"וירא כי אין איש ויך את המצרי"  (ב, יב)

לכאורה, אם לא היה שם איש, איך ידע העברי לומר למשה למחרת: "כאשר הרגת את המצרי" (ב, יד)? ואיך "וישמע פרעה את הדבר" (ב, טו)?

אפשר להציע לכך כמה תשובות:

(א) משה חשב שאין איש אבל באמת מישהו ראה אותו.

(ב) הכוונה היא שלא היה שם איש חוץ מהעברי שהוכה ע"י המצרי, אבל בסופו של דבר אותו עברי סיפר על הריגת המצרי לאחרים.

(ג) הכוונה היא שראה שאין שם איש מצרי, וידע שהיו שם עברים, אבל לא חשש מהם כי היה בטוח שלא ילשינו עליו. אבל בסופו של דבר, אכן היה עברי שהלשין עליו.

(ד) המדרש (שמות רבה, פרשה א, כט) מפרש שמשה ראה שאין איש שמוכן להרוג את המצרי. כלומר, הוא ראה שם אנשים, והם ראו את המעשה, וחשב שהם יהרגו את המצרי, אבל כשראה שאינם עושים זאת, הוא קם ועשה מעשה. וצריך לומר שהסיבה שלא חשש שהם ילשינו עליו, היא שהם היו עברים, שלא העלה על דעתו שילשינו עליו.

לפי התירוצים האחרונים, שידע שעברי או עברים ראו אותו, לכאורה קשה ממה שאמר אח"כ "אכן נודע הדבר" (ב, יד), והלא לפי האמור הוא ידע שעברים יודעים על מה שעשה? צריך לפרש שעד עכשו חשב שלא ילשינו עליו, מפני שחשב שהם רואים את מעשהו כמעשה גבורה חיובי, אבל עכשו הבין שהיהודי הזה רואה בצורה שלילית את הריגת המצרי (כפי שבימינו יש הדורשים את מעשהו של משה רבינו לגנאי, עפרא לפומייהו), ועלול להלשין עליו, ולכן אמר "אכן נודע הדבר" - כלומר הדבר עלול להיודע לפרעה.

דבר זה מסביר מדוע כשהקב"ה שלח את משה לגאול את ישראל, משה חשש "הן לא יאמינו ל" (ד, א) - שהרי ראה שיש בעברים כאלו שרואים אותו כרשע.

העברי שמשה הציל, וכן כל עברי שראה את המעשה, היו צריכים לעזור למשה להטמין את גופת המצרי, ולא עשו כן, כפי שמשתמע מלשון הפסוק: 'ויטמנהו בחול' (ב, יב) - בלשון יחיד. לא זו בלבד, אלא מישהו מהם אף הלשין לפרעה על משה.