ויש לומר שבזה טמונה הוראה נפלאה בדרכי העבודה עם הזולת:

ישנם שני אופנים בדרך קירוב בן ישראל לעבודת השי"ת: א. להדגיש ביותר את הענין של "סור מרע", על ידי האזהרה ותיאור העונשים לאחרי מאה ועשרים שנה וכיוצא בזה. ב. להדגיש בעיקר את הענין של "עשה טוב", היינו, היוקר והעילוי דלימוד התורה וקיום המצוות, וגודל מעלתו של כל אחד ואחד מישראל, שניתנה לו הזכות הכי גדולה לקיים תורה ומצוות.

ועל זה　 באה ההוראה מתחילת פרשתנו:

כאשר מקהילים את בני ישראל כדי לדבר עמהם אודות "גופי תורה", הרי התחלת הדיבור צריכה להיות בהדגשת גודל מעלתם של ישראל "קדושים תהיו כי קדוש אני", שגדולה מעלת ישראל ביותר וביותר, עד לעילוי שהוא בדוגמת מעלת קדושתו של הקב"ה!