נסיונות ועקידת יצחק

נכתב על ידי yossi, 7/3/2010

נסיונות ועקידת יצחק:

יהודי עובד קשה כל השנה - בקושי רואה את משפחתו ורוצה סוף סוף לצאת לחופשה. מזמינים מקום במלון מהודר והציפיות בשמים. טוב, מגיעים למלון, ובקבלה - תור כאורך הגלות  החום מעיק, והזמן היקר של החופש הולך ומתקדם, והנה מגיעים לפקיד הקבלה, ומקבלים את החדר - עכשיו יהיה אפשר לנוח מהדרך הארוכה. מגיעים לחדר - המיזוג לא עובד –בשרות הלקוחות מודיעים: "בגלל העומס במלון ייקח כמה שעות לתקן".

בקיצור כמו שאומרים "אפשר להתפוצץ".

אין ספק, שיש כאן ניסיון האם לקבל את האירועים בחיוך, או בכעס, - ואירועים כאלה קורים לנו בחיים אלפי פעמים בעוצמות שונות.

ברור, שהמרחק בין ניסיון כזה לניסיון של א"א בעקידה, רחוק כרחוק שמים וארץ, הן בקושי הניסיון, והן בענקיותו של א"א, אבל נשאלת השאלה - האם אנחנו יכולים ללמוד מניסיון העקידה כיצד לעמוד בניסיונות היום יום יותר בקלות?

 

נבדוק קודם כל ממה מורכב הניסיון

בראשית פרק כב   אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹקים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם


בכל ניסיון יש קודם כל את המנסה, - האלוקים ניסה את אברהם, והוא גם מנסה אותנו בכל מיני נסיונות. "את אברהם" - בכל ניסיון יש כמובן את המתנסה.        מנסה מצד אחד ומתנסה מצד שני.

כאן מיד צצה ועולה השאלה מדוע המתנסה בעקידה הוא רק אברהם? - הרי לפי חז"ל יצחק כמעט בן 40 בזמן העקידה ומדוע לא אומרת התורה: והאלוקים ניסה את אברהם ואת יצחק?

ננסה לענות על  שאלה זו בהמשך.

 

שני דברים נוספים שחייבים שיהיו בכל ניסיון הם "פער" ו"דילמה" ואסביר:

אם אדם מגיע למלון בציפית נמוכות אמרו לו מראש שהמלון "על הפנים" - גם אם יעברו עליו התלאות שהזכרנו לא יהיה כאן ניסיון, משום, שהוא לא ציפה ליותר - אין פער בין מחשבתו, למה שקרה בפועל. וכמובן, אם ציפה למלון מושלם, וקיבל מלון מושלם, בודאי שלא עמד כאן בניסיון.

ולעומת זאת -ככל שהפער גדול יותר, כך הניסיון קשה יותר.

והפער יוצר דילמה – לכעוס, או לא לכעוס,  ולקבל את הדברים בשמחה.

 

חז"ל עושים השוואה בין אברהם לבין איוב, ומתוך עיון בהשוואה זו נבין טוב יותר את גדלותו של א"א.

מעניין ששני הניסיונות – גם של אברהם וגם של איוב מתחילים בעקבות משתה, וכך אומר המדרש על מה שקרה אחרי המשתה ביום הגמל את יצחק

"אמר השטן לפני הקב"ה, זקן זה – אברהם - חוננתו למאה שנה בפרי בטן, מכל הסעודה שעשה לא היה לו תור או גוזל אחד להקריב לפניך, אמר לו הקב"ה, כלום עשה אלא בשביל בנו, -הרי כל המשתה על שמחת גמילתו של יצחק - אם אני אומר לו זבח את בנך לפני - זובחו, מיד - והאלקים נסה את אברהם


ובאיוב נאמר כך:

וְהָלְכוּ בָנָיו וְעָשׂוּ מִשְׁתֶּה בֵּית אִישׁ יוֹמוֹ וְשָׁלְחוּ וְקָרְאוּ לִשְׁלֹשֶׁת אַחְיֹתֵיהֶם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת עִמָּהֶם:

 

וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל הַשָּׂטָן הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹקים וְסָר מֵרָע:

(ט)וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְקֹוָק וַיֹּאמַר הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹקים:??

(י)הֲלֹא  אַתָּה שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ – הגנת עליו, וּבְעַד כָּל אֲשֶׁר לוֹ מִסָּבִיב, מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ בָּאָרֶץ:

(יא)וְאוּלָם, שְׁלַח נָא יָדְךָ וְגַע בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ - אִם לֹא עַל פָּנֶיךָ יְבָרֲכֶךָּ: מיד הוא יקלל אותך.

 

וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל הַשָּׂטָן הִנּוֹ בְיָדֶךָ אַךְ אֶת נַפְשׁוֹ שְׁמֹר:

 

 

אם נשים לב - בשני המקרים מדובר לא  בנסיון קטן אלא על כל הקופה - אצל איוב כל משפחתו וכל רכושו, ושוב, אם דברנו קודם על פער, אז דווקא בגלל משפחתו המושלמת של איוב ורכושו הרב - הפער כאן עצום!! וממילא הדילמה של איוב גדולה בהתאם.

 

אברהם ג"כ הולך להפסיד בעקידה את הכל – את בנו שחיכה להיוולדו עשרות שנים, את אשתו שרה שלא עומדת בכך. את הסובבים אותו שעכשיו יזלזלו בו על מעשהו. ואת עתידו שהיה תלוי ביצחק כמו שנאמר:  כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע: "

 

אבל אצל אברהם יש עוד שני דברים שמקשים את הניסיון שאין אצל איוב – קודם כל, איוב עומד בפני עובדות נוראיות, אבל הוא פסיבי.

אבל אברהם צריך ליצור את העובדות הנוראיות האלה במו ידיו!

שנית, אברהם דואג כל חייו לקרוא בשם ה' והנה הוא הולך לעשות מעשה שיהיה בעיני כולם - חילול ה',

הרי בעיניהם המשפטיות של ענר אשכול וממרא חבריו של אברהם – להקריב את יצחק זה מעשה שדגל שחור מתנוסס מעליו! ממש פקודה בלתי חוקית.

 

וכך אומר המדרש:

קדמו השטן בדרך ואמ' לו]: -אלה בעצם המחשבות של אברהם - לאן אתה הולך? [אמ' לו: אני הולך לעשות רצון אבי שבשמים. אמ' לו: ומה] אמ' לך אביך?  [אמ' לו: להעלות את בני לפניו לעולה. אמ' לו: זקן שכמותך יטעה בכך??  הרי כת' בתורה שופך דם] [האדם באדם, דמו ישפך] (בר' ט', ו'), [ו]אתה הולך ושוחט [את בנך??  אמ' לו: א]יני שומע לך אלא אני עושה רצון [אבי שבשמים. (נשים לב שאברהם לא מתחיל ויכוח שיכלי עם השטן.)

הוסיף ואמר לו השטן: אדם ברור – כלומר אדם חשוב - שכמותך [י]עשה דבר, לא יאתה? – דבר לא יאה, לא תקין,  אתה, מקרב את הבריות [ת]חת כנפי שכינה, אם אתה הורג את בנך, יהיו הכל בודלין ממך, וקורין אותך הורג נפשות?!

ולא שמע אברהם לעצתו. (כאן אברהם בכלל לא עונה לשטן).

אם כן אנחנו רואים כאן שניסיונו של אברהם אף גדול מניסיונו של איוב.

אבל גם תגובתו של אברהם שונה משל איוב – אברהם לא מתלונן ושלם לחלוטין עם המעשה. על איוב לעומת זאת נאמר:  "בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו" אבל הוא לא שלם עם מה שקורה לו:  כמו שכתוב מיד אח"כ: אַחֲרֵי כֵן פָּתַח אִיּוֹב אֶת פִּיהוּ וַיְקַלֵּל אֶת יוֹמוֹ: 

 

חשוב להדגיש כאן שהקב"ה בעצמו אינו כועס על איוב כי "אין אדם נתפס בשעת צערו". אבל בכל אופן אפשר ללמוד מכאן איזה תגובה רצויה, ואיזה פחות.

 

וכך אמרו חכמינו במסכת ב"ב:

בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו - אמר רבא: בשפתיו לא חטא, בלבו - חטא - איוב לא משלים בכלל עם מה שקורה לו. לו היה משלים, לא היה מקלל את יומו.

 

וכאן אנחנו חוזרים שוב לשאלת המפתח - מדוע אברהם כן שלם לגמרי עם המעשה הנורא שהוא הולך לעשות, ואיוב לא – ובעצם, מהי הנקודה שתעזור גם לנו להיות שלמים עם אותם אירועים קטנים אך מציקים, שקורים לנו בחיים?

 

וממשיכים חז"ל ואומרים במס' ב"ב טז א'

אומר איוב: "לו יש בינינו מוכיח ישת ידו על שנינו" – (כך הוא מדבר כלפי ה') -אמר רב: עפרא לפומיה דאיוב, - צריך לשים עפר בפיו של איוב - כלום יש עבד שמוכיח את רבו?

 

ועוד אומר רב: עפרא לפומיה דאיוב, חברותא כלפי שמיא? מה הוא חברותא של הקב"ה??? איך הוא מדבר אליו? כשווה אל שווה???

  

  נקודת ההבדל בין איוב לאברהם היא, ביחס לקב"ה, – בניגוד לאברהם שעונה ואומר לשטן: "אני עושה רצון אבי שבשמים" איוב מתייחס לקב"ה כשווה ובעצם אומר כך:

אני, יודע ומכיר את צדקותי, -  ומה שקרה לי זה לא בסדר!, – זה לא אמור להיות כך! ולכן זה מאוד מרגיז ומכאיב

לעומתו, א"א אומר – אמנם נכון, לא מובן לי בכלל מה קורה פה ואין לי שום הסבר, אבל אני יודע איפה אני, ויודע את אפסותי ביחס לקב"ה, ולכן אני סומך עליו בלב שלם שאם כך הוא רוצה – זה מה שצריך להיות ללא שום פקפוק. ויותר מזה – כל מה שהקב"ה עושה – עושה אך ורק לטובה – אז מדוע להתעצבן??

 

בעצם אפשר לומר שכל כעס שאדם כועס זו בדיוק עמדתו של איוב – אני יודע מה צריך היה להיות עכשיו ואם זה לא כך, משהו כאן לא תקין!

 

לכן בדיוק ה' פונה לאיוב ואומר לו:

איוב פרק לח

אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי אָרֶץ?? הַגֵּד, אִם יָדַעְתָּ בִינָה:

 

כלומר: איוב היקר – שים את עצמך במקום, לא היית בזמן שבראתי את העולם, ואתה לא אמור להבין כל מה שקורה, התאזר בענווה והאמן שכל מה שאני עושה זה לטובתך.

 

וזה רק מראה לנו כמה גדול היה נסיון העקידה, משום שאברהם, דווקא הוא,כל החיים מאז שעמד על דעתו נסמך רק על שכלו, וכך מתאר זאת  הרמב"ם בהלכות עבודת כוכבים:

כיון שנגמל איתן זה – אברהם - התחיל לשוטט בדעתו, והוא קטן, ולבו משוטט ומבין, עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה, וידע שיש שם אלוק אחד, וידע שכל העולם טועים. ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו.

 

כלומר מגיל שלוש ועד ארבעים אברהם חוקר בשכלו, עד שמגיע בעצמו לאמונה בה'.

ודווקא אברהם צריך עכשיו בשלושת הימים בהם הוא הולך להר המוריה לעזוב את שכלו ולדבוק באמונה שמעל השכל – בידיעה, שיש דברים שאותם לא נדע, אבל אנחנו יודעים שהקב"ה יודע הכל ואפשר לסמוך עליו ב"עיניים עצומות".

ולסיום נחזור לשאלה מדוע לא נזכר הניסיון גם על יצחק? התשובה היא - שליצחק שגדל בבית של אמונה, וממשיך את דרך אביו, אין בציווי זה דילמה כמו שיש לאברהם, ברור ליצחק  שאם הקב"ה מצווה, ואביו שלם עם זה, אז זה מה שהוא עושה. אין לו שום דילמה, ואם אין דילמה אין כאן ניסיון.     

 

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה