המגרש את אשתו הראשונה המזבח מוריד עליו דמעות (טו באב)

נכתב על ידי יניב ב-7/8/2017

'א"ר אליעזר: כל המגרש את אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות, שנאמר (מלאכי ב, יג) "וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' בכי ואנקה מאין עוד פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם" וכתיב (מלאכי ב, יד) "ואמרתם על מה על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך". א"ר יוחנן, ואיתימא ר' אלעזר: אין אשתו של אדם מתה אלא אם כן מבקשין ממנו ממון ואין לו, שנאמר (משלי כב, כז) "ואם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך". וא"ר יוחנן: כל אדם שמתה אשתו ראשונה, כאילו חרב בהמ"ק בימיו, שנאמר (יחזקאל כד, טז) "בן אדם הנני לוקח ממך את מחמד עיניך במגפה לא תספד ולא תבכה ולא תבוא דמעתך" וכתיב (יחזקאל כד, יח) "ואדבר אל העם בבקר ותמת אשתי בערב" וכתיב (יחזקאל כד, כא) "הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם מחמד עיניכם". אמר רבי אלכסנדרי: כל אדם שמתה אשתו בימיו, עולם חשך בעדו, שנאמר (איוב יח, ו) "אור חשך באהלו ונרו עליו ידעך". ר' יוסי בר חנינא אמר: פסיעותיו מתקצרות, שנאמר (איוב יח, ז) "יצרו צעדי אונו". רבי אבהו אמר: עצתו נופלת, שנאמר (איוב יח, ז) "ותשליכהו עצתו". אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: קשה לזווגם כקריעת ים סוף, שנאמר (תהלים סח, ז) "אלקים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות", אל תיקרי מוציא אסירים, אלא כמוציא אסירים, אל תיקרי בכושרות, אלא בכי ושירות. איני? והאמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני? לא קשיא, הא בזווג ראשון, הא בזווג שני. א"ר שמואל בר נחמן: לכל יש תמורה חוץ מאשת נעורים שנאמר (ישעיהו נד, ו) "ואשת נעורים כי תמאס". מתני לה רב יהודה לרב יצחק בריה: אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה, שנאמר (משלי ה, יח) "יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך"' וכו' (סנהדרין כב,א). מה העניין שהמזבח מוריד דמעות? בפשטות נראה שזה כהיפך מעניין השמחה באשתו, שרבי אלכסנדרי מביא שאם מתה אשתו העולם חושך בעדו, משמע שבטל ממנו השמחה, שזהו חושך ויגון. וכן ר"י אומר שהקורת רוח היא מאשתו הראשונה. וכן כעין הנאמר בהמשך 'תנא: אין איש מת אלא לאשתו, ואין אשה מתה אלא לבעלה' (שם,ב) שבני הזוג מרגישים יותר אבלות משאר האנשים, יותר צער (אמר לי פעם זקן אחד ז"ל שהכאב של מוות בן/בת זוג גדול לאין שיעור מהכאב של הבנים על מות אביהם, שזה כמו שמשהו מת בך). אדם בשנה הראשונה לנישואיו פטור ממלחמת רשות כיון שיש עליו מצווה לשמח את אשתו: "ושמח את אשתו אשר לקח" (דברים כד,ה) שיש עניין של שמחה מיוחדת בין בני זוג. נראה שכמו שיש עניין שמחה יותר בשנה הראשונה, כך יש עניין שמחה גדול יותר באשתו הראשונה, מעין הנאמר על האשה בהמשך: 'אמר רב שמואל בר אוניא משמיה דרב: אשה גולם היא, ואינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, שנאמר (ישעיהו נד, ה) "כי בועליך עושיך ה' צבאות שמו"'. 'גולם היא - קודם שנבעלה' (רש"י). הרי שלבעל הראשון מתחברת במיוחד, כעין בריה חדשה אתו, כך גם אולי האשה הראשונה יש בה מעלה מיוחדת, ולכן דווקא עליה אומרים שיש עניין של שמחה מיוחדת. ובאמת בנישואין ראשונים יש שבוע ימי שמחה, ובשניים רק שלושה ימים, כך שמוכח שהחיבור הראשוני שמח יותר (אמנם גם אם רק צד אחד רווק גם עושים שבוע, אולם זה בשל שמחתו, אבל מצד הנשוי פעם שניה אין זה חיבור שמח כ"ך כראשון). ממילא גירושין מאשתו הראשונה יש בזה צער מיוחד בעולם, ביטול שמחה גדולה בעולם. לכן בא לידי ביטוי בדמעות המזבח, כיון שהמים נראים כדמעות, ומים ניתן במזבח בסוכות, וקשור לשמחת סוכות שלכן שמחים במיוחד בשמחת בית השואבה. ממילא ביטול שמחה גדולה קשור לדמעות במקום מים על המזבח. שמחה קשורה לקדושה בעולם, כמו שנאמר "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב" (דברים כח,מז) שהשמחה היא יסוד לקדושה בעולם. לכן ביטול שמחה, ובפרט שקשור במצווה (של פו"ר, ו"לא תהו בראה לשבת יצרה", וביטול עברות של הרהור) בא לידי ביטוי בביטול תיקון וקדושה בעולם, וזהו שהמזבח מצטער. עוד נראה, שנאמר: 'דריש ר"ע: איש ואשה. זכו, שכינה ביניהן. לא זכו, אש אוכלתן' (סוטה יז,א). לכן המזבח שבו יש קשר לשכינה, מצטער כשבטל שכינה בעולם, ונשאר אש אוכלתן, במקום אש של התלהבות קודש, כמו אש המזבח היוקדת בקודש, נהפכת האש בשל ריחוק מהשכינה לאוכלתן. לכן זה קשור למזבח, שדומה בעניין זה. וכן המזבח בנוי מכמה אבנים, להבדיל ממצבה שאסורה (שהיא אבן אחת), שעניין המזבח הוא פעולת האדם בקדושה ולכן בונה מאבנים (ראה ב'תורת המקרא' "ויצא" למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א). לכן הוא בוכה על ביטול פעולת האדם לקדושה שבחיבור בין בני הזוג (כמו חיבור אבנים למזבח). אולי זה דווקא בזיווג ראשון כיון שבוכה על ריחוקו מפעולות הקדושה, להבדיל ממצבה שאדם לא פועל בה. לכן דווקא בראשונה שבה מראה כמו מזבח שלא הדבר הטבעי קדוש (כמצבה), אלא האדם המקדש אותו מחיל עליו קודש, לכן באשה הראשונה זהו העברה מהמצב הטבעי מאז שנולד, להיותו נשוי ע"י פעולת הקדשה (שעשה נישואין). לכן זה בראשונה ששם חל מעלת המזבח שמדגיש שאדם הוא המקדש את הטבע. קודם לזה מובא על דוד שלא התגרש מאחת מנשיו, ולמדו מזה: 'אמר רב שמן בר אבא: בוא וראה כמה קשין גירושין, שהרי דוד המלך התירו לו לייחד, ולא התירו לו לגרש'. ממילא אולי העניין הזה בגירושין קשור לכוח דוד, שלכן למלך ניתן להתחתן עם 18 נשים, כמו שלמדים מדוד, שיש למלך עניין במספר נשים, למה 18? מצינו את המספר הזה בתפילה, ועל זה מובא בגמ': 'הני י"ח כנגד מי? א"ר הלל בריה דר' שמואל בר נחמני: כנגד י"ח אזכרות שאמר דוד (תהלים כט, א) ב"הבו לה' בני אלים". רב יוסף אמר: כנגד י"ח אזכרות שבקריאת שמע, א"ר תנחום אמר רבי יהושע בן לוי: כנגד שמונה עשרה חוליות שבשדרה' (ברכות כח,ב). נראה שכולם אותו עקרון, האזכרות שאמר דוד זה רמז שבנ"י צריכים לתת שבח לה', שזהו ההתחלה "מזמור לדוד הבו לה' בני אלים הבו לה' כבוד ועז" (תהלים כט,א) '"בני אלים" - אתם בני אברהם יצחק ויעקב הבו לה', וחוזר ומפרש מהו, ואמר הבו לה' כבוד ועוז, ר"ל שבחו ואמרו הכבוד והעוז המה לה'' (מצודות). בנ"י משבחים את ה' בפה (כתפילה) וע"י תורה ומצוותיה ('"כל עצמותי תאמרנה". אמר דוד: אני משבחך בכל אברי ומקיים בהן המצות. בראשי, אני רופפו וקורא בתפלתי' וכו' [ילקו"ש תהלים סימן תשכג]) לכן זה גם כנגד ק"ש, שהיא בפה (כתפילה) ויש בה קשר לכל המצוות (בק"ש מרומז עשרת הדברות [יר' ברכות א,ה] ובעשרת הדברות נטועים כל תרי"ג המצוות [רש"י. שמות כד,יב] כך שיוצא שבק"ש יש קשר לכל המצוות. ובכלל בק"ש מקבלים מלכות שמים, שעבודתה בתורה ומצוותיה). וזה קשור לחוליות האדם, שהם מעמידות את האדם, כך זהו מטרת האדם בעולם, לתקן ע"י תורה ומצוותיה ולהיות אדם ישר (ולא כחיה). ממילא 18 קשור לתיקון בעולם. לכן גם ביר' מובא: 'רבי חנינא בשם רבי פינחס: כנגד י"ח פעמים שאבות כתובים בתורה אברהם יצחק יעקב' וכו' (יר' ברכות ד,ג) שהאבות הם יסוד תיקון העולם, ואנו קיבלנו את התורה כהמשכם. גם 18 קשור לציווי על המשכן: 'רבי שמואל בר נחמני בשם ר' יוחנן: כנגד י"ח ציוויין שכתוב בפרשת משכן שני' (שם) שהמשכן מתקן את העולם, ובו הארון עם הלוחות. ובפרט מובן ע"פ הסברו של מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א (ב'תורת השבת והמועד' 'שבת בראשית..') שנאמר 18 פעם ציווין כיון שהמשכן הוא כפול ממעשה בראשית, שהעולם נברא ביד אחת והמשכן כביכול בשתיים, ולכן כמו שבבריאת העולם נאמר במפורש 9 פעמים אמירה (שאחד מעשרת המאמרות זה "בראשית" שלא מפורש בלשון אמירה) אז כנגד זה במשכן נאמר בציווי 18 פעמים, ככפול ממעשה בראשית. ממילא זה ממש רמז לתיקון העולם במספר 18. ממילא נראה שאף הנשים קשורות לתיקון העולם, כיון שהאדם אינו שלם כשהוא לבדו, ואף חטא עץ הדעת נבע מניסיון הנחש להפרידה מאדם (ע"י שיהרג בעקבות החטא. סוטה ט,ב) לכן יש קשר עמוק לתיקון העולם עם חיבור בני הזוג (ולכן שכינה בניהם, כהשראת שכינה בעולם במעשה זה). לכן המזבח מוריד דמעות על פירוד מתיקון עולם זה, ובפרט שקשור למשכן (כמס' הציווים במשכן) וכן נאמר בהמשך שאשה ראשונה שמתה זהו כחורבן המקדש. זה קשור במיוחד לדוד, שלכן אצלו מתגלה המספר 18 ונגד גירושין, כיון שדוד הוא שיסד את יסוד המזבח, כרה את השיתין (סוכה נג,א) והיו מי התהום שעלו, שזהו כעין דמעות שקשור למזבח, ודוד הסתדר עם המים ע"י לימוד מסוטה לעשות שלום בין איש לאשתו.. לכן בהקשר לדוד למדים על קשר למזבח ומים כעין דמעות ומעלת השלום בין בני זוג. יוצא שזה בכל בני זוג, אולם נראה שבמיוחד באשה הראשונה יש מעלה גדולה יותר כעיקר תיקון העולם, כיון שמכריזים עליהם 40 יום קודם ללידה, שזהו כעין 40 יום של משה בקבלת התורה, שמרמז על הקשר המיוחד בין שניהם לתיקון העולם. ועוד קשור לדוד כיון שהוא יסוד של משיח בן דוד, שקשור לתיקון השלם בעולם. אולי עוד אפשר, שנאמר שקשה זיווגו כקריעת ים סוף, שזה בזיווג שני. ממילא יוצא כמו קריעת ים סוף הייתה במעלה גדולה של קדושה, שראתה שפחה על הים מה שלא ראו הנביאים: '"זֶה אֵ-לִי". רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר, שֶׁרָאֲתָה שִׁפְחָה עַל הַיָּם מַה שֶּׁלֹּא רָאוּ יְשַׁעְיָה וִיחֶזְקֵאל? שֶׁנֶּאֱמַר: (הוֹשֵׁעַ יב,יב) "וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה." וּכְתִיב: (יְחֶזְקֵאל א,א) "נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹקים"... אֲבָל כְּשֶׁנִּגְלָה הַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַיָּם, לֹא הֻצְרַךְ אֶחָד מֵהֶם לִשְׁאֹל אֵי זֶהוּ הַמֶּלֶךְ? אֶלָּא, כֵּיוָן שֶׁרָאוּהוּ, הִכִּירוּהוּ. פָּתְחוּ כֻּלָּן פִּיהֶן וְאָמְרוּ: (שְׁמוֹת טו,ב) "עָזִּי וְזִמְרָת יָ-הּ, וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִ-י וְאַנְוֵהוּ אֱלֹקי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ"' (מכילתא. שמות טו,ב). נראה שכך גם בין בני זוג יש מעלת קדושה של תיקון העולם, שלכן כמו בים סוף. ובזיווגו השני זה קשה להחשיבו כך כיון שאינו במעלה זו, אבל בראשון זהו כמעלת קריעת ים סוף עצמה, ולכן לא צריך קושי לקרוע, להביאו שיחשב כך, אלא היא עצמה זהו מעלתה. לכן בראשון המזבח מוריד דמעות של צער (כעין מים של קריעת ים סוף). עוד נראה ע"פ המובא שאשתו מתה על שלא מחזיר ממון, שמה הקשר? אלא כנראה שהקשר הוא שהאשה היא עזר לאדם ("אעשה לו עזר כנגדו". בראשית ב,יח) וגם הממון הוא עזר, ולכן אם חוטא בזה, נענש בזה. לכן נאמר על מיתת האשה 'עולם חשך בעדו' ו'פסיעותיו מתקצרות' ו'עצתו נופלת'. שכל אלו ביטויים שקשה לו להסתדר בעולם (חושך ולא יודע מה לעשות, וכשפועל עושה זאת לאט בצעדים קצרים ומהוסס, וגם כשכבר בא עם עצה זה נופל ולא מתקיים) כיון שאין לו את העזר. האשה היא עזר לאדם בכל התחומים, ובמיוחד בתחום הרוחני, שאדם אינו שלם כשהוא לבד. לכן המזבח מוריד דמעות על פרוד זה שפוגם בתיקון העולם, ובפרט שאנו בנ"י כעין עוזרי ה' בעולם, שמביאים את דבר ה' לעולם, ולכן המזבח שמחבר שמים וארץ ומעלה מאוד את הקדושה בעולם מצטער על זה. זה במיוחד באשה ראשונה כיון שהיא עיקרו (וגם באשתו שניה כיון שכבר היה פרוד [גירושין או אלמנות] אז כעין כבר רגיל לזה ואין את הכאב כ"ך גדול). 

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
תגובות ודיון על החידוש (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת השבוע