הבא לסמוך בצד המיצר*

* המאמר מבוסס על שיעור של הרב יצחק שפירא שליט"א.

[א] אמנם שם מדובר לגבי בור ולכן כתב המגיד משנה שהרמב"ם פסק כרבא רק בבור ולא בשאר דברים, אך זה דחוק מאוד בגמרא (עי' בלח"מ). וכבר כתב הלח"מ שקשה לומר כן בדעת הרמב"ם, שהרי כתב (ט, יב) "מי שהיתה לו חנות תחת אוצר חבירו לא יעשה בה לא נחתום ולא צבע ולא רפת בקר...מפני שהחום מפסיד פירות האוצר...ואם הוחזקו החנות בתחלה לרפת או לנחתום וכיוצא בו ואח"כ רצה בעל העלייה לעשות עלייתו אוצר אינו יכול למחות בידו", ומשמע שדווקא בחנות וברפת וכיוצ"ב "אינו יכול למחות בידו" אם פתחם קודם לדבר הניזוק אך בשאר המזיקים יכול למחות אף שעשאם קודם לדבר הניזוק וזה ממש כדברי רבא (וכמו שדייקא הגמרא (יח.) במפורש).

[ב] ובאמת הראשונים, שלא הבינו כך, נתקשו בדבר (עיי' בתוד"ה 'מרחיקין').

[ג] בהסבר זה תתיישב בשופי גם קושיית הרשב"א משאנץ בתוד"ה 'אביי', עיי"ש.

[ד] ולפירושם של שאר הראשונים יוצא שאביי ורבא נחלקו בכמה מחלוקות: א. בדעת חכמים – האם מותר לסמוך כאשר אין מזיק (ולדעת ר' יוסי בפשטות אי אפשר לאסור לסמוך כשאין ניזק, שהרי זה לא גיריה דיליה, וכמ"ש הנמוק"י). ב. גם לדעת ר' יוסי – האם יש בחפירת הבור נזק מיידי או לא. ג. לפי רש"י, למסקנה (בסוגיית חרדל) נראה שנחלקו במחלוקת שלישית, במקרה שהראשון סמך בהיתר (או לאביי, או לרבא בשדה שאינה עשויה לבורות ובלוקח), האם לאחר מכן כשהניזק הגיע יצטרך המזיק להרחיק. רבא אומר שכן ואביי אומר שלא [שהרי הגמרא אומרת "אמר רבינא קסברי רבנן על המזיק להרחיק את עצמו" ולרש"י הפירוש הוא שאפילו אם עשה ברשות צריך להרחיק. וכיון שהגמרא אמרה את זה רק לתרץ את שיטת רבא נראה שאביי יחלוק על זה. וצ"ע בזה בתוס']. וכמובן שהדבר מאוד דחוק שאביי ורבא במקרה נחלקו בכמה מחלוקות בדיוק בבור בלא שיש קשר ביניהם.

[ה] ובכך תתיישב בשופי הקושיא השניה בתוד"ה 'מרחיקין'.

[ו] אכן לשיטתם קשה מדוע הגמרא לא עושה מזה קושיא על אביי (עיי' בתוס' שנדחקו בדבר).

[ז] לשאר הראשונים לא ברור מדוע כתוב לשון של דיעבד ("אם היתה רפת בקר קודמת") שהרי החידוש לשיטתם הוא זה שמותר לכתחילה לפתוח רפת בקר אם אין אוצר; משא"כ לפי מה שהסברנו ברמב"ם, זה שמותר לכתחילה לפתוח כשאין אוצר זה פשוט וזה נכון לאו דווקא בדירה, והחידוש כאן הוא זה שאם כבר פתח רפת לפני שפתחו את האוצר אז מותר ואינו צריך לסגור.

[ח] אך לשיטת רש"י אסור לסמוך גם כשאין ניזק, ולפי תוס' (ר"ח ור"ת בסוגיית חרדל) למסקנה רבא מודה לאביי וממילא מותר לסמוך כשאין ניזק (חוץ מבור) וגם לאחר שיהיה ניזק המזיק לא יצטרך להתרחק (כמ"ש בתוס' כה: בד"ה עני).

גוף דברי הגמ' והרמב"ם

[1] להלן הובאו הקושיות על אביי ותירוצי הגמרא בקצרה (קושיות הגמ' שמדברי חכמים שלא נפסקו להלכה לא הבאנו אותם):

          א.          "לא יחפור אדם בור סמוך לבורו של חבירו אא"כ הרחיק מכותל חבירו ג' טפחים" ומשמע שרק "סמוך לבורו של חבירו" אסור לחפור אבל אם אין בור אז מותר – ומתרצת הגמרא מכותל בורו שנינו (כלומר המשנה נקטה דווקא מקרה שיש כבר בור של חבירו כדי ללמד אותנו שאף הראשון היה צריך להרחיק).

          ב.          "מרחיקין את הגפת ואת הזבל ואת המלח ואת הסיד ואת הסלעים מכותלו של חבירו ג' טפחים" ומשמע שדווקא "מכותלו של חבירו" צריך להרחיק אבל אם אין כותל אי"צ – ומתרצת הגמרא שהמשנה נקטה דווקא מקרה שיש כותל כדי ללמדנו 'דהני קשו לכותל'.

           ג.          "מרחיקים את הזרעים ואת המחרישה ואת מי רגלים מן הכותל שלשה טפחים... ואת הריחים...ואת התנור" ומשמע שדווקא "מן הכותל" צריך להרחיק – ומתרצת הגמרא שהמשנה נקטה דווקא מקרה שיש כותל כדי ללמדנו שדברים אלו (לחות, רעד וחום) קשים לכותל.

          ד.          "לא יפתח אדם חנות של נחתומין ושל צבעין תחת אוצרו של חבירו ולא רפת בקר" ומשמע שדווקא "תחת אוצרו של חבירו" אסור לפתוח אבל אם אין אוצר מותר – ומתרצת הגמרא 'דירה שאני' (בדברים שהם דירתו של אדם הדין שונה[1]), והוכחה לכך "דתני עלה אם היתה רפת בקר קודמת לאוצר מותר" (ומשמע שהיתר זה נאמר דווקא ברפת וכדו', שהרי לא כתוב כך לגבי שאר ההרחקות).

          ה.          "לא יטע אדם אילן סמוך לשדה אלא אם כן הרחיק ממנו ד' אמות" ותני עלה "ד' אמות שאמרו כדי עבודת הכרם" ומשמע שסיבת ההרחקה היא רק משום "עבודת הכרם" (שלא תיכנס המחרישה או העגלה לשדה חבירו ובכך יזיקנו בידיים) אבל זה שהשרשין של האילן נכנסים לשדה חבירו ואם הוא ירצה לחפור בור הם יפריעו לו זה לא בעיה – ומתרצת הגמרא שמדובר 'דמפסיק צונמא' (יש סלע בין השדות שמונע מהשרשים להתפשט).

[2] כך פסק הרמב"ם (בהלכות שכנים) את המשניות הנ"ל בהערה 1:

          א.          "לא יחפור אדם בור ולא שיח ולא מערה ולא יביא אמת המים ולא יעשה בריכת המים לשרות בה בגדים לכבס בצד כתלו של חבירו אלא אם כן הרחיק מכותל שלשה טפחים" (ט, א).

          ב.          "מרחיקין את הגפת ואת הזפת ואת המלח ואת הסיד ואת הסלעים מכותלו של חבירו שלשה טפחים או סד בסיד" (שם ב).

           ג.          "ומרחיקין את הזרעים ואת המחרישה ואת הגומא שמתקבץ בה מימי רגלים מן הכותל שלשה טפחים: מרחיקין את הרחיים שלשה טפחים מן הרחיים התחתונה שהן ארבעה מן העליונה כדי שלא יניד אותו או כדי שלא יבהלנו בקול הרחיים: מרחיקין את התנור מן הכותל שלשה טפחים מקרקעיתו שהן ארבעה משפתו כדי שלא יחם הכותל" (שם ב-ד).

          ד.          "מי שהיתה לו חנות תחת אוצר חבירו לא יעשה בה לא נחתום ולא צבע ולא רפת בקר ולא יכניס שם אספסתא וכיוצא בהן מדברים שעולה מהם הבל חם הרבה מפני שהחום מפסיד פירות האוצר...ואם הוחזקו החנות בתחלה לרפת או לנחתום וכיוצא בו ואח"כ רצה בעל העלייה לעשות עלייתו אוצר אינו יכול למחות בידו" (שם יב).

          ה.          "מי שהיתה שדה חבירו נטועה גפנים או שאר אילנות ובא הוא לנטוע בתוך שדהו גפנים בצד גפנים או אילנות בצד אילנות צריך להרחיק ארבע אמות" (י, ח).