עלה זית מר, מא"י

נכתב על ידי יניב ב-13/10/2017

 

"ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ" (בראשית ח,יא). '"והנה עלה זית טרף בפיה" א"ר אלעזר: אמרה יונה לפני הקב"ה: רבש"ע, יהיו מזונותי מרורים כזית ומסורים בידך, ואל יהיו מתוקים כדבש ומסורים ביד בשר ודם. מאי משמע דהאי טרף לישנא דמזוני הוא? דכתיב (משלי ל, ח) "הטריפני לחם חוקי"' (סנהדרין קח,ב). מניין דרשו שכך אמרה היונה לקב"ה?- בפשטות כיון שהתורה מדגישה שהעלה זית היה בפיה סימן שבאה לרמז כעין שאומרת בכך משהו בפה. ובפרט שנאמר על העלה שהוא "טרף" שזה אוכל, והרי עלה אינו נאכל? לכן דרשו שרמזה על העלה שכאילו הוא אוכל, כדי לומר... אמנם ע"פ דברי המדרש יש לזה מקור אחר: 'מהיכן הביאה אותו? רבי אבא בר כהנא אמר: משבשושין שבא"י הביאה אותו. רבי לוי אמר: מהר המשחה הביאה אותו, דלא טפת ארעא דישראל במבולא, והוא שהקדוש ברוך הוא אומר ליחזקאל (יחזקאל כב, כד): "ארץ לא מטוהרה היא ולא גושמה ביום זעם". רב ביבי אמר: נפתחו לה שערי גן עדן והביאה אותו. א"ר אבהו: אילו מג"ע הביאה אותו לא היתה מביאה דבר מעולה או קנמון או פלסמן? אלא רמז רמזה לו, אמרה לו לנח: מוטב מר מזה, ולא מתוק מתחת ידיך' (בראשית רבה לג,ו). הרי שלמד זאת מהעובדה שדווקא עלה זית הביאה ולא אוכל משובח. מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א מסביר ('לזמן הזה', טו בשבט, 'פירות א”י') שלא חלקו במדרש מניין הביאה את עלה הזית, אלא הביאה מהר המשחה (הר הזיתים) שבא"י, שזהו מגן עדן, שא"י היא גן עדן. שא"י היא ארץ הקודש, ולכן לא הדרדרה לטומאה הגדולה שהייתה אז, אלא היא מושכת לקדושה. נראה לומר שדבריו רמוזים בחז"ל שמביאים את הפס': “ולא גושמה" שלמדו על הגשם במבול, אבל גם נשמע מלשון גשמיות, שבה לא נגעה הגשמיות. גם הפס' שמובא בגמ' הוא: “הטריפני לחם חוקי", שבשלמותו נאמר: “שוא ודבר כזב הרחק ממני ראש ועשר אל תתן לי הטריפני לחם חקי. פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה' ופן אורש וגנבתי ותפשתי שם אלקי" (משלי ל,ח-ט) הרי שהפס' מדבר הקשר לריחוק מה' ונפילה לחטא, כך שנראה שבאו לרמוז בזה שזה מה שהיונה אמרה, שרוצה מה' ולא מבשר ודם, לא רק בגלל שעל ה' אפשר לסמוך, ואילו על בשר ודם לא. אלא יותר מזה, הכוונה שבאה לומר שרוצה קשר לקדושה ולא לחולין. זהו שהעלה זית הגיע מא"י שבו יש קדושה, יש חיבור לה' ע"י פירות א"י (ב"ח. טור או"ח סימן רח). זהו שאמרה היונה, בכך שהביאה דווקא מא"י, באה לומר שרוצה בקשר לה' - לקדושה, ולא לבשר ודם הקשור לחולין, ולצורך זה אפילו מעדיפה מר כזית. זהו שהביאה מהר הזיתים, שמרמז על הקשר של העולם לה', שההר צופה למקום המקדש. גם לעתיד בו יתגלה קשר קדושה לכל העולם: “ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזתים אשר על פני ירושלם מקדם... והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם... והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" (זכריה יד,ד-ט). הרי שלעתיד מתגלה הקדושה בהקשר להר הזיתים, ויש קשר למים. זהו מה שרמזה היונה, שרוצה בקשר של קדושה בעולם, שזה קשור למבול שהציף במים את העולם לטהרו משחיתותו, כעין רמז לקדושה העתידה. נראה שהביאה דווקא זית, לרמז על הר הזיתים (כמו שאמרנו) וגם כדי לרמז שהעולם עומד בזכות הקדושה ומקורה בא"י, לכן הביאה דווקא משבעת המינים שנשתבחה בהם א"י, ודווקא עלה זית שהוא עמיד מאוד (תוס' ד"ה 'על'. גיטין כא,ב) כדי לומר שעמידות העולם הוא דווקא מכוח קדושת א"י שמשפיעה קדושה לכל העולם. נראה גם שחז"ל באו לרמוז על א"י כשאמרו: 'יהיו מזונותי מרורים כזית, ומסורים בידך, ואל יהיו מתוקים כדבש, ומסורים ביד בשר ודם', שבפשטו זה מר מול מתוק. אולם נראה שבאו לרמוז על: "ארץ זית שמן ודבש" (דברים ח,ח), לכן אמרו מר כזית ולא מתוק כדבש, כפס' זית ודבש. אמנם לכאורה קשה לומר שהביאה מא"י, שהרי זה מרחק גדול מאוד מהרי אררט עד א"י, אולם מצד שני אם כל היקום נמחה (בראשית ז,כג) אז ודאי שלא היה עלה זית במקומם. לכן נראה שאולי עלה הזית עף ברוח במשך הזמן עד יחסית קרוב אליה, ושם נחת על משהו (ומה שנאמר שהביאה מא"י, הכוונה שזהו מקורו, שלכן נשאר אחרי ההשחתה, ולא שהגיעה עד א"י). ממילא בזה יובן, שאם הביאה מא"י, הרי זה לא מראה שהמרחב יבש, כיון שבא"י גם בשיא המבול לא היה מבול? אלא שכדי לקחת את העלה הייתה צריכה לעמוד על משהו, לכן בזה שהביאה עלה זית סימן שעמדה על השטח, כיון שהמים כבר לא מציפים הכל. או שהיו רוחות חזקות מאוד, וכך עברה ממקום למקום מהר, והגיע עד א"י. ומה שידע שהשטח יבש, כיון שלא יכלה לעוף כל הזמן, ולכן ודאי שעצרה על משטח כל שהוא בדרך. או שהביאה מהאזור, ורק רמזו שכך נעשה לרמז לנח ולנו על היחס הנכון למציאות בעולם.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
תגובות ודיון על החידוש (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת השבוע