בנוגע לקרבנות חג הסוכות כתוב בפרשתנו "ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילים ולכבשים" (כט, יח). ופירש רש"י "פרי החג שבעים הם כנגד שבעים אומות . . ובימי המקדש היו מגינין עליהם מן היסורין. ולכבשים – כנגד ישראל שנקראו שה פזורה, והם קבועים, ומנינם תשעים ושמונה, לכלות מהם תשעים ושמונה קללות שבמשנה תורה".

ולכאורה צריך ביאור, שבפרים שבאו להגין על האומות, מדייק רש"י שרק "בימיהמקדש היו מגינין עליהם", אך בכבשים, שבאו "כנגד ישראל" אינו כותב שהגנה זו הייתה רק "בימי המקדש"?

"תפלות כנגד קרבנות תקנום" (ראה ברכות כו, א-ב). ונמצא, שמה שפעלו בזמן שבית המקדש הי' קיים על ידי הקרבנות, פועלים גם היום על ידי תפילה. אלא שחלוקה פעולת הקרבנות מפעולת התפילה, שקרבנות הגשמיים שהוקרבו בבית המקדש הגשמי פעלה פעולתה גם מחוץ לבית המקדש, ובגשמיות העולם. משא"כ פעולת התפילה היא רק באדם המתפלל בלבד (ראה לקו"ת פרשתנו עו, סע"ב).

(ע"פ לקוטי שיחות חכ"ג עמ' 205)