על הפסוק בתחילת פרשתנו וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן", מפרש רש"י "משל לחולה שנכנס אצלו רופא אמר לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב. בא אחר ואמר לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני, זה זרזו יותר מן הראשון. לכך נאמר אחרי מות שני בני אהרן".

במשל זה משול אהרן לחולה שהי' חומו רב, והשתוקק וכסף לאכול צונן ולשכב בטחב, ומזהירים את החולה שלא יעשה כן, שלא ימות כדרך אלו שמלאו תשוקתם ומתו.

אהרן ובניו אוהבים היו את השי"ת אהבה רבה ויתירה עד שבאו למעמד ומצב של "חולת אהבה אני", שליבם נמשך אל הבורא באהבה עזה שאין לה רווייה עד שבאו לידי חולי. אך להרוות נפשם הצמאה ולרפאות חולי האהבה, הוא רק כאשר מגיעים לכלות הנפש, ובזה לא יכלו נדב ואביהוא לעצור בעצמם ונכנסו אל הקודש ומתו. וזהו מה שבא הכתוב להזהיר כאן, שלא ינהג אהרן כמותם, "שלא תמות כדרך שמת פלוני".

(ע"פ ספר השיחות תשמ"ח ח"ב עמ' 428 ואילך; לקוטי שיחות ח"ז עמ' 120 ואילך)

לעילוי נשמת

הרה"ת אפרים　ב"ר שמשון ע"ה

נלב"ע ביום ה' אייר ה'תשמ"ה

תנצב”ה