בסיום פרשת המועדות שבפרשתנו נאמר "ויאמר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה ה׳ את משה" (ל, א). אך בסיום פרשת המועדות בפרשת אמור כתוב "וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל". וצריך ביאור טעם השינוי.

בפ' אמור מדובר גם על דיני המועדות שנוהגים בכל הזמנים, כמו איסור מלאכה ביו"ט, וכיו"ב. משא"כ בפרשתנו נאמרו רק ציוויי הקרבנות, שבזמן הגלות אפשר לקיימם רק ע"י העסק "בתורת עולה" שאז הרי זה "כאילו הקריב" (ראה סוף מס' מנחות).

ועל פי זה יובן שבדיני פ' המועדות מכיון שדינים אלו מחוייבים אנו לקיימם גם בזמן הזה נאמר "וידבר" שהיא "לשון קשה" (מכות יא, רע"א), כי הקב"ה "תובע" כביכול קיום מצוות אלו.

ולכן נאמר בפרשתנו "ויאמר" שהוא "לשון רכה" (מכילתא יתרו יט, ג. ספרי בהעלותך יב, א) שהקב"ה "מתחנן" כביכול אצל בנ"י שגם בזמן הזה יקיימו מצוות אלו בדרך "כל העוסק".

(ע"פ לקוטי שיחות חי"ח עמ' 340 ואילך)