" 'וְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ וְשֶׁלּא מִדַּעְתּוֹ' (אָבוֹת ג, טז), כִּי שָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם הַבַּעַל שֵׁם טוֹב כִּי קדֶם כָּל גְּזַר דִּין שֶׁבָּעוֹלָם חַס וְשָׁלוֹם מְאַסְּפִין כָּל הָעוֹלָם אִם מַסְכִּימִין לְהַדִּין הַהוּא וְאַף אֶת הָאִישׁ בְּעַצְמוֹ שֶׁנִּגְזַר עָלָיו הַדִּין... וְהָעִנְיָן, כִּי בְּוַדַּאי אִם יִשָּׁאֵל לוֹ בְּפֵרוּשׁ עַל עַצְמוֹ בְּוַדַּאי יַכְחִישׁ וְיאמַר שֶׁאֵין הַדִּין כֵּן, אַך מַטְעִין אוֹתוֹ וְשׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ עַל כַּיּוֹצֵא בּוֹ, וְהוּא פּוֹסֵק הַדִּין וַאֲזַי נִגְמָר הַדִּין... כִּי אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהַדִּין הוּא עָלָיו".

(ליקוטי מוהר"ן, חלק א, קיג)

אנשים רבים מרגישים שבאות עליהם צרות שלא בצדק. הם מתלוננים ומתמרמרים, ושואלים מה עשו שמגיע להם לסבול כך. אבל רבי נחמן בשם הבעל שם טוב מגלה דבר מפתיע: לפני כל גזר דין שיורד לעולם, שואלים את נשמתו של האדם אם הוא מסכים לגזר הדין הזה. כמובן שאם היו שואלים אותו במפורש על עצמו, והאם מגיע לו בגלל מעשיו לקבל עונש כזה או אחר, היה מכחיש זאת ואומר שזה לא צודק.

לכן מטעים את האדם ושואלים אותו כביכול על אנשים אחרים שעשו דברים אחרים, ומה דעתו לגבי גזר הדין שמגיע להם, והאדם בלי משוא פנים וללא חסד שופט את האנשים האחרים ואומר את דעתו האמיתית עליהם. אז מגלים לו שבעצם הוא האיש שעליו מדובר, והוא זה שעשה את הדברים הללו, והנה חרץ בעצמו את גזר דינו. נמצא שכאשר אדם שופט אחרים, הוא בעצם דן את עצמו באותו זמן, ועל כך לימדו אותנו חז"ל (סוטה ח, ב): "במידה שאדם מודד, בה מודדין לו".

על דרך הדרש, רבי נחמן מסביר את הפסוק (ויקרא כד, יט): "וְאִישׁ כִּי יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ" – שמי שרגיל לתת מום באחרים, לדבר עליהם דברי גנאי ולהתייחס אליהם באופן שלילי, כך ייעשה גם לו, וכל אותם דינים יבואו עליו.

לכן העצה היחידה כדי לזכות בדין היא להתרגל לדון כל אדם לכף זכות ולחפש את טובתם של אחרים ולראות תמיד את החיובי שבהם, וכך גם אם ישאלו אותו על אחרים - יגזור את דינם במלוא ההתחשבות והחסד. ובאופן כזה, גם כאשר יצטרך לדון את עצמו, יעשה זאת בלי יודעין במידת החסד, וכך יינצל מגזירות קשים משמים.

מהספר: "שולחן השבת עם רבי נחמן" – משה רט, אליהו טייב