"שכל את ידיו" (מח, יד)

שיכול ידי יעקב, כדי לתת ברכה גדולה יותר לאפרים, הוא ביטוי לעיקרון שלא תמיד הברכה מגיעה לבכור. וזו גם הסיבה לכך שיעקב קיבל את הברכות מיצחק, אף שעשיו היה הבכור.

עיקרון זה רמוז במלים "בכור" ו"ברכה" - בשתי המלים יש אותן אותיות, אבל סדר האותיות משוכל.