ויש לעיין, מהו הטעם לזה שחשבו בני ישראל שמשום שנגזר עליהם שלא להכנס לארץ, אינם מחויבים במצוות, ומדוע יפטרו מחיוב המצוות בשביל זה?

ועל פי זה　 חשבו ישראל שמכיון ש"נגזר עליהן שלא ליכנס לארץ ממעשה מרגלים", הרי זה סימן ש"אין מחוייבים במצוות", שהרי כנ"ל קיום מצוות מעשיות היא עבודת "ארץ ישראל".

ועל זה בא סיפור המקושש להורות, שאף אם "לשם שמים נתכוון", ומחשבתו ושכלו היו שלמים עם הקב"ה ותורתו, מכל מקום מכיון שלפועל חילל את השבת במעשה, נתחייב סקילה. והוא הדבר בנוגע לאלו שנשארו ב"מדבר", שעל אף שרוב עסקם היה בתורה ובענינים רוחניים, מכל מקום הרי גם הם "מחוייבים במצוות", שעיקר עבודתם הוא לקיים את המצוות במעשה.