חוץ מעליה "במשקל",

מה עוד יש לקחת מחג החנוכה?

   וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא... לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו: (ל"ז י"ט - כ').

האחים הקדושים מגיעים למסקנה שיש להרוג את יוסף. הם מתכננים את תוכניתם לפרטי פרטים. נהרוג את יוסף, נחביא אותו בבור, נטביל את בגדיו בדם ונשלח לאבא, ובכך יסתם הגולל על יוסף וחלומותיו.

   בטרם נמשיך, נקדים: אחי יוסף היו קדושי עליון. כל צעדיהם היו שקולים ומדודים בפלס התורה. "מכירת יוסף" נעשתה על פי בית דין של עשרה. יוסף נשפט למוות מדין "רודף". האחים הקדושים אף צירפו לבית דינם את השכינה הקדושה כמובא בחז"ל, ואוי למי שמהרהר אחריהם. הכל כאן היה בגזרת שמים.

   אומנם בחז"ל מובא "שעשרה הרוגי מלכות" נהרגו כנגד העשרה שהשתתפו במכירת יוסף, אך מבואר במדרש שזה לא מפני שפשעו האחים במכירה, אלא בגלל וויכוח שהיה בין שני מלאכים [סמאל ומיכאל], ומידת הדין הצליחה למצוא מקום בתורה ולהיאחז בו. מידת הדין טענה שמעשה המכירה מקשר את האחים לפרשת "וגונב איש ומכרו" שדינו במיתה. והגם שמכירת האחים הייתה על פי דין, מצאה לה מידת הדין מקום להיאחז - ודרשה את הריגתם של עשרה הרוגי מלכות. ולמרות שה' איים עליה שאם לא תוותר - תקבל עונש לעתיד לבוא, לא הסכימה לוותר - אף במחיר שתיענש! ואלוקים כעס עליה ואף הגדיל את עונשה - אך חתם על הגזירה של הריגת עשרה הרוגי מלכות, "כי חותמו אמת", ולפי האמת הדקה מן הדקה, הצליחה מידת הדין למצוא אחיזה בתורה - ולדרוש עונש על המכירה, והדברים דקים עד מאוד ואכמ"ל, (ומי שמעוניין להחכים - ימצא את העניין בהרחבה במדרש, מובא באוצר המדרשים "אייזנשטיין" ערך עשרה הרוגי מלכות). לאחר שהבנו היטב את ההקדמה הזו, אנו יכולים להמשיך.

   אומר המדרש, וכן מובא ברש"י על המקום. האחים תכננו תוכנית, הם אמרו על יוסף "לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ", ולעומתם אומר בורא עולם "וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו", נראה דבר מי יקום, האם תוכניתכם לאבדו - או רצוני שישאר בחיי ויתקיימו חלומותיו.

   ואכן, כולנו כבר יודעים את ההמשך - שרצונו של בורא עולם גבר על תוכניתם בעוצמה שאין כדוגמתה. בסוף האיש המאוס ביותר במצרים (רש"י כ"ג ל"ב), האסיר בכלא הכי מסוכן (של הנידונים למוות), הפך להיות מושל, לא רק על האחים, אלא על העולם כולו, שהרי מצרים שלטה בכל העולם. בסוף התברר שהאחים שכביכול שלטו ביוסף שליטה מוחלטת, באו נכנעים ומפוחדים (בראשית מ"ב ל"ה) - והשתחוו לו אפיים ארצה.

   לא לחינם הסיפור הזה  נופל תמיד בחנוכה. שהרי את היסוד הזה אנו מוצאים גם שם. מיליוני יוונים נלחמים בקומץ אברכים, וכמו שאומרים בתפילה: גיבורים ביד חלשים, רבים ביד מעטים, היוונים באו עם טנקים ענקיים (פילים), הרבה אבק ורעש, הם תכננו נגד אלוקים, ומה בסוף? כל הרעש הזה נמוג ונעלם, מלכות יוון נמחקה, ואילו עם ישראל עדיין חי. בסוף התוכניות זזו הצידה - ורצון בורא עולם שעם ישראל ישרוד - ניצח!

   כך גם היה בזמן אחשווראש. בחז"ל מובא שהמן ניסה "לסדר" את אלוקים - "ולעקוף" את אהבתו לבניו. הוא הפיל גורלות כדי למצוא את היום שבו אין מזל לישראל, הוא תכנן על מרדכי ותפר לו עץ, בסוף מה היה? בורא עולם נקם ממנו את נקמת היהודים ושלח אותו לעמוד התלייה.

   כך גם היה במצרים. פרעה נכנס לים, הוא היה בטוח שאלוקים לא יוכל להזיק לו שם, שהרי אלוקים נשבע שלא יביא יותר מבול, אך פרעה שכח דבר אחד. אלוקים תמיד מסתדר. ואכן גם הפעם אלוקים הסתדר. הוא לא הביא עליהם מבול – אלא הביא אותם לתוכו (הטביעם).

   זה בעצם אחד היסודות שמצאנו בפרשתנו, שבורא עולם מכריז: מעשים לחוד ומציאות לחוד. נראה דבר מי ינצח. האם תוכניותיכם - או רצוני.

   אכן מאז ומעולם תכננו תוכניות נגד בורא עולם, נגד התורה ולומדיה,  אותם מתכננים כבר היו בטוחים בניצחונם - כדוגמת המן הנ"ל, אך בסוף התברר שהתוכניות נמוגו ורצון האלוקים הוא זה שניצח, ומי שניסה להזיק לתורה ולומדיה - שילם את המחיר.

   לצערנו, בדורנו עדיין לא כולם הפנימו את הנקודה הזו. ישנם שוטים, שופטים ושוטרים (חלקם), שעושים ככל העולה על רוחם, מתנכלים ללומדי התורה ומקיימי המצוות, מנסים להתנגח באלוקים ולמרוד בתורתו, יש להם "תוכניות", והם לא יודעים שזה עניין של זמן, כי אלוקים תמיד ינצח! התורה לא תימחק! הדת רק תתעצם!

   בשביל "הממורמר התורן" שחושב שהמאמר נכתב בקיצוניות יתירה, נביא מספר דוגמאות המוכיחות את המלחמה בה', עמו, ובתורתו, (אשר כולם פורסמו במדיה הדיגיטאלית והם קיימות ושמורות במערכת "הוד השבת").

   מאז ומעולם ידענו שבית כנסת הוא מקום של תורה ותפילה, כולו מוקדש לשמים, מטרתו להדליק ולהבעיר את הניצוץ שבאדם היהודי ולחברו עם הבורא, על כך אין חולק. אלא שבכפר ורדים יש מישהו שחושב אחרת - ומנסה להתרברב להתערב ולהתערבב במה שקורה בבית הכנסת המקומי. הוא אוסר על פרסום חומר תורני שמחזק ומקרב לבבות, אוסר על פעילות תורנית שאינה מתואמת עימו, הוא אף מינה מפקח על העניין, ואם זה לא היה מעציב, זה היה מאוד מצחיק, שהרי אם זה היה קורה להיפך, אם "רב בית כנסת" היה נכנס לעירייה ומנסה להחליט לנהל שם את המקום - ועוד היה ממנה פקח מיוחד לעניין, מיד היו מעמידים אותו על מקומו! לא כך?

   דוגמא מספר שניים: באחד מערוצי הרדיו הגדולים, הועלה נושא "החרדים", מישהו טען שהם קראו לשוטר "נאצי", ואז פלט שם השדרן שידוע "באהבתו העזה" לחרדים - את המשפט המזעזע הבא: "אני מכריז בתור הרב נתן זהבי... על מתן אלף שקל פרס... לכל שוטר שיקראו לו נאצי - והוא יתן עם אלה - פצצה בראש - למי שקרא לו נאצי - וירסק לו את הפה עם השיניים ועם הגרון". והבושה הגדולה היא שהפה הזה מסתובב חופשי ולא מנסים לרסנו!

   בשביל לחדד את החושים, מה היה עושה אותו שדרן, אם חרדי היה עולה לרדיו ואומר לאחיו החרדים: אני מצהיר על פרס כספי של אלף ₪ לכל מי שיגידו לו "משתמט וסחטן" - והוא יתן אלה בראש לאותו אדם וירסק לו את הפה והשיניים - עם הגרון. הרי למחרת היו עושים לאותו אדם משפט שדה והופכים אותו "למסוכן לציבור" - ונותנים לו "מאסר עולם".

   האמת היא שאיננו מתייחסים לשדרן הנ"ל, אשר כבר גילה את טלפיו האמיתיים ויצא חוצץ כנגד כל מה שקשור לדת ולבורא, ואף הצליח לשרבב מפיו את המילים המאוסות הבאות. (הוא אמר אותם על אלוקים, אך אנו נכתוב זאת על עמלק): עמלק לא רחום וחנון, וצריך לתת לו פטיש בראש (מקור הציטוט המצמרר שמור במערכת "הוד השבת"). לחרדים צריך לתת "אלה בראש", [לעמלק] "פטיש בראש"... אוי לנו שכך מתנהג אדם שמתיימר להיקרא "יהודי", ומדבר כך על ה' ועל עבדיו. והפלא הגדול, שהוא עוד מקבל "במה ציבורית"!!!

   דוגמא נוספת: אצלנו בתורה אחד הדברים המאוסים ביותר נקרא "גילוי עריות". נצטווינו עליו "ביהרג ואל יעבור". מצווים אנו להוקיע את החוטאים ולנהל נגדם מלחמת חורמה. ולמרבה הבושה, במדינתנו "המפותחת", קוראים לזה "הכנסה", ואף פוטרים "רשמית" את ההכנסה הזו ממס - ולא צריך להצהיר עליה "כהכנסה" - גם אם מקבלים קצבאות כמו הבטחת הכנסה או תמיכה לאם חד הורית. עד כאן צד אחד של המטבע. כעת נעבור לצד השני:

   לפני כמה עשרות שנים הבינו המחוקקים במדינתנו, שאברך הלומד תורה מבוקר עד ערב מתוך מסירות וקשיים, אדם זה זכאי למלגה קטנטונת של כ-700 ₪, אשר ניתנת לו בתנאי שהוא לא טס לחו"ל, לא מרוויח יותר מ- 1200 ₪, אשתו לא עובדת, הוא לא מחזיק רכב, אין לו דירה נוספת, אסור לילדיו מתחת לגיל 18 לעבוד, כמובן שגם עושים לו ביקורות פתע "לתפוס" אותו על חם אם הוא באמת בכולל או לא, והיה אם הוא עמד בכל הקריטריונים הללו - הוא זכאי למלגה. ועדיין לא נחה דעתם של כמה "נאורים", והם משתדלים לקצץ ולמעוך מהסכום "העצום" הזה, ועוד מכנים את האברך סחטן וכו'.

   כעת בואו חשבון: על מגלי עריות מרחמים, מכירים בעבודתם "כהכנסה", אפילו פוטרים אותם ממס הכנסה ומדיווח, זה גם לא פוגע להם בזכאות לקצבאות, חלקם אפילו זוכים לקבל טיפולי בריאות בחינם - אפילו שאין להם אזרחות ישראלית, פתאום למדינה יש כסף והיא לארג'ית (מסמכים על כך, שמורים במערכת עלון "הוד השבת"). ואילו האברך, זה שמועיל למדינה ומתנדב בזק"א, עזר מציון, לב מלכה, יד אליעזר, הצלה, יד לאחים (אי אפשר להזכיר את כל הארגונים - כי הם רבים - והסקרן ימצאם בספר הטלפונים של בני ברק), האברך הזה שנקי מפשע ורשע אלימות סמים ושאר מרעין בישין, שלא מעסיק את המשטרה ובתי המשפט, שלא ממלא את בתי הכלא, זה שמצליח היכן שהמדינה נכשלה, (בחינוך, בריסון, בערכים, בנישואין), לצדיק הזה, בשביל לתת לו כמה שקלים "שמגיעים לו", שהרי הוא משלם מיסים - ולמרות זאת לא נהנה מכספי המדינה המוזרמים בשפע לתיאטרון ולספורט וכו', לפתע עושים לו וועדות, תנאים, קיזוזים וקיצוצים, פתאום למדינה אין בשבילו כסף, ועוד קוראים לו "סחטן". האומנם?!

   (האמת היא שהחרדים מסכימים שהם "סחטנים", אך נימוקם בפיהם: לא נותנים לנו לבד - לכן צריך "לסחוט". וביאור העניין הוא כך: התפוז כולו מחולק לכולם. תמיכה בפלסטינים, בארגון תנו לַחֲיוֹת לִחְיֹות, בפיתוח מחקרים "חיוניים" כמו מהו משקלו של הקרחון בקוטב הצפוני, האם יש חיים במאדים ועוד כמה מקרים "מאוד חיוניים", וכיוון שהתפוז - התקציב - בקושי מספיק לכל המפעל "הברוך" הזה, ממילא הוא נגמר מהר ולחרדים לא נשאר כלום - ואין להם ברירה, אלא לקחת את הקליפה שנשארה ו.... "לנסות לסחוט אותה", אולי תזלוג ממנה איזו טיפה, אכן מתברר שהחרדים באמת "סחטנים", רק שהם סוחטים את "הקליפה" - כי לא נותנים להם "מהפרי"). הנה עוד דוגמא "לאהבת החרדים ועולם התורה".

   ברוך ה' היום אנשי משטרה אוהבים חרדים, לכן איש משטרה בכיר לא מתבייש "להדריך" שוטר בזו הלשון: שישרפו, אל תעשה חשבון... יש אישור מראש מהממונים, תעשה מלא מעצרים, כולל שימוש בכוח, אלות, פלג גוף תחתון... אני מומחה לחרדים האלה... ("זהו ציטוט חלקי". ההקלטה המדויקת "המתועדת בוידאו" שמורה במערכת "הוד השבת").

   ישנם הרבה דוגמאות על ההתנגחות בדת, באלוקים ובתורתו, ישנה גם התנגחות עם "צווארון לבן", כמו פסק בית המשפט בירושלים המתיר למכור חמץ בפסח, אלוקים אומר "בל יראה ובל ימצא" - והשופטת צועקת לעומתו "יהיה גם יהיה - על הבסטות"! והבדיחה הגדולה שהיא עוד קוראת לעצמה "דתיה".

   אפשר להכביר בדוגמאות, היד עוד נטויה, אך הנייר כבר מתקומם וצועק "די", המידע הזה כבד לו, לכן נרחם עליו ונסתפק בדוגמאות הללו.

   הוא אשר אמרנו. מאז ומעולם ניסו להתנגח באלוקים ובתורה ולומדיה, ניסו להרגיז את הבורא ולהתערב ולהתערבב בהלכותיו, בגיור, בחמץ בפסח, בשמירת השבת, וגם בדורנו אנו - התופעה הזו קיימת.

   בפרשתנו מצאנו את המילים, נראה דבר מי יקום. האם התוכניות על יוסף - או התממשות החלומות, ואנו בטוחים שגם בימינו אלוקים יוכיח לכולם שהוא היחיד שמחליט מי ינצח ומי ינוצח, וידו של מי תהא על העליונה. יודעים אנו שזה רק עניין של זמן - כמו שההיסטוריה הוכיחה.

   הרי ראינו לאורך כל ההיסטוריה שאלוקים איתנו ודואג ושומר עלינו, על בשרנו למדנו שהצרות וצרות העין הם רק עניין של זמן, בסוף הקערה תתהפך לטובה... כמו שהיה עד היום!!! אנו יודעים "וגם הם יודעים" שעל אפם וחמתם - עולם התורה יפרח וישגשג, שהחינוך המוצלח העדין והנקי יחלחל הלאה לבתים נוספים, שנשמות טובות ימשיכו להתקרב לבורא עולם, שאת המנגינה הזו... אי אפשר להפסיק. כי אלוקים הוא המילה הראשונה והאחרונה, ורק הוא מחליט מה יהיה בפועל - למרות כל התוכניות.

   חשוב שאת המסר הזה ניקח איתנו ונחזק אותו אצלנו בימי החנוכה. שהרי היום, אצל רבים מוגדר חג החנוכה כחג "האפייה והטיגון". אין עיר שלא תמצא בה את הסופגניות והלביבות, והמהדרין נוהגים מנהג קדוש זה כבר מחודש חשון. אכן "עולם הסופגניה" מאוד מפותח. ניתן היום להשיג סופגניות בשלל גוונים וצבעים. עם ריבת חלב, תות, שוקולד ומילוי נוגט, בדורנו אף זכינו לסופגניות מופחתי שומן וללא סוכר. אין ספק שימי החנוכה הם ימים של עליה - "במשקל".

   אלא שלא זו העליה שמחפש מאיתנו בורא עולם. הרי בתפילה תיקנו לנו חכמינו להוסיף את הקטע של "על הניסים", ושם לא מסיימים במילים "וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו באכילה והשמנה", אלא מסיימים במילים "וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו בהלל ולהודאה".

   לכן, חשוב שלא נאבד את המטרה. שנזכור שלמדנו ממכירת יוסף ומחנוכה שמה שקובע בשטח, זה לא התוכניות - אלא רצון הבורא. בחנוכה ראינו שמה שגובר בפועל, זה לא "הכוח והעוצמה הפיזית" - אלא "הקדושה והטהרה". ראינו גם "שכוח התורה" ישאר לעולם מנצח - נגד כל הכללים, וגם אם יבואו עליו מיליוני יוונים עם פילים וחרבות - בסוף יגברו עליהם קומץ המכבים.

   אחי יוסף מלמדים אותנו, שלמרות שהאדם דחוי שנוא ובזוי (יוסף), למרות זאת התמונה יכולה להשתנות ברגע - ומבור הכלא אפשר להמריא עד לכס המלכות "כהרף עין", ולהיות המושל בכל ארץ מצריים!!! שהרי הכל תלוי ברצון הבורא - ולא בתוכניות. וגם אם ינסו לשנות את זה - זה לא יצליח. ההיסטוריה הוכיחה את זה לאורך כל הדרך.

   אם עיכלנו את המסר הזה, אפשר בהחלט לומר "שהתעלינו" בחנוכה. לא רק במשקל, אלא גם בנשמה.

יש מי שחושב אחרת?