יו"ט שני של גלויות

נכתב על ידי יניב ב-15/5/2017


בחו"ל עושים שני יו"ט בשל הבעיה של הגעת השלוחים, ואף כיום שקובעים ע"פ הראיה בכ"ז נישאר הדין כך. כמו שמובא בגמ': 'דתנן: בראשונה היו משיאין משואות. משקלקלו הכותים התקינו שיהו שלוחין יוצאין. ואילו בטלו כותים עבדינן חד יומא, והיכא דמטו שלוחין עבדינן חד יומא. והשתא דידעינן בקביעא דירחא מאי טעמא עבדינן תרי יומי? משום דשלחו מתם: הזהרו במנהג אבותיכם בידיכם, זמנין דגזרו המלכות גזרה ואתי לאקלקולי' (ביצה ד,ב). ומובא באוצר הגאונים על זה: 'והוא ששאלנו בשמועה זו: והאידנא דידעינן בקביעא דירחא מ״ט קא עבדינן תרי יומי? ויש לדבר זה שתי תשובות: אחת מהן, כי גם עכשיו פעמים שיהיה שמד שם ויצטרכו לשנות ויתקלקל הדבר. וזהו שאמרו זמנין דגמרי וגזרי שמדא ומתקלקל מלתא. ותשובה האחרת: כי הנביאים צוו את ישראל שבח״ל ואין אנו יודעין אמתת עלת  הדבר בודאי. ואף אין אנו יודעים כי בודאי סרה העילה שזה הדבר תלוי בה כדי שנסיר אותה בסורה. והלכה מועתקת היא ממשה רבינו ע״ה מפי הגבורה כל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו' וכו' (אוצר הגאונים יו"ט ד,ב). לכאורה הסיבה שצריך מנין אחר להתירו זו סיבה מצוינת, אז מדוע בגמ' לא הביאו אותה? בפשטות זה משום שכיון שיש טעם גלוי ומובן, אז עדיף להביאו, לומר שיש טעם ממש ולא רק משום אי ידיעה, אלא הטעם הידוע עדיין תקף. (או שבגמ' לא ראו בזה גזרה ממש אלא מנהג שנהגו רק בגלל השליחים). כיון שיש אולי עוד טעמים, כמו שמביאים הגאונים, כנראה שישנם עוד כמה טעמים. ישנו טעם נוסף ידוע: שבא"י מקדושתה, מתגלה האור של הקדושה חזק ולכן מתרכז ביום אחד. אבל בחו"ל כיון שאינו כך, אז האור נימרח על פני יומיים. ונראה להוסיף עוד כמה דברים: א. אדם שיושב בחו"ל יכול לחשוב ששם זה מקום הראוי לקדושה (כמו שישנם רבים בימנו שעוזבים את הארץ כדי ללכת ל"מקומות קדושים" בחו"ל) שהרי ישנם שם ישיבות גדולות ואנשים שמדקדקים במצוות. לכן באים ביו"ט ומחויבים ביו"ט שני, כעין שאומרים שהגילוי של הקדושה שם לא כ"ך ברור וחזק, אלא כספק. שבזה מודגש היות חו"ל ארץ העמים הטמאה. וזה במיוחד ביו"ט שהוא ממש אוירה שלמה של קדושה, שכך גם אומרים לו שאע"פ שנראה אוירה של קדושה בחו"ל, בכ"ז אין זה קדושה שלמה וברורה כראוי. ובפרט שזה נעשה ע"י שעושה יו"ט שני בגלל השלוחים שהיו מא"י, שבזה מוכח שא"י היא הקדושה באמת, ממנה יוצאת הקדושה לעולם. וחו"ל היא רק כטפלה וצדדית לה. וכן בעשיה של שני יו"ט בחו"ל, כעין מרמז שיש בחו"ל בעיה, שלכן עושה עוד מעשה, שיש בזה כעין רמז שכל מעשה הקדושה שבחו"ל, מצדם האמתי והפנימי מטרתם היא בשביל א"י, שלא תהא התורה כחדשה כשיחזרו לארץ: 'ד"א ואבדתם מהרה - אע"פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לחו"ל, היו מצויינים במצות; שכשאתם חוזרים לא יהיו לכם חדשים. משל למלך שכעס על אשתו, וחזרה בבית אביה. אמר לה: הוי מקושטת בתכשיטיך, וכשתחזרי לא יהו עליך חדשים. כך אמר להם הקב"ה לישראל: בני, היו מצויינים במצות, שכשאתם חוזרים לא יהיו עליכם חדשים, שירמיהו אמר "הציבי לך ציונים" - אלו המצות שישראל מצויינים בהם' (ספרי "עקב" מג). לכן נעשה כעין יו"ט נוסף בחו"ל, לרמז על תוספת, לרמז שלא מקיימים בשל מהותו בחו"ל כשלעצמו, שנעשה עכשיו כאילו הוא העיקרי, אלא בשביל הדבר שיהיה בנוסף, כשיחזרו לארץ. לכן עושים עכשיו כי חייבים (שיו"ט ראשון הוא העיקר הזמן האמתי) אבל מציינים שבפנימיותו זה בשביל א"י, ולכן זהו יו"ט שני של גלויות כטפל לראשון, שהראשון עיקרי והשני רק מסיבות טכניות (הגעת השלוחים), כך בדומה חו"ל טפל לא"י, ונעשה שם מסיבה טכנית כדי שיזכרו בבואם לארץ. ולכן זה קשור להגעת השלוחים מא"י, שמכאן קובעים, שכאן העיקר, ושם תלויים בנו. ב. יו"ט הוא יום שקשור לקידושנו את העולם, מעין שבת, אבל תלוי בנו (שאנו מקדשים את החודש ועל פיו החגים). לכן בהקשר ליו"ט באים ומראים שבחו"ל אין שלמות של קידוש העולם, לכן היו"ט יומיים, כעין לא ברור (כספק, שלכן עושים יומיים מספק מתי קידשו את החודש), שלא כא"י שהיו"ט ברור. ואמרו  שימשיכו בכך בשל שמא יגזרו גזרה.. שבא לומר שבחו"ל אנו תחת יד האומות שפוגעים במעשינו. אבל בעצם זה גם חל ממהותו של עניין חו"ל (שהרי גם בארץ שלטו הגוים, ואפילו גזרו יותר מחו"ל ובכ"ז גזרו רק בחו"ל [בפשטות הטעם ששם נהגו וכאן לא, וזה סיבה רק להשאיר את הגזרה ולא להתחיל בה]) שהיא ארץ העמים הטמאה (ולכן מתייחסים למה שהעמים יפגעו) שלכן: 'כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים' (כתובות קי,ב). ששם מקום טומאה וע"ז וריחוק מה'. (ומה שאמרו מטעם שיגזרו, זה שבשל טומאת חו"ל כקשורה לע"ז, זה יגרום בפועל שינסו להרחיקנו מקדושה. וכן יש גם מהות של ע"ז בחו"ל שהם תחת העמים שעובדים ע"ז, ולכן אנו נחשבים כעובדי ע"ז כיון שאנו תחתם, ולכן כמותם [אנו משלמים להם מיסים שהולכים לע"ז, ובכלל היותנו תחתם זה כקשורים אליהם], כך שקשור לגוים ששם). וכיון שהיא ארץ שנחשב כע"ז, ודאי שאינו נחשב כקידוש העולם כראוי. לכן היו"ט הוא כמעורער, כאילו שלא ברור האם הוא הזמן הנכון, שאין בו קידוש עולם על ידנו בקדושה במעלתה. ג. בחו"ל היו"ט כביכול מעורער ולא ברור, ועניין זה תלוי בעדות החודש שבא"י, שע"פ זה קובעים את קידוש החודש (וממילא החגים). כבא לומר שבחו"ל אין עדות ממש, אלא כעין עדות לא ברורה. שדווקא בא"י אנו מעידים על הקב"ה בעולם. דווקא כאן: 'תני ר' שמעון בן יוחי: אם אתם עדי נאם ה' אני א-ל, ואם אין אתם עדיי כביכול אין אני ה'' (פסיקתא דרב כהנא, יב) [סתם דברי רשב"י נאמרו כללית על בנ"י, בלי קשר למקום]. כאן מעידים על ה', ואילו בחו"ל זהו חילול השם, כך שלא מעידים על ה'. מעין הנאמר: "ויבוא אל הגוים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו" (יחזקאל לו,כ). '"ויחללו את שם קדשי" - השפילו את כבודי, ומהו החילול? באמור אויביהם עליהם עם ה' אלה ומארצו יצאו, ולא היה יכולת בידו להציל את עמו ואת ארצו' (רש"י). לכן גם כיום בחו"ל שהגוים שולטים בנו ומרעים לנו, זה נראה שכביכול אין לה' כוח, וזהו חילול ה'. לכן עדות על ה' באמיתתה זה דווקא בא"י. לכן מראים ביו"ט בחו"ל שהוא כעין מעורער בהקשר לעדות שבנ"י רואים ומקדשים, שבדומה מעידים לעולם ומקדשים את ה'. ד. א"י היא מעין עוה"ב בקדושתה, לכן: 'תניא, רבי שמעון בן יוחאי אומר: שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן לא נתנן אלא ע"י יסורין. אלו הן: תורה וארץ ישראל והעולם הבא' (ברכות ה,א). שא"י היא כעוה"ב, וזה קשור לקדושה ודבקות בה' כמו שמתגלה בתורה שהיא רצון ה'. ולכן גם נאמר על העלה זית שהביאה היונה: 'מהיכן הביאה אותו? רבי אבא בר כהנא אמר: משבשושין שבא"י הביאה אותו. רבי לוי אמר: מהר המשחה הביאה אותו, דלא טפת ארעא דישראל במבולא...  רב ביבי אמר: נפתחו לה שערי גן עדן והביאה אותו' (ב"ר לג,ו) שא"י קדושתה, כמו שמתגלת קדושה בירושלים, ולכן נחשבת כגן עדן. ממילא כיון שא"י היא כעוה"ב, וחו"ל לא, לכן בא"י נעשה יו"ט שהוא כעין עוה"ב בשלמות, ואילו בחו"ל הוא כמטושטש ולכן צריך יומיים מספק. ה. בנ"י היו צריכים לעלות לארץ בימי עזרא, אולם רובם לא עלו ולכן לא חזרה השכינה לביהמק"ד: '"אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז" אם עשיתם עצמכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא, נמשלתם ככסף, שאין רקב שולט בו. עכשיו שעליתם כדלתות, נמשלתם כארז, שהרקב שולט בו' (יומא ט,ב). וכן גם לא באה הגאולה, ונחרב הבית: 'אלו ישראל העלו חומה מבבל לא חרב בית המקדש בההיא שעתא פעם שנית' (שהש"ר ח,ט). (לכן בתחילה חשבו אולי זהו הבית האחרון, של יחזקאל, ולכן בנוהו מעין בית ראשון ומעין של יחזקאל). ממילא כיון שטשטשו את הקדושה והגאולה, ע"י שנשארו בגלות, לכן ביו"ט שהוא יום מנוחה מעין עוה"ב (בגאולה), שמלא קודש. ביחס לחו"ל יש פגיעה בזה, ולכן עושים יומיים כרמז שאינו קדוש בשלמות, שאין בו מעלת יו"ט כראוי, וזה קשור לשלוחים שמגיעים מא"י, כרמז שהם היו צריכים לעלות לא"י. (וכך גם בשביל סיכוי נמוך של אפשרות של גזרה, עדיין שישמרו על יו"ט שני כי יש בו עניין חשוב. וגם האפשרות לגזרה קשורה בכך שלא הגיע זמן הגאולה בגללם, ולכן יצא שהגוים עדיין מצרים לנו ופוגעים ביהדותנו). ו. אולי אמנם כיום אנו קובעים ע"פ הלוח ולא ע"פ הראיה, ולכן גם בחו"ל יודעים במדויק, בכ"ז לא החשבון מקדש את הזמנים, אלא מתקדש בכוח יושבי א"י: ''... ואנחנו אמנם נחשב היום שקבעו הם, רוצה לומר בני ארץ ישראל, בו ראש חדש, כי במלאכה הזאת בעצמה מונין וקובעין, לא בראיה. ועל קביעותם נסמוך לא על חשבוננו, אבל חשבוננו הוא לגלויי מילתא בעלמא, והבן זה. ואני אוסיף לך באור, אילו הנחנו דרך משל שבני ארץ ישראל יעדרו מארץ ישראל, חלילה לאל מעשות זאת כי הוא הבטיח שלא ימחה אותות האומה מכל וכל, ולא יהיה שם בית דין ולא יהיה בחוצה לארץ בית דין שנסמך בארץ, הנה חשבוננו זה לא יועילנו כלום בשום פנים' (רמב"ם מצוה קנג). ממילא קביעת החודש אינו ע"פ החשבון אלא ע"פ הקביעה שבא"י. לכן בחו"ל עושים יומיים ולא סומכים על החשבון, כדי להדגיש שאינו חל ע"פ החשבון, אלא ע"פ א"י, ולכן מתנהגים כמו שנהגו בזמן שליחת השלוחים כשקידשו ע"פ הראיה. [וכן בזמן שהעידו בראיה, בחו"ל יומיים, שלא יחשבו שבחו"ל קובעים ע"פ חשבון]. (אולי אפילו אם יחשבו ע"פ החשבון בחו"ל זה יהיה נחשב כעיוות החודש, ויפגע בקדושת היו"ט שחל בעקבותיו, כאילו לא חל כראוי, לכן עושים יומיים להדגיש שסומכים על א"י שהיא העיקר). ז. יו"ט הוא 'זמן שמחתנו', וזה קשור לא"י שדווקא בה השמחה האמתית, שלכן "והיה כי תבוא אל הארץ" (דברים כו,א) '"והיה כי תבא אל הארץ". אמר "והיה" לשון שמחה, להעיר שאין לשמוח אלא בישיבת הארץ, על דרך אומרו (תהלים קכ''ו) אז ימלא שחוק פינו וגו'.' (אור החיים). כך שעיקר מהות החג הוא בא"י שבה יש עניין שמחה. לכן עניין השמחה נאמר בסוכות: "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים" (ויקרא כג,מ) שסוכות הוא חג שקשור בא"י (ראה ב'לזמן הזה', סוכות וא"י, למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א). לכן כיון שבחו"ל החג אינו מקוים כראוי, לכן נעשה בו כעין יומיים יו"ט שבהם שמחים, כדי לנסות בזה להגיע קצת לעניין השמחה. אולי אפילו נרמז כאן בדרך רמז שהשמחה היא דווקא לפני ה', שדווקא בארץ שיש בה את שכינת ה', יש שמחה. ואולי גם רמז "ביום הראשון" זה דווקא במקום שבו "ושמחתם לפני ה' אלקיכם" דווקא בארץ, אבל בחו"ל זה יותר מיום אחד (שזה יומיים). אולי אפילו רומזים לכל החגים, שהם שבעה: ר"ה, יוה"כ, יומיים סוכות (ראשון ושמ"ע) יומיים פסח (ראשון ושביעי) ושבועות. סה"כ שבעה יו"ט שהיה ראוי לעשות בהם יומיים בחו"ל בשל השלוחים, ומה שלא עושים יומיים יוה"כ זה משום הקושי או פקנ"פ, אבל מצד עצמו (בשל השלוחים) היה ראוי גם בו. [וגם רמז שביוה"כ לא עושים יומיים אע"פ שראוי מצד השלוחים, כי אין בו שמחה כשאר יו"ט] (וכן יש עניין גם ל"לפני ה'", כיון שר"ה בארץ עושים יומיים, למעט ירושלים שבקידוש בראיה לא היו עושים אלא יום אחד, ולכן "שבעת ימים" של החגים שהם יום אחד בלבד זה רק בירושלים).


להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
תגובות ודיון על החידוש (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת השבוע