אל תשחרר כלב רוטוילר!

נכתב ע"י הרב משה צוריאל

17/7/07

האדם מורכב מתכונת הרגש ומתכונת השכל, לכל אחת מהן תפקיד וחשיבות. אבל אוי ואבוי לאותו אדם שהרגש שבו משתלט על השכל שלו. יש לפעמים מצב שהאדם מזיק לעצמו וגם לאחרים, מפני רגשות שלוחי רסן. ויש שהאדם אפילו מאבד את חייו, מפני החלטות מחוסרי הגיון, מתוך שכרות חוש רגשותיו.

בחדשים האחרונים ניהלו משפחותיהם של החיילים השבויים שלנו בלבנון מסע תקיף ונמרץ לעשות "הכל" כדי להשיב את יקיריהם ארצה. הממונים על המשא ומתן שלנו עם החיזבאללה כינוי לעיסקת חילופי השבויים בשם המקסים "ושבו בנים". אמנם כוחות המודיעין (שב"כ ו"המוסד") חיוו דעתם שהשבויים כבר אינם בחיים. אבל זה לא שינה ולא החליש את להט התעמולה. בסיוע נלהב של העיתונות הכללית והטלויזיה, הביעו עמדה מפורשת שאין שום מחיר שיחשב מופרז כדי להשיג החזרת חיילינו. ויהי מה! הם ישובו כאן אפילו אם רק כדי להקבר בקבר ישראל!

אבל אדם שהוא נבון חייב להתבונן תמיד מה הן התוצאות הצפויות? אם רחמניה הנשלטת בצורה מוגזמת ע"י רגשותיה תשתף פעולה עם בנה שהוא קטין, ולא תביא אותו לרופא שיניים כאשר דלקת מתפשטת בחיכו מפני שיניים הרקובות. אין זאת רחמנות אלא אכזריות. נקח משל הנ"ל הלאה. אם כתוצאה של שחרור מחבלים יתעודדו שונאינו ואויבינו לעשות כל מאמץ נוסף לשבות עוד חיילים ואזרחים נוספים, שישמשו להם קלף מיקוח לשחרר כל שאר המחבלים העצורים על ידי ישראל, הרי בעצם מעשה זה אנו מסכנים חיי ישראל במספרים הגדלים והולכים! ארגון "אלמגור" הוכיח ע"י רשימות שמיות כי בין 50 אחוז ועד 70 אחוז של הקבוצות השונות של מחבלים ששוחררו על ידינו (מאז התחיל ראש הממשלה דאז שמעון פרס בתהליך נפסד זה, בעיסקת ג'יבריל) חזרו להתקיף את ישראל וכבר נהרגו על ידיהם מאות יהודים. כלום זו תיחשב רחמנות מוסרית? כלום יש בזה איזה שהוא הגיון?

יאמר אדם: על מה אתה מתלונן? כבר נעשה המעשה. כבר החזירו לישראל שתי גופות החיילים, והעברנו לערבים קרוב למאתיים גופות, וגם שחררנו את הרוצח הנתעב סמיר קונטאר ועוד ארבע מחבלים. מה יועילו דבריך? התשובה אליו: הרי עיסקת גלעד שליט בפתח? אנו חלשים במשא ומתן. דמעות בני המשפחה, והסתת העיתונות הכללית (המעוניינת להשיג כותרות רעשניות על ידיהן מגדילים מספר קוראיהם, וע"י זה גם מרויחים יותר מרווחי המפרסמים אצלם), יוצרים דעת קהל. עובדה היא שהפולטיקאים, חברי הממשלה, מושפעים ביותר מהלחץ הזה. אין הדבר סוד שעבור מסירת גלעד שליט מבקשים הערבים שחרורם של למעלה מאלף אסירים, וביניהם ברגותי. ברגותי זה הוא מראשי הכנופיות, והואשם בתחילה בארבעים ושתים רציחות של יהודים (ואמנם מוזר הדבר שהתביעה הישראלית מטעם בלתי ידוע צמצמה את כתב האישום לחמש הריגות). לפי שיטת הדיס-אינפורמציה שהשלטונות נוהגים בה, יעשו זאת בשלבים. בפעם הראשונה ישוחררו רק 450 רוצחים, והשאר בהמשך הזמן ובהמשכים. זה "נשמע" יותר קל לציבור לעכל.

אין כאן החלפה של "שבוי מול שבוי", או החלפה של אסיר מול אסיר, אלא החלפת חף מפשע מול רוצחים מתועבים ששיטתם לאבד חיים (כדי לזכות לגן עדן מוסלמי, לפי חינוכם). ואין כאן החלפה נורמאלית של אחד מול אחד, אלא אחד מול אלף. כלום זה הגיוני? כבר הרמטכ"ל (לשעבר) בוגי איילון הצהיר בנושא זה שלפעמים על מפקד להמנע מלשלוח לשטח האויב חיילים נוספים כדי להציל חייל אחד שנתפש ע"י האויב, כאשר הסיכוי קלוש להצלתו, והסיכויים הם רבים שגם הם ימותו או יפלו בשבי. כך הוא ההגיון. אבל עם ישראל שטוף כעת בהיסטריה של רגשיות. מי עובד בהגיון?

חלק מהדיס-אינפורמציה שהפיצו "המעוניינים" בדבר היה למתוח את כלל הציבור, שמא שני שבויינו הם עדיין בחיים. אבל לפי כל המומחים הצבאיים שצפו בקטעי הסרט של רציחתם, לא היה לכך סיכוי סביר. אפילו פעילותו של הרב הראשי לצה"ל, להכריז עליהם כחללים, הוקפא ע"י ידיים מיסתוריות. כדי לבצע את העיסקא, "המעוניינים" טשטשו הענין בערפיליות הכינוי "ושבו בנים". ואיזו שיבת בנים היא זאת אם חוזרים רק לשם קבורה? חלק מהשטפון הרגשי היה שהטלויזיה  הראתה "קליפ" מהחתונה של החלל גולדווסר הי"ד כדי להגביר את ההיסטריה. כלום זה נורמאלי?

היו שרים דתיים שהצביעו בעד עיסקה זו, בתואנה דתית שמעוניינים להתיר עגונה כלומר לתת אפשרות לאשת החייל להתחתן שוב. אבל כאן יש לשאול ע"פ תורה, כלום לשם כך מותר לסכן חיי ישראל נוספים? וגם חלק מהרבנים שדיברו ברבים חיוו דיעה לענין גלעד שליט שלהציל שבוי הוא ודאי, מה שאין כן שחרור המחבלים שיש חשש שירצחו בעתיד הוא רק בבחינת "ספק". כלום יש גיחוך יותר מזה? מתוך מאות המחבלים שישוחררו יש ספק אם לא ייהרג לפחות יהודי אחד? וכיצד דוחים נפש תחת נפש?

איבדנו את כח ההרתעה. הוספנו מוראל לוחמתי לאויב. בו ביום שקונטאר חזר ללבנון, לבש בגדי צבא עמד על במה ציבורית מול מקבלי פניו בתרועה והצהיר לבני עמו "הבה נשוב כולנו ונפדה את פלסטין" (כך פורסם בעיתונות). העם שלנו שהתורה הגדירה אותה "רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה", כיצד נהיינו כה טפשים?