בס"ד                                                           ערש"ק                                                    י"ט  באדר תשע"ז

                   ליקוטי אור - בפרשה - כי תשא - שבת פרה

  " כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם

   נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם, זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל

   מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לה'  "(ל, יב-יג)

הנה, כידוע שמשה רבינו ע"ה הבטיח לעם ישראל לחזור מהר סיני עם התורה הקדושה לסוף הארבעים יום

וארבעים לילה, היינו בתוך שש שעות שלקראת חצות היום של י"ז בתמוז. אבל מכיוון שהעם טעה בחישוב

חזרתו וחשב שמשה איחר כביכול, כמו שכתוב (שם לב, א): "וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר", מהו כי

בושש? באו שש שעות ולא ירד, מצא השטן שעת כושר ובא ואמר להם שמת משה והראה להם כמין דמות

שלו בשמים, כמובא ברש"י שם על פי המדרש (שמו"ר מא, ז:). ולכן מיד באו העם בדרישה לאהרן שיעשה להם

אלוקים אחרים, כי אחרת יהרגוהו כפי שהרגו את חור בנה של מרים על שהוכיח אותם על דרכם הכוזבת,

שנאמר (שם): "וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן". אומנם מובא בזוהר הקדוש מפני שנאמר 'העם' ולא עם ישראל הכוונה

לערב רב, אבל באמת סוף כל סוף בני ישראל נמשכו אחריהם וחטאו, כמובא במדרש (תנחומא כא): שהערב רב

שעלו ממצרים עשו את העגל שהיו עובדי עבודה זרה וגרמו לעם ישראל לחטוא עמהם.

ואכן התוצאה המרה והכואבת לדורות לא איחרה לבוא, כי יצא העגל הזה היינו נעשה עגל מזהב, שנאמר (שמות

לב, ח): "סרו מהר מן הדרך וכו' עשו להם עגל מסכה וכו' ויאמרו אלה אלקיך ישראל". ועל זה אמרו רז"ל (סנהד

רין קב): שאין פורענות שבאה לעולם שאין בהּ מן עוון העגל. ואף על פי שאמר למשה הניחה לי ואכלם בחרון אפי,

לבסוף נתרצה וסלח לישראל, ומרוב חיבתו ואהבתו לעם סגולה אף גילה להם את סוד מעשה הצדקה, דהיינו

שהיא תכפר על נפשם, כפי שנבאר לקמן אי"ה.

וזאת מעשה הצדקה הם ג' תרומות לה' שנאמרו בתחילת פרשתנו, והם בעצם רומזים על ג' תרומות שנצטוו

בני ישראל להביא למשכן, כמבואר בפרשת תרומה. בעוד שאת תרומת המשכן כל אחד הביא לפי נדבת לבו,

הרי שאת תרומת האדנים והשקלים בני ישראל היו צריכים לתת סכום קבוע של מחצית השקל, כמו שנאמר

(שמות ל, טו): "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט - ממחצית השקל". כאשר המניין הראשון של מחצית השקל

נעשה לראשונה בחודש תשרי לאחר יום הכיפורים, והוא תרומת האדנים כי ממנה עשו את יסודות המשכן,

שנאמר (שם לח, כ"ז): "וַיְהִי מְאַת כִּכַּר הַכֶּסֶף לָצֶקֶת אֵת אַדְנֵי הַקֹּדֶשׁ" וגו'. ואילו המניין השני של מחצית השקל

בשקל הקודש היה רק לאחר שהוקם המשכן, וזאת בשביל לקנות קרבנות ציבור כל שנה, היינו קורבן תמיד

למזבח, כי הקורבנות לכפרה הם באים, והוא תרומת השקלים היינו כסף הכיפורים לכפר על נפשותיהם.

והטעם שמנה את בני ישראל לפי מניין השקלים כדי שלא יהיה בהם נגף, מפני שהמניין שולט בו עין הרע וכו'

(ע' רש"י). כי ישנו כלל ידוע שכל דבר שמונים אותו מסתלקת ממנו הברכה, כי אין הברכה שורה אלא בדבר

הסמוי מהעין!. ולכן, כל העובר על הפקודים מבין עשרים שנה ומעלה נתן 'מחצית השקל' ובזאת השלים את

חציו השני של רעהו, ולבסוף נמנו השקלים ולא האנשים, ועל ידי זאת בעצם נמנעה המגפה.

ומכאן עולה השאלה המתבקשת, איך מטבע של מחצית השקל מכפר על עבודה זרה של מעשה העגל, שכן

אמרו רז"ל (ספרי דברים, נד): שכל העובד עבודה זרה כאילו כפר בכל התורה. ולבאר שאלה זו, נקדים הסבר

חשוב שצדו עיניי בספר הבהיר "תפארת שמשון" להגר"ש פינקוס זצ"ל בפרשתנו וזה לשונו: שניתנת

הצדקה מסוגלת ביותר מכל המצוות להציל מסכנות, כדכתיב (משלי יא, ד): "צדקה תציל ממוות" ישנה סגולה

מיוחדת במצוות הצדקה. פעולתה פעולה ישירה של הצלה ממוות!. העולם הוא ים סוער, והסכנות הרבות

שבו אופפות את האדם כגלים שוטפים בכל רגע ורגע מהחיים. התורה והמצוות הם האנייה שבה אדם

מסתתר מפני הסכנות. אם עובר אדם עבירות, הרי הוא שובר את האנייה וכביכול נזרק ללב הים, אל

הגלים המאיימים להטביעו. אבל אם תהיה לו סירת הצלה יוכל להציל את נפשו גם האנייה נשברה בתוך

הים. סירת ההצלה הזו היא מצוות הצדקה! וכל המצוות לא יועילו להצילו מרעות אם רובו עוונות, ורק

מצוות הצדקה מיוחדת בזה שהיא קרש הצלה להצילו, אפילו אם כבר נגזרו עליו גזרות רעות. ולכן כל

מי שנותן יותר – ניצל יותר! עכ"ל.

וכן ידוע ומפורסם הסיפור שמובא בחז"ל (שבת קנו): בבתו של ר' עקיבא שאמרו: ובשביל שנתנה צדקה לעני

- באותו יום ניצלה!. ולפיכך, יש לנו להרבות בצדקה כל אחד כפי יכולתו, ובכללה גם גמילות חסדים, כי

עיננו רואות ולא זר, כמה סכנות ופורענות יש בעולם, ובפרט בדורנו דור עקבתא דמשיחא, מה עוד שלא

כולם מסתתרים ומוגנים באוהלה של תורה. וגם אם תאמר שכן, הרי יש צדיק בארץ שלא יחטא? ועל כן,

דברי הרב צריכים להיות ניצבים ועומדים לנגדנו עד זקנה ושיבה, דהיינו שבשביל להמתיק את הדין יש

להרבות בצדקה, כי היא סירת ההצלה שלנו מהים הסוער כנ"ל.

ונחזור לפרשתנו, ואיתא במדרש (תנחומא ט-יא): שהתקשה משה רבינו ע"ה לדעת כמה כסף ייתנו בשביל

לכפר על נפשם, והראה לו הקדוש ברוך הוא כמין מטבע של אש שהוציא מתחת כיסא הכבוד, ואמר לו:

כזה ייתנו, כפירוש  רש"י ז"ל. ואם כך, נותר לנו לבאר את פעולת המטבע של מחצית השקל שהיה כופר

נפשם, היינו כיצד הכסף מטהר את הנפש החוטאת? שהרי קיים לנו כלל בתורתנו הקדושה: מידה כנגד

מידה לא בטלה מן העולם!. ועוד, יש להבין מה הטעם שהראה לו מטבע מאש דייקא שהרי היה אפשר

להראות לו את משקלה של מחצית השקל ממש, וכן מה רצה לרמוז בזה שהמטבע נמצא מתחת לכיסא

הכבוד.

ובשביל לבאר זאת, נקדים את דברי קודשו של "נֹּעם אלימלך" זיע"א בפרשתנו שמבאר זה יתנו: והטעם

כי הצורה של המטבע היא מכבה אור נשמת האדם כאשר יבין מדעתו אם נותן דעתו על המטבע נכבה

אור השכל ממנו לזה אמר ה' הטוב: 'כזה יתנו', דהיינו שיתנהגו עם כספיהם כזה שהוא אש מתחת כיסא

הכבוד, דאש שורפת ואש מחמם, דהיינו אם חס וחלילה מתנהג בכספו שלא כהוגן אז שורפתו, ואם מתנהג

כשורה בצדקה בלב שלם וגמילות חסדים אזי המצווה הזאת מגעת עד כיסא הכבוד, ומחמתו מגיע לעונג

רב בזה ובבא אמן עכ"ל, ע"ש. נמצא מכאן, שכמו שיש למטבע ב' צדדים כך יש למטבע ב' בחינות, והכל

תלוי בבחירת האדם כיצד ינהג עם כספו.

היינו אפשר שרצה לרמוז אולי שמצד אחד למטבע יש בחינה שאם נותן דעתו על המטבע, כלומר שבוערת

בו תאוות ממון, וכן משתמש בכספו לדברים שהם לא מצד הקדושה אלא מצד האחר - אזי שורפתו, דהיינו

על ידי כך נותן רשות וכוח ליצר הרע להשחית את נפשו ששורשה מתחת לכיסא הכבוד. כי זה הצד האחר

של המטבע יש לו בחינה של אש, בחינת היצר הרע שהוא מאש, כמו שאמרו חז"ל (קידושין פא): דאת (היצר)

נורא (אש) ואנא בישרא, וזוהי מהותו רמוזה בשמו כי 'יצר' עולה עם הכולל כמניין 'אש', ועל ידי זה גורם

שבסופו של דבר נכבה ממנו אור השכל שהוא בבחינת התורה, כמו שכתוב (משלי ו, כ"ג): 'וְתוֹרָה אוֹר', ובכך

מכבה אור נשמתו, כמו שכתוב (שם כ, כ"ז): "נר ה' נשמת אדם". היינו שאם מתנהג בכספו שלא כהוגן כנ"ל,

אפשר שיאבד את אור שכלו שהוא בחינת התורה ויחשיך את אור נשמתו כנ"ל, כי לא ידע להבחין בשכלו

ולהבדיל בין טוב ורע.  

אבל מצד שני יש בחינה נוספת למטבע והיא כאשר נוהג בו כראוי, היינו עושה צדקה מאהבה כלומר בלב

שלם, ומהדר בכספו במצוות, ועושה בכספו גמילות חסדים, וכן על זה הדרך. אזי זוכה לאש נעימה

ומחממת בחינת אור השמש שהיא בחינת אור השכל העליון, כמו שכתוב (מלאכי ג, כ): 'שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא

בִּכְנָפֶיהָ'. היינו, מלבד הסגולה שהצדקה נותנת חיים כנ"ל, יש לה גם תכונה כמו של השמש שמאירה

ומרפא את האדם, היינו כאשר אדם עושה מצוות צדקה כראוי כנ"ל, מרפא ומחזיר לעצמו את אור השכל

העליון בחינת התורה כנ"ל, בבחינת (תהילים י"ט): "תורת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ". על כן, אמרו חז"ל (ב"ב

ט): שקולה צדקה כנגד כל המצוות, כי יש בכוחהּ להחזיר לאדם את אור השכל לנשמתו, כמו שכתבנו

למעלה, ועל ידי כך אפשר שיבוא לקיים את כל המצוות. כי על ידי מצווה זאת כראוי הוא עולה ממדרגה

למדרגה, שנאמר (משלי יד): 'צדקה תרומם גוי', היינו ישראל כי רק להם שייך סוד הצדקה, כידוע. ולפיכך,

זוכה לעונג רב עוד בעולם הזה, מלבד השמור לו לנצח בבא במדרגה הגבוהה ביותר שהיא נמצאת תחת

כיסא הכבוד.

ולעניות דעתי, אם אפשר ובעיני ה' יכשר, אלו ב' הבחינות, שכתבנו למעלה, נרמזים במילה מטבע עצמה.

כי 'מטבע' אותיות 'מט', ובחציו השני אותיות 'עב', היינו רמז שאם אדם משתמש בכספו שלא כהוגן כנ"ל,

מאפשר ליצר להפילו עד מ"ט שערי טומאה חס ושלום, רחמנא ליצלן. אבל מצד שני אם עושה צדקה

וגמילות חסדים כראוי, זוכה לשפע וברכה מצד הקדושה על ידי השם הקדוש ע"ב הרומז על מידת החסד

שמשפיע ה' יתברך על האדם, כידוע.

וזה שנאמר דייקא 'זה יתנו - מחצית השקל' ולא נאמר בפירוש שייתנו צדקה, כי רמז להם שלמטבע יש

ב' בחינות כנ"ל, וכמובא במדרש (תנחומא ה): בלשון 'זה' הוגבהו, ובלשון 'זה' הושפלו, בלשון זה הושפלו 'כי

זה משה האיש', ומכיוון ששמחו בזה (היינו במעשה העגל) ניתן רשות למקטרג שהוא השטן להטעות את

העם, כמו שאמרו רז"ל (שבת פט): בא השטן וערבב את העולם וכו', ודרשו חז"ל (שם): על ידי יצר הרע

חטאתם. וכתוצאה שנעשה שימוש לא כהוגן בכספם בעבור לעשות עגל מסכה, כמו שכתוב (שמות לב, ג):

"וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב" וגו', על כן איבדנו את אור השכל בחינת אור התורה כנ"ל, שנאמר

(שם לג, ו): "וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-עֶדְיָם", כלומר איבדו בעל כורחן את הכתרים שחגר להם ה' בחורב

על אמרם נעשה ונשמע. ולכן תדע, כי השטן שהוא היצר הרע וקליפתו עמלק הם בבחינת אש ששורפתו,

וכל מטרתם להעכיר את נפשו של האדם בעבור להרחיקו את נשמתו מאור התורה כנ"ל.

ועל פי המורם לעיל, יוסף ה' לי אור השכל להבין הכיצד הכסף יטהר את הנפש. שהנה ידוע, כי לאחר

חטא העגל חזרה להם זוהמת הנחש שהוא השטן בחינת היצר הרע כנ"ל. וזוהי הזוהמה היא בחינת

עכירת הדמים של הגוף שנגרמו על ידי שימוש בכספם שלא כהוגן, היינו שעשו עגל מסכה מזהב כנ"ל,

כי זה גרם להתפשטות הדמים העכורים בגופם עד שייכבה אור השכל שהוא בבחינת התורה כנ"ל, כי

הדם הוא הנפש (דברים יב:).

ועל כן, אפשר שנפלו לידי הסטרא אחרה וחזרו לבחינת של מ"ט שערי טומאה כנ"ל, שהרי הגיעו עד

כדי כפירה בעיקר. ואפשר אולי שעל זה נצטוו גם על אפר פרה אדומה שתכפר על חטא העגל, אדומה

דייקא כי הצבע האדום רומז על צבע הדם שבגוף שנעכר על ידי השימוש הלא ראוי בכסף כנ"ל. ומכיוון

שהכסף הוא גם נקרא דמים כמובא בתלמוד: מעשה ברב ספרא וכו', אמר לו: תן לי החפץ בכך וכך

דמים (מכות יד:). וכן פירש בעל הטורים שגימטרייה של 'שקל' היא 'נפש'.

ועתה, אפשר להבין איך מטבע של מחצית השקל מטהר את הנפש, כי על ידי מעשה הצדקה כראוי

מרפאים ומחזירים לנשמה את אור השכל כנ"ל, וממילא גם לנפש. כי כאשר הדם עולה למוח, ששם

נמצא עיקר משכן הנשמה כידוע, הוא מזדכך ומיטהר מאור נשמת האדם, שהוא בחינת אור התורה

כנ"ל, וזה בבחינת הכתוב (משלי לא): "המאור שבה מחזירו למוטב", כי זה האור מאיר בנשמתו דהיינו

בשכלו, ועל ידי זאת מזכך ומטהר את הדם של הגוף שהוא הנפש כנ"ל.

ואולי בגלל זה גם נוהגים לתת זכר למחצית השקל דווקא לפני פורים בכל שנה ושנה (הרמ"א סימן תקצ"ד),

למרות שבעוונותינו הרבים אין לנו עדיין בית המקדש. כי בכל דור ודור יצר הרע שהוא השטן, שהוא

בבחינת עמלק והמן, קמים עלינו לכלותינו, אבל ע"י נתינת זכר למחצית השקל, שהוא בבחינת נתינת

צדקה כנ"ל, כי על ידי זאת אנחנו מתקנים ומחזירים לנו את אור השכל שאיבדנו עקב מעשה העגל כנ"ל.

ונראה אולי שעניין זה גם נרמז במה שנאמר 'זה יתנו' כי 'זה'(=12) דייקא עולה בגימטרייה י"ב(=12),

היינו חודש אדר הנהדר אשר בו נפל הפור של המן הרשע שהוא מזרעו של עמלק, כדי להרוג להשמיד

ולאבד את היהודים, אבל על ידי שהקדימו שקליהם לשקליו (מגילה יג:), ה' יתברך הפר עצתו וקלקל

מחשבתו. ולא זו אף גם זו, כי בזכות הצדקה שנתנו בהתלהבות ובחמימות הלב חזר להם אור השכל,

כי קיימו וקבלו את התורה מתוך רצון היינו מאהבה. נמצא, שעיקר עבודת ה' בחודש אדר הוא מעשה

הצדקה, כמו שאמרו חז"ל (שקלים א:): באחד באדר משמיעים על השקלים, היינו מכריזים שיש לתת

צדקה. אבל זאת הצדקה לא תועיל לבדה אלא ביחד עם תשובה שלמה, בבחינת (ישעיהו א, כ"ז): 'וְשָׁבֶיהָ

בִּצְדָקָה', ורק ע"י כך הקדוש ברוך הוא מצילנו מידם.

וזה הטעם שהוציא מטבע דייקא מתחת לכיסא הכבוד לרמוז לכך שהמשתמש בכספו כראוי וגם עושה

תשובה עולה ממדרגה למדרגה כנ"ל, עד שזוכה לתקן את שורש נשמתו שחצובה מתחת כיסא הכבוד,

כמו שכתוב (יומא פו): גדולה תשובה שמגעת עד כיסא הכבוד. וזה שנאמר: 'כי תשא' היינו הרם קרנם

של ישראל כי על ידי מעשה הצדקה רוממנו מכל עם כנ"ל, כי אף על פי שחטאו ועשו מה עשו יש להם

תקנה וכפרה, היינו התשובה והצדקה, כמו שאמרו חז"ל (ע"ז, ד): לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן

פתחון פה לבעלי תשובה, ופירש רש"י שאם יאמר החוטא לא אשוב שלא יקבלני אומרים לו: צא ולמד

ממעשה העגל שכפרו ונתקבלו בתשובה.

וזאת התשובה צריכה להיות מאהבה, כי רק על ידי כך יבוא לקיים מצוות עשה של הצדקה וגמילות

חסדים מתוך רצון הלב בשלמות כנ"ל, והיא שתעמוד ותהיה לו כתריס בפני הפורענות, ועל ידי זאת

זדונות מתהפכות לזכויות, כמו שדרשו חז"ל (תנחומא ב): ואם חטאה גדולה שעשו גרמה למצווה ולזכות,

מצוות שהן עושין על אחת כמה וכמה!. אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלקיו. אשרי האיש שהוא

בעל צדקה כראוי תמיד, טוב לו בעולם הזה ובבא. ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

                       פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

על ידי צדקה שנותנין לעני הגון, על ידי זה נתתקן כל ממונו, ואזי נתגלה על ידי ממונו גוונין עלאין שהם

עיקר התגלות גדולת בורא יתברך, ועל ידי זה מכניעין ומשברין הקליפות והדמיונות והבלבולים והתאוות

והמניעות שמתגברין על האדם בכל פעם שצריך לעלות מדרגא לדרגא, ומתפשטין עליו מאוד, ואין מניחין

אותו לכנוס לקדושה, ועל ידי צדקה לעני הגון משברין אותם, ועולין ממדרגה למדרגה (סימן צדקה, אות ז).

על ידי שמשברין תאות ממון ממשיכין השגחה שלמה. ושבירתה היא על ידי צדקה, כי על ידי צדקה מקררין

חמימות תאות הממון, ומשברין תאות הנגידות והעשירות, וזוכה לעשות משא ומתן באמונה, ולהיות שמח

בחלקו, ויש לו נחת רוח במה שחננו השם, ואינו אץ להעשיר - שזהו עיקר תאות הממון, שהוא יגע תמיד

ביגיעות וטרחות וטרדות גדולות, וממשיך על עצמו הקללה של "בזעת אפיך תאכל לחם" רחמנא לצלן,

ועל ידי צדקה ניצולין מזה (סימן ממון ופרנסה, אות ה').

                                                          "נר ה' נשמת אדם "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

                ולע"נ מרת-סבתי רחל ילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                       ולע"נ מור-דודי אהרן(ילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

                              ולע"נ יעקב(ינקי) לוי בן גיטה ז"ל, נלב"ע בכ"ד בשבט התשע"ד, תנצב"ה

                        ולע"נ הני רביב בת קלרה ע"ה, נלב"ע בי"א באדר ב' התשע"ו, תנצב"ה

            ולע"נ מר יוסף בעדאש בן נוארה ותשובה ז"ל, נלב"ע בי"ח במרחשוון התשע"ו, תנצב"ה