"וְחִדּוּשׁ הַשֵּׂכֶל, הַיְנוּ חִדּוּשׁ הַנְּשָׁמָה, הוּא עַל יְדֵי שֵׁנָה, כַּמּוּבָא בַּזּהַר הַקָּדוֹשׁ (בְּרֵאשִׁית י"ט:) 'חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ', כִּי כְּשֶׁהַמּחִין מִתְיַגְּעִים אָז עַל יְדֵי הַשֵּׁנָה הֵם מִתְחַדְּשִׁים...ׁ וְזֶהוּ שֶׁאָנוּ מְבָרְכִין הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כּחַ, כִּי הָיוּ מִתְּחִלָּה עֲיֵפִים וְעַכְשָׁו נִתְחַזְּקוּ".

(ליקוטי מוהר"ן, חלק א, תורה לה, ג)

רבי נחמן מבהיר שעייפות היא לעיתים חלק מהותי וטבעי מתהליך הצמיחה עצמו, ועל כן לעיתים יש צורך בהפוגה מעיסוק אינטנסיבי ברוחניות כדי שתתאפשר התחדשות. הבנה זו נכונה לאלו מאיתנו החשים עייפות לא רק במובן הפיזי אלא גם הרוחני, המתבטאת בחוסר טעם ומשמעות בלימוד. אנו מחפשים השגות רוחניות, וחיפוש זה עצמו עלול להכשיל אותנו ולהביא אותנו לריקנות.

תורה זו היא עצה טובה לתקופות בחיי האדם שבהן נכון להרפות ממחשבה ומהעמקה, העלולות להיות לפעמים "עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ" (קהלת ה, יב). טוב לדעת להרפות מהלחץ הרוחני שאליו אנו מנסים להכניס את עצמנו, ובאמת לאפשר לעצמנו מנוחה.

רבי נחמן מתאר בכמה מקומות, זמנים של נפילה שמהם ניתן להינצל רק מכוח הנכונות להיות "יהודי פשוט", ללא יומרות רוחניות, לדוגמא (ליקוטי מוהר"ן, חלק ב, עח):

יחד עם זאת צריכים להיות ערים גם לסכנה בכך: הפשיטות וההתנתקות מאינטנסיביות רוחנית עלולה להפוך בקלות לקטנות. ברוב המקרים אדם יכול להבדיל בין בטלנות גרידא לבין שינה חיובית המהווה מנוחת הנפש, והוא יודע מתי הוא מרמה את עצמו.