתקיים מַחְשֹׂף הַלָּבָן – שכל אלו
חושפים את לבן, היינו את רמאויות לבן.