chiddush logo

ההבדל בין היר' והמכילתא בתשובות לחכם ותם (טיפש)

נכתב על ידי יניב, 22/3/2018

 

בקטע של ארבעת הבנים בהגדה של פסח אנחנו אומרים נוסח הקרוב למכילתא: '"מה העדות החוקים והמשפטים". נמצאת אומר: ארבעה בנים הם: אחד חכם, ואחד רשע, ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול. חכם מה הוא אומר? "מה העדות החקים והמשפטים אשר צוה ה' אלקינו אותנו" אף אתה פתח לו בהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומין. רשע מה הוא אומר? "מה העבודה הזאת לכם". לכם ולא לו, ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל וכפר בעיקר, אף אתה אמור לו והקהה את שיניו ואמור לו: "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" לי ולא לך, אלו היית שם לא היית נגאל. תם מה הוא אומר? "מה זאת"? ואמרת אליו: "בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים". ושאינו יודע לשאול את פתח לו, שנאמר: "והגדת לבנך ביום ההוא" וגו'' (מכילתא שמות יג,יד [מסכתא דפסחא פרשה יח]). לעומת זאת, בירושלמי יש נוסח שונה, שמחליף בין התשובות של החכם והתם: 'תני ר' חייה: כנגד ארבעה בנים דיברה תורה: בן חכם, בן רשע, בן טיפש, בן שאינו יודע לשאול. בן חכם מהו אומר? "מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלקינו אותנו" (דברים ו) אף אתה אמור לו: "בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים" (שמות יג יד). בן רשע מהו אומר? "מה העבודה הזאת לכם?" (שמות יב כו) מה הטורח הזה שאתם מטריחין עלינו בכל שנה ושנה? מכיון שהוציא את עצמו מן הכלל, אף אתה אמור לו: (שם) "בעבור זה עשה ה' לי"; לי עשה, לאותו האיש לא עשה! אילו היה אותו האיש במצרים לא היה ראוי להיגאל משם לעולם. טיפש מה אומר? "מה זאת?" (שמות יג יד) אף את לַמדוֹ הלכות הפסח: שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, שלא יהא עומד מחבורה זו ונכנס לחבורה אחרת. בן שאינו יודע לשאול, את פתח לו תחילה' (יר' פסחים י,ד). מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א בהערות על הגדה של פסח הביא שביר' בטעות החליפו בין תשובת הבן החכם והתם. אולם נראה שאפשר לומר שזה בכוונה כך, שיש הבדל בין המכילתא והיר', שהמכילתא רוצה לתת תשובה ישירה לשאלת הבן, ולכן כשאומר 'מה העדות החקים והמשפטים' עונים לו כמו שאלתו, שפותחים לו בהלכות פסח, שזהו תשובה לשאלתו (וסיפור יציאת מצרים יספרו לו בהמשך במשך הלילה, ולא מיד יענו כך). וכך התם שואל 'מה זאת' ולכן עונים לו כפי שאלתו, שכל מה שרואה שאנחנו עושים בליל הסדר זה בעקבות יציאת מצרים, שזהו "בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים". לעומת זאת בירושלמי זה לא עונה ישירות לדברי הבן, אלא משתמשים בדבריו כדי לומר מה שמתאים לו. לכן לבן החכם עונים "בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים" שזהו סיפור יציאת מצרים, שזהו מצוות סיפור יציאת מצרים בליל הסדר, שזה ראוי לומר לחכם, אע"פ שאין זה עונה ישירות לשאלה ששאל. לכן לבן הטיפש עונים שלא להפטיר אחר הפסח אפיקומן, שגם זה לא עונה ישירות לשאלתו (ששאל 'מה זאת' ולא עונים מה זה שהם עושים, אלא אומרים לו שלא ילך לחבורה אחרת), אלא שזו תשובה למה שמתאימה לטיפש. לכן מודגש שהוא טיפש, שמדוע לא אומרים עליו 'תם' שזו לשון יותר מכובדת? אלא שבא להדגיש שהוא טיפש ולכן אי אפשר לענות לו על מה שעושים, כיון שלא יבין, ולכן רק עונים לו מה שמתאים לו לדעת שזהו שלא ילך לחבורה אחרת. כך שאלו שתי הסתכלויות על איך לענות. לכן נראה שהבסיס להבדל הוא באיזה חכם ותם מדובר, שבמכילתא מדובר על חכם ותם שעומדים על דעתם, ולכן רוצים תשובה לשאלתם, ולכן חייבים לענות כמו מה ששאלו. לעומת זאת ביר' מדובר על כאלו שלא עומדים בעקשנות על דעתם ורוצים תשובות, ולכן יכולים לענות להם תשובה כל שהיא, שהעיקר שירגישו שעונים להם וזה מספק אותם. או אפשר שמדובר על שני סוגים, שיש חכם מאוד ויש קצת חכם, ולכן חכם מאוד אומרים לו שלא ילך לאכול אפיקומן אחר הפסח, והוא כבר ישמע שמדברים על יציאת מצרים ויקשיב, ולכן בזה מקיימים מצוות סיפור יציאת מצרים. לעומתו יש חכם שהוא חכם קצת, ולכן אפשר להסביר לו, אבל הוא לא יקשיב לשמוע את סיפורי יציאת מצרים שיאמרו אח"כ כמצוות ליל הסדר (כי אין לו מספיק הבנה בכדי לשמוע דיבורים של אחרים ולהקשיב להם ולהבין), ולכן עונים לו שלפחות ישמע חלק מסיפור יציאת מצרים. וכך תם וטיפש זה שתי רמות, שתם מבין קצת ולכן אפשר להסביר לו את יציאת מצרים, אולם הוא לא ישמע דיבור של אחרים ויבין, ולכן עונים לו בסיפור יציאת מצרים כדי שישמע את סיפור יציאת מצרים. לעומתו הטיפש הוא ממש טיפש, ולכן גם הסיפורים לא מדברים אליו, ולכן רק אומרים לו שלא ילך להפטיר אפיקומן, שלא יעבור על המצוה. אולי אפשר שהמכילתא זה לזמננו, וביר' זו ברייתא בזמן בית המקדש. שכך ביר' אומרים לחכם את סיפור יציאת מצרים, והוא רואה שאנשים לא הולכים אחר הפסח ולכן לא ילך מעצמו, אבל הטיפש לא מקשיב לסיפורים ולכן יצא ללכת לחבורה אחרת (גם ילד תם לכאורה ישאר, ולא יטייל כמו הטיפש שמשעמם לו כי לא מבין, ולכן מסתובב. לכן נקטו דווקא 'טיפש'), ולכן מלמדים אותו שלא ילך לחבורה אחרת, לכן מודגש 'שלא יהא עומד מחבורה זו ונכנס לחבורה אחרת' משמע קצת שמדובר על זמן המקדש, שיכול לבא לעבור על מצוות הפסח (אמנם אפשר שמדובר על האפיקומן שלנו, אולם מכך שמדגישים זאת, משמע שזה חשש רציני, ולכן משמע שזה בקרבן פסח ממש. גם לשון חבורה מתאים יותר על זמן המקדש, שהיו אוכלים את הפסח בחבורות). לעומת זאת המכילתא זה לימנו, שעיקר הדגש הוא בסיפור יציאת מצרים (כי אין התעסקות רבה עם הקרבן פסח, שאינו קיים בימנו) ולכן ודאי שישמע סיפור יציאת מצרים כלשהו במשך הלילה, ולכן לחכם אומרים את הלכות פסח שזו רמה גבוה של הבן, שכבר לומד ברמה של הלכות, שכך יש הגדות והלכות שזו מעלה שלמה של ליל הסדר, לעומתו התם לא כ"ך מבין (ולכן לא מקשיב לסיפורי יציאת מצרים של אחרים, כשמספרים כשלא ישירות אליו), ולכן פונים אליו בתשובה של סיפור יציאת מצרים, שכך יקשיב ולפחות ישמע סיפור יציאת מצרים. אולי אפשר שההבדל בין הנוסחים נבע ממחלוקת על ליל הסדר, האם יש מצוה לספר ביציאת מצרים. לרמב"ם יש מצות עשה לספר ביציאת מצרים: 'מצות עשה של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן' וכו' (רמב"ם חמץ ומצה ז,א), ואילו לרא"ש אין מצוה לכתחילה לספר: 'אלא שצוה הקדוש ברוך הוא לעשות המעשה ומתוך כך אנו זוכרין יציאת מצרים ולאו דוקא הגדה בפה אלא אם ישאל מפרשין לו' (שו"ת הרא"ש כד,ב). שכך אולי ליר' זה כרמב"ם והמכילתא כרא"ש. ולכן ביר' עונים לחכם את סיפור יציאת מצרים, שזהו מצוות היום, ואילו לטיפש שאינו מבין, רק אומרים שלא ילך מחבורה לחבורה. לעומת זאת במכילתא זהו כרא"ש, ולכן כששאל מה העדות, לא שאל על סיפור יציאת מצרים או למה עושים זאת, ולכן אין מצוה לספר לו, ולכן עונים ישירות לשאלתו מהם המצוות, כיון שזה העיקר, עשיית המצוות שדרך עשייתם זוכרים את יציאת מצרים. ואילו לתם ששואל 'מה זאת' יש מצוה לספר לו ביציאת מצרים ממש, כיון ששאל על מה זה, ולכן עונים לו את סיפור יציאת מצרים. אולי אפשר שכיון שבהגדה יש הרבה סיפורי יציאת מצרים, אז לא הקפידו לענות לחכם את סיפור יציאת מצרים, כיון ששומע הרבה בהגדה, ולכן אפשר גם לענות לו על הלכות פסח שזה גם חשוב, ולכן כך הביא המכילתא. ואילו הברייתא של היר' היא מלפני שהיה נוסח קבוע להגדה, ולכן חשוב להקפיד שישמע את סיפור יציאת ממצרים, ולכן עונים לחכם את סיפור יציאת מצרים. אולי אפשר שהירושלמי משלים את המכילתא, שבמכילתא זה שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, אבל זה לא מספיק, אלא שבהיותו חכם גם מסבירים לו מה הטעם של הפסח, שזהו כמו שאומר היר' שאומרים לבן שנגאלנו ממצרים. שכך היר' הוא על המשנה 'ולפי דעתיה של בן אביו מלמדו' וכן 'פסח על שם שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים', שכך הברייתא משלימה את המכילתא ע"י קשר למשנה, שצריך לקשר לרמת הבן, ולכן לחכם יש לומר דברי חכמה, ולכן בהזכרת הפסח יש לקשר זאת לגאולה - ודוחק.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
lawguide
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע