ידועה תורת הבעל שם טוב אשר כל דבר ודבר אשר האדם רואה או שומע, הוא הוראת הנהגה בעבודת ה' (כתר שם טוב בהוספות סרכ"ד, וש"נ).

והנה, אם הדברים אמורים ב"כל דבר ודבר" על אחת כמה וכמה שכן הוא בהלכות ודיני התורה, שבנוסף על הפירוש הפשוט שבכל הלכה, יש בכל הלכה גם פירוש בעבודה רוחנית והוראת הנהגה בעבודת ה', והוראה זו שייכת לכל אחד, גם לאלו שאין פשטי ההלכות עוסקים בהם (וראה ג"כ 'קונטרס לימוד החסידות פי"א ואילך. אג"ק אדמו"ר מוהריי"ץ ח"ג ס"ע ריט ואילך).

וכלשון הרמב"ם "רוב דיני התורה אינן אלא עצות מרחוק מגדול העצה לתקן הדעות וליישר כל המעשים" (סוף הל' תמורה), והיינו, שבדיני התורה, נוסף לקיומם כפשוטו, יש גם "עצות" – "לתקן הדעות".

ויש לומר מקור מפורש לענין זה מפרשתנו שנאמר בו "ויצונו ה' לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ה'" (ו, כד), ונמצא שתכלית "כלהחוקיםהאלה", כל המצוות שבתורה, היא שיבוא האדם על ידם "ליראה את ה'", ולפיכך יש ללמוד מכל הלכה הוראה בענין של יראת שמים.

(ע"פ לקוטי שיחות חל"ח עמ' 73. 'תורת מנחם – התוועדויות' תשמ"ה ח"ב עמ' 1352. ועוד)